"מיד החלטתי להתחזק בשמירת השבת"

סביבת ילדותי הייתה חילונית, אך סבי וסבתי היו שומרי תורה ומצוות. כל חייהם היו אהבת חינם גדולה ואהבת ה' מסבירת פנים. את החגים העיקריים חגגנו בביתם, ושם ראיתי ממש את הקדושה באוויר. ספר לא מש מידיהם וכל העת היו הוגים בתורתנו הקדושה. בשמחות ובחגים הייתה המשפחה המורחבת חוגגת בשמחה גדולה בדברי תורה ובשירי קודש המלווים אותי עד היום. סבי וסבתי זכו להכניס ספר תורה לבית כנסת, זכות שהינה "ממבחר הקניינים". כיום, אני משתדלת להקדיש את תפילותיי לעילוי נשמתם.

הוריי שמרו כשרות, אמי הדליקה נרות, קיימנו קידוש בערב שבת וסעדנו ארוחה משותפת. רק לאחר מכן הורשינו לצאת מהבית. ראש השנה ויום כיפור נערכו כהלכה עם תפילות בבית הכנסת. אבי ניחן בנשמה יהודית והוא הנחיל לי את ערכי המוסר של עם ישראל, בעוד שאמי חשפה אותי לצד המסורתי.

לאחר נישואיי המשכתי לשמור כשרות, קידוש וארוחת שבת. לילדיי לא הצלחתי למצוא חינוך דתי 'קל' ולכן הדבר לא עמד על הפרק. היום אני מבינה כי עשיתי טעות גדולה מאוד. לקראת בר המצווה של בניי הזמנתי הביתה מלמד כדי להעמיק ולהרחיב את הידע שלהם, אך הדבר לא צלח. כל ניסיון שלי לחזק את הבית נפל על אוזן ערלה ונתקל בחוסר שיתוף פעולה קיצוני. למען שלום הבית ויתרתי על בקשתי בצער רב. בחלוף השנים גדלה מצוקת הנשמה ועדיין המשכתי לוותר למען השלום. 

לפני מספר שנים הרגשתי שאיני יכולה עוד להתכחש לזעקת נשמתי. בקבר רבי יונתן בן עוזיאל התחלתי לקרוא תהלים ותפילות עבור ילדיי ועבור רווקים ורווקות. התפללתי בקבר רבי מאיר בעל הנס ואז הסתבר לי שהורי אבי נהגו להתפלל שם לפני עשרות שנים. באחת מנסיעותיי גיליתי בהשגחה פרטית את קבר רחל אשת רבי עקיבא. על קברה חרוט "שלי ושלכם שלה", ולמשפט זה בדיוק הייתי זקוקה באותו זמן. לאחר מכן התפללתי גם ברשב"י. בציונים אני זוכה לתחושת התחברות גדולה לקב"ה.

התחלתי לחפש גם אפשרויות לימודים. נרשמתי לשיעור. פרד"ס התורה נפתח בפני ומצאתי הסבר לדברים רבים שלמדתי מסבתי. לרב-המורה בשיעור זכות גדולה בהתחזקותי ובהרגשה שסוף סוף חזרתי הביתה.

באותן שנים התחזקה חברתי והיתה מלמדת אותי מה שלמדה בשיעורים וכך תרמה להתחזקותי.

התחלתי להתפלל בבית ומידי פעם הוספתי עוד קטע. התחלתי להתפלל בבית כנסת בשבתות, ומשפחה שומרת שבת זיכתה אותי בקידוש. לאחר זמן מה הוספתי גם תפילת ערב שבת.

בשנים אלה התמודדתי עם ניסיון עסקי קשה ביותר. הבנתי שזהו ניסיון מהקב"ה. לקחתי על עצמי עניין מסוים וכך הצלחתי להתמודד. בתקופה זו הפסקתי לעבוד על המחשב בשבת והדבר הביא למנוחת הנשמה מצרות הפרנסה המורכבות.

פעם אחת אמרה לי חברה: "לב הבית היהודי הוא השבת". המשפט היה כתולעת השמיר בלבי, ומיד החלטתי להתחזק בשמירת שבת. הפסקתי לדבר בטלפון, לנסוע ולבשל בשבת.

משפחתי המורחבת קיבלה את השינוי באהדה וכבוד ואפשרה לי לחיות באמונתי, אולם חלק ממשפחתי המצומצמת מתקשה מאוד עם השינוי.

בעיר מגוריי נמסרים שיעורי נשים בשפע הודות לפעילות ברוכה של רב העיר ושל חב"ד. העניין בשיעורים הולך ומתרחב והדבר נפלא בעיניי. יש הרבה אהבה והרבה חסד של אישה לרעותה. הצטרפתי לשיעורי ערב והם מאירים את דרכי בהתחזקותי. ציפייתי לשיעור היומי מחזקת אותי בהתמודדות עם צרות הפרנסה. בדרכי עומדים עוד כמה ניסיונות גדולים וקשים מאוד, אותם אני מבינה היום כשיעור בהתגברות הרוח על החומר.

בהמשך התחלתי לקנות ספרים רבים ודיסקים. קראתי הרבה ושמעתי מוזיקה בניסיון לעבוד את ה' בשמחה. במשך הזמן התוודעתי לערוץ הידברות ולפעילותו הברוכה. לאחר מכן הפסקתי לצפות במרקע, שהיה בעיני עבודת אלילים, מושב לצים ולשון הרע איום ונורא. התחלתי לצפות בערוץ הידברות במחשב בשל הנוחות הרבה. יכולתי לצפות בתכניות בכל עת לפי בחירתי ולו גם לדקות מספר. יכולתי לראות תכנית מסוימת בכל עת שנוח לי על פני מספר ימים, לחזור ולצפות בה שוב ולרשום הערות. השיעורים נמסרים בלשון בהירה, אך ברמה גבוהה, ומוכיחים כי אכן שבעים פנים לתורה.

"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" – רק בזכות השליחים ששלח הקב"ה להראות לי את הדרך, בזכות התורה וכתבי גדולי ישראל, בזכות ערוץ הידברות אני מתקרבת לבורא עולם ומוצאת בו נחמה לייסורים וחיזוק לנשמה.

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il