התמודדות עם עול החיים

התמודדות עם עול החיים.

חיי האדם מחולקים לשלשה תקופות מרכזיות.

תקופת הלקיחה- זמן הילדות והנערות, הילד גדל לצידם של הוריו מקבל מהם הכל, אוכל, ביגוד, הנעלה, הנאות ילדותיות, טיולים ועוד, גם שגודל ומתבגר והופך לנער צעיר, עדין הוא סמוך על שולחן הוריו  שממלאים את כל מבוקשו, אמנם הוא כבר יותר עצמאי אך עדיין תלותי בהוריו.

תקופת הנתינה- ברגע שהכריז תחת החופה "הרי את מקודשת לי " מרגע זה מתחיל שלב הנתינה הגדול בחיו, אם זה בתחילה לאשתו, לתת, לפרגן, להעניק, לדאוג לכל  צרכיה כפי שהתחייב בכתובה, ואם זה בשלב הבא, לילדים לדאוג להם, להלבישם, להאכילם, לדאוג לכל מחסורם, בשלב זה הוא כבר יותר עצמאי, עליו לדאוג לעצמו, למשפחתו, לפרנסתו, ללבושו, למזונו, אמנם ב"ה יש תמיד עזרה וסיוע מההורים, אבל העול הגדול מוטל על כתפיו. וככל שהחיים מתקדמים המטלות גדלות, המשפחה מתרחבת, מציאת מקום חינוך לילדים, ליווי ודאגה להתפתחותם  והצלחתם בלימודים, באותם שנים עד לנישואיהם של ילדיו, ההורים עוסקים כל הזמן בנתינה והענקה עבורם, אם בממון ואם בהקדשת זמן לשוחח איתם להאזין להם, אמנם שגדלו הילדים הם מחזירים נחת במידת מה,  בהתנהגות בהצטיינות בלימודים,  אבל עדיין התלות בהורים, היא עובדה קיימת.

תקופת הגומלין- לאחר  חתונת הילדים, שההורים כבר הופכים לסבא וסבתא צעירים, מתחילה תקופת הגומלין, שוב הם לא קמים בלילה  לקול בכיית ילדיהם, בבוקר לא עומדים בלחץ להכין סנדוויצ´ים לילדים שממהרים, ולכל הצרכים שלהם, כעת הם חוזרים שוב לתקופה מעיין זוג צעיר, אמנם הם עוזרים ומסיעים ככל יכולתם לילדים שנישאו, הם מלווים את דור ההמשך, יועצים ומייעצים, ורווים אט אט נחת מהמשפחה שמתרחבת. במאמר זה נעמוד בעז"ה, על התמודדות עם עול החיים.

גופו של עניין.

