נתי רביץ מסביר: מה גורם לאמנים בישראל להתקרב ליהדות

נתי רביץ. את השם הזה רובכם ודאי כבר מכירים משלל עיסוקיו במשחק ב-25 השנים האחרונות. הוא אחד היוצרים המוכשרים שבורכנו בהם, שתמיד ידע לייצר רגעי מסך איכותיים, ושגם סוקר תקשורתית לא מעט במשך הזמן. אבל לפני מספר שנים, שמו עלה שוב לכותרות, והפעם לא בגלל קריירת המשחק שלו, אלא בנסיבות אחרות לגמרי.

בשנת 2003, החל רביץ במפתיע להתקרב ליהדות. הוא החל אז להתעניין בלימודי שיטת ימימה, המשלבים בצורה חזקה מאוד את עולם הרוח והפנימיות של הלומדים, ומשם לאט לאט החל להיפתח גם לעולם היהדות, כשבשלב כלשהו, אף הודיע חגיגית כי הוא מפסיק להופיע בשבתות, ומתחיל לשמור שבת כהלכתה.

שבע שנים מאוחר יותר, בשנת 2010, בין שלל עיסוקיו, רביץ הפך למנחה של התכנית המצליחה "עונג שבת", המשודרת אצלנו בערוץ. אז כבר הפך ליהודי של צורה, שסיפר על התהליך הרוחני הארוך שעבר, שבמרוצת השנים הפך אותו לאדם שומר מצוות שמחובר מאוד לתורה.

ואם חשבתם שלאחר השינוי המהותי בחייו הקריירה שלו תדעך – הרי שהלו"ז שלו מוכיח אחרת. היום, 14 שנה מאז תחילת התקרבותו לעולם היהדות, ולנתי רביץ עדיין אין רגע פנוי. הוא עדיין עושה את אותם הדברים שהוא אוהב ומאמין בהם, ועדיין עוסק באותה אהבה ישנה שהוא מרגיש שמביאה אותו לידי מימוש עצמי. למעשה, כיום הוא מככב במקביל בשלוש הצגות מצליחות בתאטרון, ובמקביל אף מופיע במופע משותף שהרים יחד עם אביו ואחיו.

בראיון שהעניק לאחרונה לאתר מעריב, סיפר על הדיאלוג המתמיד שהוא מנהל עם עולם היהדות. באחת השאלות שהציגה בפניו המראיינת רותי זוארץ, נשאל רביץ איך ההתבוננות הפנימית והשקט שחיפש הובילו אותו דווקא לקבל על עצמו עול של תרי"ג מצוות, שבהם לא מעט איסורים והגבלות ולכאורה נראה בדיוק הפוך מהמהלך המתבקש. בחדות ובבהירות, ענה לה רביץ כי "כשאתה מתחיל ללמוד על המהות של כל המערכת ומרכיביה, אתה מבין שכדי ליצור את החיבור הנכון, צריך לנסות את הכלים שמציעה התורה כמצוות וללכת בדרכה. מצווה זה מלשון צוותא, ולהסתכל על זה מבחוץ זה כמו להסתכל על הים מבחוץ, במקום להכניס את הראש פנימה ולראות את העולם שמתחת לפני הים. מעבר לזה, כשאתה צולל לעומק, אתה מתחיל להבין את החוכמה, היופי והאינסופיות שיש בדבר הזה, ולומד להכיר באמת הפשוטה שאלה לא הגבלות אלא חוקיות נצחית, שהיא הצעה לדרך בחיים. אתה מקבל יכולת לשלוט יותר בחייך בכל המובנים, וכשמשהו עובד טוב, אתה לא רואה טעם להחליף את זה במשהו אחר שכבר טעמת".

עוד נשאל רביץ כאמן, כיצד הוא מסביר את התופעה, או ה"טרנד" הצובר תאוצה, של אמנים רבים שבוחרים להתקרב ליהדות. "תנועת החזרה בתשובה בקרב אמנים ובכלל גדלה מאוד בשנים האחרונות", תיאר רביץ. "זה קורה כי לרוב האנשים, במיוחד בדורנו, נמאס מהשקר. מרגישים שראו הכל, טעמו הכל, הכל פרוץ, זמין ונזיל, וסף הרגישות יורד לשפל שובר שיאים, אבל בכל זאת חסר משהו. אתה מתחיל להבין שכל מה שקורה בעולם לא קורה סתם. זה משהו מעבר למה שנתפס בחמשת החושים. משהו בפנים מתעורר ואנשים מזהים קשר עם עצמם ועם מורשת אדירה. אמנים, באופן ספציפי, מחפשים תמיד את הממד הנסתר של היצירה. זה מוביל, בדרך כלל, למחשבות על 'מה אני עושה פה?' שמובילות להתבוננות פנימית ולמציאת עולם רוחני".

ולבסוף, נשאל כיצד הוא מרגיש שהוא יכול להיות חלק מאנשים שמצטיירים באופן כל כך שלילי חדשות לבקרים, ואף כ"קיצוניים וחשוכים", בתקשורת הכללית.
"הדימוי שיש לחרדים הוא איום ונורא", הודה רביץ בגילוי לב. "מבחינתי, אדם שזורק אבנים בשבת או יורק על נשים או מגדף חרדי שהתגייס לצבא או לא מקיים את 'ואהבת לרעך כמוך' הוא לא יהודי אמיתי שהולך בדרכי התורה. וזה לא משנה אם יש לו ציציות, זקן וכיפה. רוב הציבור החרדי מורכב מאנשים מדהימים ומוכשרים שתורמים המון לשכבות החלשות ולמדינה. במדינה מתוקנת צריך להפריד בין דת למדינה. אבל באותה מדינה מתוקנת, צריך להיות סיוע כספי מתוך תקציב המדינה שילך למוסדות דתיים".