’עונג שבת’ גם בטיסה...

נולדתי לפני ארבעים ואחת שנים באשדוד למשפחה מסורתית של יוצאי הודו, שקידשה בליל שבת ולאחר מכן צפתה בתכניות שונות. אבי היה יושב ראש של הקהילה ההודית באשדוד. הוא לקח אותי לבית הכנסת, אבל לא כפה עלי לשמור מצוות.

בשנת 94 הכרתי את אשתי גלית, עזבתי את אשדוד ועברתי לחיפה. המשכתי לשמור שבת, אבל לא כהלכתה.

לפני כמה שנים התגלתה אצל בני עמית, בן השנה וחצי, מחלת הצליאק (המחייבת לאכול אוכל ללא גלוטן). אמרתי לאשתי שנלך להתחזק ביהדות ונקבל ברכות עבור הילד, ואם יבריא אקבל על עצמי ללבוש טלית קטן. 

כשהיה בן שלוש הלכנו לרב אריה סוויסה, שעושה תיקון במערת אליהו הנביא מדי יום חמישי. הרב ברך את בני והורה להחליף את אותיות שמו - עמית ל'אמית' ולהוסיף את השם עמרם על שם הצדיק רבי עמרם בן דיואן זצ"ל. באותו תיקון הרב הניח עלי טלית קטן. קיבלתי על עצמי גם לחבוש כיפה, ומאז לא הורדתי אותן. בעבודתי במשטרה במחלקת בילוש, התחלתי לשלב את היהדות כמה שאפשר.

ואז פלא פלאים - נפתחו שערי שמיים לתפילותינו ולפעולת הצדיק, והכול נעלם כלא היה! היינו במעקב אצל רופא בבית חולים רמב"ם. הוא נדהם לגלות שלא נותרו לילד אפילו סימני מחלה. יש לאמית שני אחים - איתי ונועה. מאז שהתחזקנו העברנו אותם למוסדות חינוך תורניים.

שמענו הרבה הרצאות בערוץ 97 של הידברות, ולאחר שהוצאנו את הכבלים, אנחנו רואים את השיעורים דרך האינטרנט. קיבלתי ממישהו בדרך-לא דרך את עלון "עונג שבת" וזה עשה לנו משהו שאי אפשר לתאר. ממש התחברנו אליו. ראיתי בעלון מספר טלפון שדרכו ניתן לקבל עותקים להפצה. אמרתי לאשתי: "בואי ניקח על עצמנו את הפצת העלון וכך נקרב אנשים נוספים".

ב"עונג שבת" יש סיפורים ממכרים ומדורים מעניינים. רציתי להגדיל את הכמות שקיבלתי, אבל הסבירו לי שהכמות להפצה מוגבלת. אנשים בבית הכנסת שלי ממש מכורים לעלון. אם יש שבת שאיני נמצא בחיפה, פוגשים אותי מתפללים באמצע השבוע ומספרים כמה זה היה חסר להם. כך זה נמשך כבר ארבע שנים.

לפני זמן מה יצאתי למשלחת בפולין, וגם לשם לקחתי איתי עלונים כדי להפיצם בבתי כנסת. כאשר הגעתי לשדה התעופה בן גוריון, פגשתי להפתעתי בדיוטי-פרי חבר בשם אופיר מבית הכנסת שלנו, שקורא בקביעות את העלונים, בנאדם שלא מפספס אף פעם את העלון,  ומחפש אותי בנרות כדי להשיגו. הוא איש הייטק, שהיה בדרכו לארץ אחרת. הוא אמר לי: "אורן, מה נשמע? יש לך משהו לקרוא?...". הוצאתי לו כמה עלונים והוא שמח מאוד והכניס אותם למזוודה. מאוחר יותר סיפר לי מה קרה. כאשר עלה לאולם למעלה הוא חיפש את העלונים אצלו ונזכר לצערו שהכניס אותם למזוודה שהולכת לתא המטען של המטוס. היה לו חבל כי חשב לבלות את הטיסה הארוכה בקריאת העלונים וממש התעצב אל לבו. המטוס שלו החל לנוע על המסלול ולפתע חזר למקומו מפני שהתגלתה תקלה. כול הנוסעים הורדו מהמטוס וקיבלו בחזרה את תיקיהם כדי להעבירם לטיסה הקרובה. הוא קיבל בשמחה את מזוודתו והוציא את כל העלונים של הידברות וגם את המגזין, והמריא בטיסה הבאה כשהוא קורא את העלונים והמגזין וחש שאירע לו נס רק כדי שיוכל לקרוא את שאהבה נפשו... 

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il