עול החיים מלווה אותנו כל הזמן, אדם לעמל יולד, הטרדות והדאגות, יהיו מנת חלקו עד עלי קבר, אם זה בעיות של פרנסה, בריאות, חינוך, תלוי לפי התקופות, א"כ כיצד אפשר בכ"ז להנות ממהלך החיים? מהשיגרה השוחקת? לעבור את המסע הזה כמה שיותר רגוע וטוב? ובכן עלינו לדעת,  שהלחץ בונה את האדם, תלמיד שילמד בכיתה  שלא נערכים בה מבחנים בסוף התקופה, ובסיום החומר, הוא לא יגיע להישגים של תלמיד שעשה מבחנים, המבחן לכשעצמו מלחיץ, וזה טבעי ולגיטימי, אבל הוא מעמיד בפנייך נקודת יעד אליה אתה צריך להגיע, לולי זאת לא היה לך להיכן לשאוף ולהגיע לנקודת יעד מסוימת, ממילא גם התוצאות יהיו בהתאם. וכן הלאה בכל תחומי החיים, כאשר אנו מציבים לעצמנו מטרה, נקודת יעד להגיע אליה, אנו נעשה את כל המאמצים להגיע לשם, (כמובן אם זה חשוב בעיניו מאד.) רק הלחץ בונה, אם מגמה מסוימת, מסתיימת תוך שנתיים, אנו נלמד את החומר בשנתיים, ואם יחליטו ללומדה תוך 4 שנים לא נבין איך אפשר בשנתיים ללמוד זאת, כמו שבת לא חשוב אם היא תכנס בארבע וחצי או בשבע וחצי, תמיד נכניס אותה בלחץ... לפי שנים, ביקר רב גדול מארה"ב בשוויץ, את רשמיו הוא העלה על הכתב, בו הוא מתאר  את האווירה הפסטורלית המיוחדת, השוררת בארץ נהדרת זו, את נופי העמקים הירוקים אותם מעטרים בתי עץ נמוכי קומה, המשרים אווירה של רוגע ושלווה, לצד אגמים ונהרות המשתרכים בין העמקים, רכסי ההרים המושלגים המתנשאים לגובה רב, נותנים עוצמה וטון לכל הסביבה כולה, השלווה והרוגע משפיעים על כל תושבי המדינה. פעם בלכתו אל מלונו בלילה, הגיחה מולו קבוצת צעירים, חששו גבר, דמויות אלו בארה"ב מעוררים אימה סביבם, אבל כאן טרם הספיק להמלט, עברו על ידו, וברכהו בברכת "ערב טוב" אז הוא הבין, שאכן גם האווירה משפיעה על התושבים המתגוררים כאן. שוויץ, ארץ שכבר למעלה מ-700 שנה לא ידעה מלחמות, 700 שנה שלא היה בה מיתון או אבטלה, 700 שנה של שקט ביטחוני וכלכלי, לכאורה, זהו המקום האידיאלי  להתפתח ולהתעצם, תלמיד חכם המעונין לשקוד על יצירה  תורנית, רק בשוויץ! כאן בשקט ובשלווה, הראש פתוח להעמיק וליצור, רק כאן בשוויץ, פילוסוף הרוצה לבנות שיטה חדשה ועמוקה, זה המקום עבורו. רק כאן בשוויץ, סופר הרוצה  לכתוב את יצירת הנובל שלו זה המקום. אך ראו זה פלא,  דוקא בשוויץ לא!!! כבר 700 שנה, שמדינה זו לא גידלה ת"ח בעל שיעור קומה, שהטביע את חותמו בעולם. כבר 700 שנה, שמדינה זו לא גידלה משורר או סופר בעל שם בינלאומי. כבר 700 שנה, ששום איש רוח לא פיתח כאן את  שיטתו. מדוע? המסקנה היא:  כי דוקא בלחץ ובשגרה השוטפת, אדם יכול להגיע להישגים, הנה עובדה היא,  שוויץ על כל יופיה ורגיעותה, עמדה שוממה מבחינת יצירה ועשיה של רבנים, סופרים, יוצרים ואומנים. כתוב "טוב לגבר כי יישא עול בנעוריו" (איכה ג´, כז´) ובמדרש שם: "עול תורה, עול אשה, ועול מלאכה" ומדוע זה כך? כי לפעמים אדם חושב, לו היית רווק, היה בידי את כל הזמן  לשקוד על התורה, ללמוד להוסיף ידע רב בכל תחומי התורה, אבל הנה דוקא הרווקים המתבגרים אינם פוריים, אלא הם נובלים והולכים, ולהיפך אותם אברכים שעליהם מוטל עול הפרנסה,  עול הבית, עול האשה והילדים, להיות עמהם ולדאוג להם, דוקא הם יוצרים, מחברים ספרים שוקדים על התורה, מזכים את הרבים, ומאוד מתפתחים מבחינה רוחנית. כיון שהם בלחץ הזמן להספיק  כמה שיותר, כי הזמן שכן נשאר להם לעסוק בתורה, מנוצל כראוי. כאמור הלחץ בונה, אך כמובן צריך שהוא יהיה בהתאם, כמובן שלא ראוי להטיל על נערה בת 16, את כל עול הבית, ולומר לה שהלחץ יבנה, הלחץ צריך להיות מותאם למצב הקיים, "עול הבית" קבע הקב"ה, שכאשר אדם נישא מוטל עליו עול זה, ויש בידו את הכוח להתמודד עמו, אחרי שהפנמנו שהלחץ והעמידה במטרות, בונים ומפתחים, איך בכל זאת עוברים ונהנים, מכל מהלך החיים? עלינו להבין, שהחיים הם המגרש האמיתי לפיתוח ועיצוב אישיותו של האדם, החיים לצד אשתך וילדיך  מעמידים בפניך, אין סוף בעיות וניסיונות שעליך לפותרם, אם זה בנתינה, באוזן קשבת, בעצה הוגנת, עליך להתגבר על עצמך פעמים רבות ולא לכעוס, לדעת ליצור אווירה חיובית בבית. אתה בעצם נושא בתפקיד חשוב מאין כמוהו, אתה רב החובל, המנהיג ביד רמה את ספינתך, שם הספינה היא: "המשפחה שלך"  ועלייך להנהיגה ולכוונה בשעת רוגע בימים טובים, וגם בשעה שגלים גבוהים, על הספינה מתנפצים, בימי סערה וחוסר רגיעה, אתה אוחז בהגה ומנווט אותה לחוף מבטחים. התפקיד החשוב הזה ניתן לך ע"י בורא עולם, שהפקיד בידך אשה וילדים, אוצרות חשובים ויקרים לאין ערוך, נכון העול, הלחץ, המטלות, הדאגות, שאיתם אתה מתמודד זהו עול, אבל תחשוב תמיד שהינך עוסק בהמשכיות העולם,  אתה נושא בתפקיד של  "רב החובל באחת מספינות הצי של מלך העולם". לכן, תהנה שיש לך את הזכות,  לגדל את ילדיו של הקב"ה. תהנה שילדיך בריאים ולא שוכבים בבתי חולים. תהנה שיש לך את הכח והיכולת לגדל משפחה לתפארת. כאשר נעמיק ונשריש מחשבות חיוביות אלו בתוכנו, המבט שלנו ישתנה לחלוטין, אנו נדע להתמודד ביתר קלות עם הבעיות העומדות על הפרק, ואין זה סוד ש"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו"

לסיכום.

ללא עול אין הצלחות, העול נותן לנו משמעות וסיפוק בחיים, המעמסה שעל גבינו רק מועילה איתנו, אם נביט על זה במבט חיובי,  המטלות שאדם מתמודד ומצליח בהם, גורמים לו לסיפוק אמיתי, ונותנים את הפסיפס הנכון של החיים, על כן נשמח בזכות שנתן לנו הקב"ה, נישא תפילה שנצליח לגדל את כל בנינו ובנותינו, בדרך העולה בית א-ל.

"וזכנו לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים, אוהבי ה´ יראי אלוהים, אנשי אמת, זרע קודש בה´ דבקים, ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים, ובכל מלאכת עבודת הבורא"