עד מתי אפשר לברך ברכה אחרונה?

א. מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח לְבָרֵךְ, עַד מָתַי יָכוֹל לְבָרֵךְ? וּבְכֵן, כָּל עוֹד הָאֹכֶל לֹא הִתְעַכֵּל - יָכוֹל לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. אוּלָם אִם כְּבָר הִתְעַכֵּל - הִפְסִיד אֶת הַבְּרָכָה. כִּי הַהוֹדָאָה לַה' צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁקַּיָּם בְּתוֹךְ הָאָדָם וְגוֹרֵם לוֹ הֲנָאָה, וְלֹא עַל מָה שֶׁהִתְעַכֵּל כְּבָר. הַשְּׁאֵלָה הִיא: אֵיךְ אָדָם יָכוֹל לָדַעַת מָה הַמַּצָּב בְּתוֹךְ בִּטְנוֹ?? וּבְכֵן, לֹא צָרִיךְ אוּלְטְרָא סָאוּנְד אוֹ מַכְשִׁירִים אֲחֵרִים, אֶלָּא הַפִּתְרוֹן הוּא פָּשׁוּט. מִתְרַכְּזִים לְרֶגַע וּמְנַסִּים לְהַרְגִּישׁ הַאִם יֵשׁ עֲדַיִן תְּחוּשַׁת שֹׂבַע מִמָּה שֶׁאָכַלְנוּ. לְדֻגְמָא: מִי שֶׁאָכַל תַּפּוּחַ וְעָבַר זְמַן - אִם מַרְגִּישׁ עֲדַיִן תְּחוּשַׁת שֹׂבַע מֵהַתַּפּוּחַ - יָכוֹל לְבָרֵךְ "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת", אַךְ אִם מַרְגִּישׁ רָצוֹן וְחֵשֶׁק לֶאֱכוֹל עוֹד תַּפּוּחַ - זֶה מַרְאֶה שֶׁהַתַּפּוּחַ הַקּוֹדֵם כְּבָר הִתְעַכֵּל, וּמִמֵּילָא אֵין מָה לְבָרֵךְ עָלָיו.

ב. דֻּגְמָא נוֹסֶפֶת מְצוּיָה מְאֹד: מִי שֶׁהָיָה צָמֵא וְשָׁתָה מַיִם עַד שֶׁהִרְוָה אֶת צִמְאוֹנוֹ וְלֹא בֵּרַךְ מִיָּד "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת", אֶלָּא עָבַר זְמַן וְנִזְכַּר, כָּל עוֹד הוּא מַרְגִּישׁ עֲדַיִן רָוֶה - יָכוֹל לְבָרֵךְ, אוּלָם אִם מַרְגִּישׁ שׁוּב צָמֵא - הִפְסִיד אֶת בִּרְכַּת בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת!! וּלְצַעֲרֵנוּ, בְּרֹב הַמִּקְרִים אָדָם נִזְכַּר רַק כַּאֲשֶׁר הוּא צָמֵא שׁוּב.. וְכָךְ בְּלִי לָשִׂים לֵב מַפְסִידִים בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם פְּעָמִים רַבּוֹת אֶת בִּרְכַּת "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת".

ג. וְלָכֵן: מִי שֶׁשָּׁתָה מַיִם (לְפָחוֹת חֲצִי כּוֹס) מִיָּד כְּשֶׁמְּסַיֵּם מְבָרֵךְ "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת". וְאִם לְאַחַר עֶשֶׂר דַּקּוֹת הִרְגִּישׁ שׁוּב צָמֵא וְשׁוֹתֶה - יְבָרֵךְ שׁוּב "שֶׁהַכֹּל" בַּהַתְחָלָה, וּ"בוֹרֵא נְפָשׁוֹת" בַּסּוֹף. וְכָךְ אֲפִילוּ 20 פַּעַם בְּיוֹם. וְאֵין בְּכָךְ שׁוּם בְּרָכָה לְבַטָּלָה, אֶלָּא לְהֵפֶךְ, מִי שֶׁלֹּא מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה בְּכָל פַּעַם - שׁוֹגֶה.

ד. לַסִּיּוּם הַלִּמּוּד שֶׁל הַחֹדֶשׁ, נַזְכִּיר שׁוּב לְעַצְמֵנוּ שֶׁ"הַבְּרָכָה - הִיא הַבְּרָכָה", כְּלוֹמַר, עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם מְבָרֵךְ כַּהֲלָכָה - ה' מְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל טוּב. חֹדֶשׁ טוֹב.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי, י', לב'):

"שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת" (ב')

