"ה' 'אילץ' אותי לחזור אליו"

גדלתי בבית מסורתי, שכמו רוב בתי ישראל, דחף להצלחה בלימודים ושאיפה לקריירה מצליחה. במקביל, נשארה גחלת עמומה של שמירה על מצוות מסוימות שנותרו מבית סבא, ללא הסברה והטעמה, בבחינת "כזה ראה וקדש".

עם השנים הלחץ החברתי גרם לכיפה שעל ראשי להיעלם, ואיתה גם שמירת השבת, התפילין והמצפון. כך חייתי מספר שנים עד לסיום שרותי הצבאי. עם כל זאת, אמונה מסוימת נשארה בלב, אמונה שגרמה לי להיכנע להפצרות של אחד מחבריי ששנים קודם לכן התקרב ליהדות, להגיע לשבת בישיבת 'אור החיים' בירושלים.

ריחמתי מאוד על העולם החרדי שאינו זוכה לראות את 'אור' הנאות העולם הזה, אבל כמחווה לקדוש ברוך הוא על טובה מסוימת שהיטיב עמי, הסכמתי 'לסבול' שבת בישיבה.

השבת הייתה חוויה מדהימה - השמחה, הלבביות, דברי החכמה שנאמרו. באמת שלא רציתי לחזור הביתה, אבל מוצאי שבת הגיע וחזרנו לשגרה עם כל המשתמע מכך.

לאחר חצי שנה קיבלתי הזמנה ממכר אחר שהתחזק, להשתתף בשבת דומה בישיבת 'דרכי אבות' המארחת חיילים לשבתות וימי עיון. הפעם הסכמתי מיד, אבל קיוויתי שלא יחזרו לטלפון שמסרתי כיון שהעדפתי להעביר שבת עם החברים מאשר בישיבה.

אך בדיוק ברגע שהייתי בטוח שניצלתי, הטלפון צלצל בצהרי יום שישי ונתבקשתי לרדת למטה: "האוטו מחכה לך". לא השאירו לי פתח להתחמק...

בשבת זו היו רבנים רבים, והרב המרכזי היה הרב דניאל עשור, יהודי שהתנצר וחזר לחיק היהדות. הרב דניאל הוריד לי את האמונה לרמת ידיעה ברורה, שאכן הבריאה צועקת שיש בורא לעולם ושאותו בורא עצום נתן לנו תורה לעיני כל העם, תורה הצופנת בתוכה קודים ונבואות שאינן משאירות ספק לגבי אמיתותה.

פה קיבלתי 'נוק-אאוט' לדרך החיים בה חייתי, והבנתי כמה לא האמנתי באמת עד לאותה שבת, שהרי אדם המאמין באמת לא יכול לחיות בניגוד מוחלט לאמונתו.

הכיפה חזרה לראש, אבל הפעם לא יכולתי להמשיך לזגזג בין העולמות. לא יכולתי להמשיך לרדוף אחרי העולם הזה ולעבוד את ה'.

מאותה שבת נחשפתי למידע רוחני עשיר שחיזק את הדרך החדשה כגון החוברות המדהימות של הרב זמיר כהן שליט"א, הרצאות בערוץ הידברות וכמובן שיעורי גמרא.

המתנה הכי גדולה שקיבלתי מהתשובה היא 'אבא' גדול ועצום שמלווה אותי לכל אורך הדרך, שלא עובר יום ללא פניה אליו, אם להודות לו על כל הטוב שהוא נותן, ואם בבקשה להשלמת החסר, ואני זוכה לחיות ולראות איך הקב"ה לא נשאר חייב למי שבאמת הולך בדרכו למרות הקושי. 

זוגתי לחיים מהתקופה שלפני התשובה, שמשפחתה הייתה רחוקה מאוד בכל הנוגע לתורה ומצוות, זכתה גם היא לעשות שינוי ענק בחיים ולפסוע איתי לעבר החיים בצל התורה והמצוות.

כשהחלטנו להתחתן היינו מאוד צעירים יחסית לסטנדרט היום - אני בן 22 והיא בת 20 - ונתקלנו בהתנגדות קשה מצד המשפחות, שבסך הכל מאוד חששו איך נסתדר מבחינה כלכלית, היות והיא התחילה לימודים לתואר ראשון בעבודה סוציאלית ואני עבדתי בעבודה שהספיקה לחיות 'מהיד לפה'. אך למרות הקשיים החלטנו להינשא ולהשאיר פתח לקב"ה לעזור.

כיום, לאחר עשר שנות נישואין, תודות להשגחה העליונה המצב הכלכלי שלנו הרבה יותר טוב מחברים וחברות שלנו מאותה תקופה שנישאו רק לאחרונה (אם בכלל), לאחר שסיימו את הטיולים, הלימודים והמשחקים, ושאגב גם הם, כמו רבים מעם ישראל, מתחילים לחזור חזרה, כל אחד בקצב שלו לדרכי האבות.

לאחרונה סיימתי תואר ראשון במנהל עסקים במכללה החרדית ואשתי עובדת סוציאלית בעירייה. תודה לה', יש לנו ארבעה ילדים מדהימים שזוכים ללמוד בתלמודי תורה ולהכניס אושר גדול בביתנו ובבית הורינו. כל שנותר לי הוא להודות לבורא ש'אילץ' אותי כביכול, להתקרב אליו...    

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il