"האשפוז בבי"ח הפך לסמינר יהדות"

כשנירית ש' מתל אביב גילתה את הקב"ה, לא היה זה ב"מקרה". "תמיד הייתי טיפוס חובב מחקר, והתעניינתי בדברים שברומו של עולם", היא מסבירה. את ספר התורה הראשון בחייה, קיבלה במתנה בהיותה בת 16 בלבד, מבן דוד רחוק באלבמה, ארה"ב. ואפילו הקדשה הייתה עליו: 'באהבה מהדוד הכי חכם בעולם'. "הוא באמת היה הדוד הכי חכם בעולם בעיניי", מסבירה נירית (25), סטודנטית לעיצוב פנים. "וגם הספר שהוא נתן לי במתנה – התנ"ך. נהניתי לעיין בו מדי לילה לפני השינה".

עם זאת, כמי שגדלה במשפחה חילונית למהדרין – מכאן ועד היכרות מעמיקה עם היהדות ושמירת מצוות בפועל, הדרך הייתה עוד ארוכה. נירית המשיכה באורח חייה הרגיל והמתירני בו הורגלה, וכעבור שנתיים התגייסה לצבא. 

"ביום שבו שברתי את רגלי ונאלצתי להתאשפז בבית החולים, הכל השתנה", היא מספרת. "במיטה לידי שכבה אישה דתיה. מטבע הדברים, התחלנו לדבר בינינו על נושאים שונים ומגוונים, ודי התחברנו. דיברנו פשוט על הכל: החל מבישול דרך תחביבים, וכלה בדברים שברומו של עולם כמו אמונה, מוות קליני וחיי העולם הבא. הנושאים האלו תמיד עניינו אותי והיא הייתה אישה מאוד חכמה, כך שמצאתי עצמי מהרהרת בשיחות שלנו בלי די, ומנסה בעזרתן להבין מי אני ומה אני שואפת להיות בעולם הזה".

האם הרגשת התנגדות פנימית כלשהי למשמע הדברים?

"בכלל לא. אמנם אני מגיעה מבית שבו מעולם לא דיברו על יהדות, והאמונה היחידה עליה התחנכתי הייתה בהקשר של אמונה בעצמי – אבל כבר כילדה אני זוכרת שהאמנתי שיש אלוקים לעולם ואפילו דיברתי איתו. לא יודעת מאיפה זה בא לי".

בזכות אותה אישה דתיה (שאת שמה לא הסכימה נירית לשתף) -  נפתח הלב שלה לשמוע עוד ועוד דברים על היהדות, ועל האמונה ב'מי שאמר והיה העולם'. "ממנה גם שמעתי על הרצאות של רבנים שונים ביוטיוב, ביניהם הרצאותיהם של הרב זמיר כהן והרב יצחק פנגר, שהתחברתי אליהן מהרגע הראשון".

כך, במשך כל תקופת האשפוז - מצאה עצמה נירית מתוודעת להרצאות באתר הידברות, ומרגישה כי "הרצאה אחת טובה יותר מהשנייה", לדבריה. בד בבד, גם אחרי שהשתחררה, המשיך הקשר שלה עם אותה אישה דתיה ובזכותה, כעבור חצי שנה – החליטה לקבל על עצמה עול תורה ומצוות. "זה היה ברור לשתינו שזה יקרה בסוף", היא מחייכת ומוסיפה, "אמנם זה לא קרה מיד, היו לי הרבה קושיות והרבה התחבטויות, אבל בזכות ההרצאות בהידברות, קיבלתי גם הרבה תשובות לשאלות שהטרידו אותי".

בימים אלו משלימה נירית את חוק לימודיה האקדמיים בעיצוב פנים באחת מהמכללות במרכז הארץ, אך על לימודי יהדות במדרשיה לבנות אותה היא פוקדת מדי ערב, מזה שנה - היא אינה מוותרת. "להרבה אנשים אני צריכה להודות על הדרך שעשיתי עד שהגעתי למקום הזה", היא אומרת. "כל ניסיון בדרך הזו לימד אותי תובנה כלשהי, שמלווה אותי עד היום. אז אמנם המשפחה שלי עדיין לא שומרת תורה ומצוות כמוני, אבל היא לפחות מקבלת אותי כמות שאני ומכבדת את הדרך שבה בחרתי לצעוד. ברוך ה', זה גם משהו, לא?"

מעוניינים לשתף אותנו בסיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל shira@htv.co.il