בַּפֶּרֶק הַקּוֹדֵם לָמַדְנוּ שֶׁיֵּשׁ חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה מְאֹד לַצּוּרָה שֶׁבָּהּ נֶאֱמָרִים הַדְּבָרִים, וְהַצַּדִּיק יוֹדֵעַ לְדַבֵּר בְּשָׂפָה שֶׁגּוֹרֶמֶת לַשֵּׁנִי לִרְצוֹת לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. מִי שֶׁלּוֹמֵד אֶת הַחָכְמָה הַזּוֹ, לְדַבֵּר בְּצוּרָה נְכוֹנָה, הֲרֵי שֶׁיַּרְוִיחַ מִזֶּה מְאֹד בְּחַיָּיו, כִּי הוּא יַצְלִיחַ לְהַשִּׂיג דְּבָרִים בְּצוּרָה חֲלָקָה. וַאֲנָשִׁים יֹאהֲבוּ אוֹתוֹ. כִּי בְרֹב הַמִּקְרִים הַבְּעָיָה הִיא לֹא בְ"מָה" שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֶלָּא בְ"אֵיךְ" שֶׁאַתָּה אוֹמֵר. וְלֹא רַק צוּרַת הַדִּבּוּר חֲשׁוּבָה אֶלָּא גַם צוּרַת הַנִּגּוּן הַנִּימָה וְהַהַטְעָמָה שֶׁבָּהּ הַדְּבָרִים נֶאֱמָרִים יֵשׁ לָהּ הַשְׁפָּעָה גְדוֹלָה. יִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר מִשְׁפָּט עִם כָּל מִילוֹת הַנִּימוּס: "סְלִיחָה, בְּבַקָּשָׁה וְתוֹדָה", וְעֲדַיִן הוּא יְקוֹמֵם וְיַרְגִּיז. לָכֵן, עָלֵינוּ לָשִׂים לֵב לְדַבֵּר בְּנִגּוּן נָעִים וּבְנִימָה מְכֻבֶּדֶת וּמְכַבֶּדֶת.

מְסֻפָּר עַל בָּחוּר שֶׁלָּמַד בְּעִיר רְחוֹקָה מְאֹד מִמְּגוּרֵי אָבִיו, וְדַרְכּוֹ הָיָה לִשְׁלֹחַ מִכְתָּב לְאָבִיו וּבוֹ הָיָה מְצַיֵּן מָה חָסֵר לוֹ וּמְבַקֵּשׁ מֵאָבִיו שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ. אוּלָם, מֵאַחַר וְאָבִיו לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לִקְרֹא וְלִכְתּוֹב, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה מַגִּיעַ מִכְתָּב מֵהַבֵּן הָיָה הָאָב עוֹלֶה לַשָּׁכֵן וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּקְרִיא לוֹ אוֹתוֹ. וְהִנֵּה, יוֹם אֶחָד הַבֵּן הָיָה זָקוּק לְכֶסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת נַעֲלָיִם. הוּא שָׁלַח מִכְתָּב וּבוֹ הָיָה כָתוּב: "אַבָּא, אֲנִי זָקוּק לְכֶסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת נַעֲלָיִם. שְׁלַח לִי בִדְחִיפוּת." הַאָבָּא עָלָה לַשָּׁכֵן, אַךְ לְמַזָּלוֹ הָרַע שֶׁל הַבֵּן, הַשָּׁכֵן הָיָה בְדִיּוּק אַחֲרֵי מְרִיבָה קָשָׁה עִם אִשְׁתּוֹ, הוּא דָּפַק בַּדֶּלֶת וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב. הַשָּׁכֵן עִם כָּל הַכַּעַס וְהָעֲצַבִּים הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְשָׁאַג: "אַבָּא, אֲנִי זָקוּק לְכֶסֶף שְׁלַח לִי בִדְחִיפוּת!!" הָאַבָּא שָׁמַע וְהִתְרַגֵּז: "מָה? כָּכָה מְדַבְּרִים לְאַבָּא? אֲנִי אַרְאֶה לוֹ מָה זֶה כָבוֹד! אֲנִי לֹא אֶשְׁלַח לוֹ כְלוּם", וּבֶאֱמֶת לֹא שָׁלַח. הַבֵּן שֶׁהָיָה מַמָּשׁ זָקוּק לָזֶה שָׁלַח מִכְתָּב נוֹסָף "אַבָּא, אֲנִי מְחַכֶּה לַכֶּסֶף שְׁלַח לִי אוֹתוֹ". הָאַבָּא עָלָה לַשָּׁכֵן וּלְמַזָּלוֹ הַטּוֹב הוּא הָיָה בְדִיּוּק אַחֲרֵי מְסִבַּת הַפְתָּעָה שֶׁעָרְכוּ לְרֶגֶל יוֹם הֻלַּדְתּוֹ, וְעִם כָּל הַחִיּוּךְ וְהַשִּׂמְחָה הוּא קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב: "אַבָּא, אֲנִי מְחַכֶּה לַכֶּסֶף", וְהָאַבָּא אָמַר: "אוֹ! סוֹף סוֹף הוּא לָמַד לְדַבֵּר יָפֶה. עַכְשָׁו אֶשְׁלַח לוֹ אֶת הַכֶּסֶף". שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן.