"זאת הנשמה שלך שבוכה"

נולדתי לפני 29 שנה בבית חילוני במרכז הארץ. לצערי, לא היה בבית קידוש ושאר ענייני מסורת. בגיל צעיר התחלתי לשאול שאלות על החיים ולחפש משמעות ותכלית בכל דבר. גדלתי בפנימיית כפר הנוער בן-שמן, שמזוהה עם השמאל. בעודי ילדה נהגתי לשבת על הדרגש ו"לדבר עם השמיים". משום מה הייתה בי אמונה תמימה בבורא עולם, אך את חיי חייתי כחילונית לכל דבר. בגיל 14 פנו אליי להצטלם כדוגמנית עבור קטלוגים ומוצרים, עשיתי "בוק" והתחלתי לכתת רגליי מאודישן לאודישן.

בגיל 17 הכרתי את סוכן הדוגמניות רוברטו בן-שושן שהחתים אותי על חוזה ל-5 שנים, הצטלמתי לפרסומת של "סלקום", תצוגת אופנה לפנינה טורנה בתוכנית הבוקר של אפרת רייטן והשתתפתי בתחרויות בתכניות שונות. בזמן הצילומים לתוכנית הייתה חשיפה גדולה בעיתונות, ובכל זאת בחיצוניותי שידרתי משהו אחר ממה שהיה בפנימיותי. שום דבר לא מילא את החלל בקרבי.

בגיל 18 התארחתי אצל משפחה שומרת שבת והתרגשתי עד כדי בכי מהאווירה ומשולחן השבת. הבנתי שאני רוצה כשאתחתן שולחן שבת בביתי וקידוש, אבל לרגע לא חשבתי לקבל עול מצוות ולהתחרד. רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום...

תמיד נראיתי טוב - זוהרת, מטיילת בארץ ובעולם, אבל כאדם שמתבונן מהצד על הכול, הבנתי שהכל חסר תכלית. עד מתי ועד לאן נגיע עם כל ההרפתקאות הללו?

באיזשהו שלב טסתי לדנמרק לעבוד, ושם התארחתי בבית חב"ד. התחלתי לשאול שאלות על התורה, והרב התפעל מהן. מאז התחלתי לברר על היהדות. קראתי את ספר "בראשית" כמו שקוראים עיתון, להבדיל אלף אלפי הבדלות.

כשחזרתי מדנמרק התארחתי אצל משפחה שומרת שבת, ושם בעצם התחלתי לחוות קידוש ולשמוע פרשת שבוע. מאד נהניתי מאווירת השבת הקדושה. עדיין לא הלכתי בצניעות, אך קראתי המון תהילים, דברתי עם הקב"ה, התבודדתי בשדות, והתענגתי על השבת. זו הייתה תקופה מאד רוחנית, הרגשתי את הקב"ה איתי בכל צעד.

פעם ישבתי אצל חברה בבית והיא שמה את ערוץ הידברות שלא הכרתי. היה שם רב מקסים ועדין, הרב זמיר כהן, שדיבר בצורה שחדרה ישר ללבי. התחלתי לבכות מדיבוריו ולא הבנתי מדוע. חברתי אמרה שזו הנשמה שלי שבוכה. עד היום אני מתרגשת כשאני נזכרת ברגע המכונן הזה, שבעצם בו הבנתי שצמאה נפשי, ומרגע זה התחברתי ליהדות. זאת הייתה נקודת האל-חזור.

התחלתי ללכת לשיעורי תורה של הרב זמיר כהן ברחבי הארץ. עדיין לא התלבשתי בצניעות, אבל הנשמה כבר טעמה וידעה לאן ברצונה להגיע.

בגיל 22 יצאתי לשבת לרווקות בערד מטעם "ערכים". היה מדהים, מרגש ומצחיק. הבנתי כמה חייתי בשקר ושיש בורא לעולם, ומה זה בת ישראל.

כחודשיים לאחר הסמינר הזמינו אותי חברות להתארח בשבת במדרשת "תפארת בנות" בירושלים.

הבנות המקסימות קיבלו אותי בצורה כה יפה, ראיתי את כולן מתארגנות ומתייפות לכבוד שבת המלכה. ירדנו לכיתת הלימוד, שם התקיימו התפילה והסעודה, וכולן עמדו והתפללו. לא הבנתי מה הן עושות, ופשוט ישבתי והתבוננתי מהצד על החוויה המדהימה הזאת שאני בתוכה. בצאת השבת הרבנית שאלה: "מי מוכנה לקבל על עצמה קבלה?". הסכמתי ללבוש חצאית, אבל רק בשבת כי ממילא אני בבית ואף אחד לא יראה אותי. בשלב זה "שמרתי שבת" - צפיתי בערוצים ובתכניות, אבל לא נסעתי...

אך כל צעד קטן לכבוד ה' יתברך נחשב המון בשמיים. כשקיבלתי זאת על עצמי, כולן שרו לי ומחאו לי כפיים ומאד התרגשתי.

במוצ"ש חזרתי הביתה, ובהחלטה של רגע החלטתי שאני שומרת נגיעה. כעבור יומיים הבנות במדרשה התקשרו אליי והציעו שאעלה לירושלים לנסות את המדרשה. חוויתי הרבה בחיי, אז החלטתי לנסות גם את היהדות. אם יתאים לי אשאר, ואם לא - אחזור לחיי הקודמים.

ברוך ה', זכיתי להיכנס למדרשה המצוינת הזאת. למדתי שם הלכות שבת, פסח, הבית היהודי, כל הדברים החשובים באמת שלא למדתי מעולם. התאהבתי בעיר הקודש והלכתי לכותל. זה היה בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ופשוט בכיתי בלי סוף. ממש עשיתי תשובה שלמה ואמיתית. הקב"ה הסיר את עורלת לבבי, וב"ה קרוב ל-8 שנים אני בתהליך התשובה וגאה בכך.

אני אוהבת את השם, את השבת, את התורה הקדושה. גם במהלך התשובה עוברים קשיים וניסיונות, אך יש הבדל גדול מאד כשעוברים תלאות עם אמונה בה' או בלעדיה ח"ו.

היום אני גרה בביתר עלית, עיר מקסימה עם חיים יהודיים תוססים, ואני מאחלת לכולם לטעום את טעמה המתוק של התורה.

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il