הגילוי של אסתר

נולדתי בפריז בשנות ה-50 למניינם. למדתי בבית ספר של גויים, כמו רוב היהודים באותה תקופה. הקשר עם היהדות היה מאוד קלוש. לוח החגים היה סביב חג הפסח, ראש השנה ויום כיפור. הייתה מסורת כמעט בלי תוכן, שאין בה כוח להתמודד עם הרוחות של הרחוב שגרמו להתבוללות המונית.

החלום שלי היה להירשם לקורס דרמה, וכך היה. יום אחד אחרי השיעור התקרבה אלי בחורה ואמרה לי בשקט: "נכון שאת יהודייה? הבנתי זאת בגלל השם שלך". שמי אסתר היה מאד נדיר אז בחו''ל בתור שם ראשון. היא סיפרה לי שהיא שייכת לאיזו תנועה ציונית ויש לה אותו שם כשהיא נמצאת עם כל החברים. היא הזמינה אותי לבוא לפעילויות. הייתי בת 14 ולא הייתה לי שום מודעות והבנה לגבי משמעות הדברים. במשך שנה למדתי על התנועה הציונית בהשקפה שמאלנית וקיבוצניקית, אבל לא התחברתי לאידיאולוגיה הזו, משהו בה לא סיפק אותי, ואחרי שנה וחצי החלטתי לעזוב.

הלכתי בסקרנות לתנועה הציונית הנגדית הדוגלת ב"שתי גדות לירדן", עמידת דום במסדרון וכו'. גם שם חקרתי לגבי האידיאולוגיה במשך שנתיים. ולבסוף לא מצאתי בציונות - לא בשמאל ולא בימין - מספיק סיבות שישכנעו אותי לעלות ארצה ולהרגיש שייכת לעם הנלחם בארצו למען איזו אידיאולוגיה פוליטית. הגעתי למסקנה שזה לא בשבילי, וכך המשכתי את חיי בעולם הרחב. עזבתי את התנועה ואת כל מה שהיה קשור למושגים של עליה לארץ ועם ישראל. מבחינת יהדות ואמונה שום דבר לא השתנה. המסורת נשארה ריקה ממשמעות כלשהי, משהו השייך לדורות הישנים.

יום אחד פגשתי בחורה שסיפרה לי על סדרת הרצאות במרכז של הסטודנטים היהודים על הנושא "כוח הבחירה על פי היהדות". באותה תקופה כבר עבדתי בגלל מצב כלכלי דחוק ולא היה לי קשר עם סטודנטים, יהודים או לא. במבט אחור יכול להיות ששוב הסקרנות דחפה אותי ללכת לשמוע את ההרצאות. היה לי קשה לחשוב שאין בעולם איזה רעיון נעלה שיכול לרומם את האדם מהדחפים הטבעיים והדטרמיניזם שבו, כפי שמתואר בספרים הפילוסופיים שיכולתי לקרוא אז. תנועת ה"היפים" שכבשה העולם בשנות ה-70 נראתה בעיני יותר מדי אוטופית ולא התחברתי אליה לגמרי.

כשהגעתי לאולם ההרצאות לא חשבתי למצוא בתורה או באמונה איזושהי תשובה על שאלות החיים. עדיין הן היו בעיניי סמל למשהו פרימיטיבי הקשור למסורת שטחית.

הקשבתי לשיעורים מוקסמת ומרותקת. הרעיון ששכנע אותי לשנות כיוון היה, שעשיית המצוות היא בעצם המפתח שמשחרר את האדם מהכבלים של העולם הגשמי.

אבל איך עושים זאת בפריז בשנות ה-70?! הרגשתי ללא משענת והדרכה. למי לפנות? את מי לשאול? חיכיתי ששה חודשים עד שיכולתי לשמוע שוב הרצאות על תורה ויהדות. בימים ההם לא היו קלטות, לא סי-די, ובוודאי שלא קליק באתר. בכל אופן היה לי ברור שהחיבור החדש שלי עם התורה, המצוות, והאמונה חידש לי את הקשר עם הארץ. אז היה לי ברור, שרק התורה והמצוות מחברים אותי לארץ.

ובכן עליתי בתקווה ללמוד ולהבין יותר. לצערי באותה תקופה תנועת התשובה לא הייתה כל כך מפותחת. גם השפה הייתה זרה לי. לכן, למרות החזרה לשורשים ולארץ האבות, המסע רק התחיל. אבל איזה הבדל יש כאשר האדם נמצא בתוך הרכבת! למרות שהיעד רחוק, אבל הוא בפנים, לא בחוץ.

אני רואה היום את העבודה האדירה של הרבנים בהידברות שנותנים הסברה, הדרכה, ומאירים למי שרק רוצה לדעת ולהבין. הארגון הנפלא הזה מאפשר לכל אחד לעלות מיד על דרך התשובה. ברור שכל האמצעים החדשים, יחד עם הרצון לקרב כל יהודי באשר הוא לשורשים שלו, חולל מהפך אדיר ביהדות. אם פעם הייתה התעוררות לשאול "מה זאת?", אפשר לומר שכיום גם מי שאינו יודע לשאול מוצא מענה ופתח להיכנס לעולם התורה. יישר כוחכם! 

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il