לחיות בעולם מאושר – חלק ג'

מביא "הסבא מנובהרדוק", מרן הרב יוסף יוזל הורביץ זצ"ל, מגדולי המוסר בדור הקודם, בספרו "מדרגת האדם", סיפור שאירע בוורשה לפני שנים רבות:

בעיר ורשה היו גנבים שהצליחו להוציא מהאדם את כל ממונו באופן של עורמה מחוכמת. כיצד עשו זאת?

ניצלו לרעה את הבנתם במהלך כוחות הנפש של האדם,

ואילו אנחנו, רעיי, - נלמד על פנימיותנו ונחכים לעשות לעצמנו... בואו נצא לדרך...

דרכם של הגנבים בוורשה היתה להציע לקורבנם האומלל, לקנות מהם מאה אלף שטרי כסף מזויפים בעד שלושים אלף שטרי כסף אמיתיים!!! והם רק הבטיחו לו, ששטרי הכסף המזויפים עשויים בצורה כל כך מדויקת, עד ששום אדם בעולם לא יוכל להרגיש בזיוף, בשום אופן. "תראה בעצמך"! אמרו לקונה האומלל, "נסה נא וקח מהמזוודה המונחת כאן, שלושה שטרות כסף מכל מקום שאתה רוצה, ולך אל הבנק לפרוט אותם. אם הפקיד בבנק ייקח את השטרות ולא ירגיש כלום, זאת הוכחה כי הם עשויים בצורה מדויקת מאוד, כי אין לך מבין גדול יותר ממנו בשטרות מזויפים. ואם הוא לא ירגיש שום דבר פסול בשטרות, כך כל אחד בעולם לא ירגיש".

הקורבן האומלל התפתה לדבריהם, כי חשב בדעתו למה לא לעשות כזאת עסקה מוצלחת? לקח כמה שטרות לבנק, שם התאמת לו שפקיד הבנק לא שם לב לזיוף - משמע שהזיוף מושלם כדבריהם, ויצא משם שמח וטוב לב. מיהר אל הגנבים הממתינים לו וסגר איתם את העסקה. שילם להם שלושים אלף שטרי כסף אמיתיים וקיבל תמורתם מאה אלף שטרות כסף מזויפים, והלך לו לדרכו בשמחה.

כאשר יצא מבית הגנבים, פגשו אותו... שוטרים!!!

אמרו לו: "קיבלנו מידע על חבורת זייפנים שפועלת במקום זה, פתח מזוודתך ונראה מה יש בה"!!! האדם נבהל ופחד, מפני שהעונש על זיוף כסף חמור מאוד. ניצל רגע שהשוטרים הפנו מבט ממנו, ונמלט כל עוד רוחו בו, בהשאירו את המזוודה בידיהם. שמח שהצליח, לפחות, למלט עצמו מעונש כבד!

ומה הייתה כאן מזימת הגנבים?

 האמת היא שגם "השוטרים" היו מחבורת הגנבים הנלוזה הזאת. סוד ערמתם היה בזה שבאמת השטרות שנתנו לו הגנבים לכתחילה היו אמיתיים!!! אילו היו השטרות שלקח לבנק מזויפים, בוודאי שהיו שמים לב לכך, כי אי אפשר לזייף בצורה כל כך מושלמת, אלא שהשטרות היו אמיתיים לחלוטין.

זהו הסיפור! ולנו עולות ממנו שתי תמיהות גדולות:

א. מדוע הקונה לא שאל את הגנבים: "אם השטרות מזויפים בצורה כה מושלמת, שגם מומחי הבנק לא השגיחו בהם, מדוע אינכם משתמשים בהם בעצמכם?! מדוע רוצים אתם למכור לי אותם בשלושים אלף שטרי כסף, שבזה אתם מפסידים שבעים אלף שטרי כסף, ללא שום הגיון?!"

ב. מדוע ברח הקונה המסכן? הוא היה צריך להראות לשוטרים בשלווה ובביטחון את השטרות שבמזוודה, וללכת איתם לבנק, כפי שעשה קודם, והם ייווכחו שאכן השטרות אמיתיים! מדוע ברח??? הרי הפסיד גם את שלושים אלף שטרי הכסף ששילם תמורתם.

וניישב בזאת את שתי התמיהות:

א. ברגע שתאוות הממון עמדה לפני הקונה, כשראה שיש באפשרותו להרוויח הון גדול במאמץ קטן, איבד את יכולתו לחשוב בהיגיון ובשכל. משום ששכלו היה שבוי ביד התאווה שמילאה את ליבו. וכמו שהבאנו במאמר הקודם את משל "השועל והאריה", שם התבארה פעולה זו בכוחות הנפש.

ב. האדם - בפנימיותו ידע שהוא עשה עסקה "לא נקייה". הוא ידע שאף על פי שהכסף שבידיו, מזויף בצורה מושלמת שאיש לא ישים לב לכך, עדיין מזויף הוא. ועוד שהוא לא שילם על השטרות שקנה את כל שווים – שהרי קנה מאה אלף שטרי כסף מזויפים תמורת שלושים אלף שטרי כסף אמיתיים, לכן הרגיש במצפוני ליבו ש"הוא לא כל כך בסדר". דבר זה ערער את בטחונו! ומפני כך לא יכול היה לדבר באומץ עם השוטרים - שהשטרות שבידיו אמיתיים המה.

וזאת הייתה שיטתם הערמומית של הגנבים. הגנבים מצאו שיטה: כיצד למכור לאדם שטרות אמיתיים ברמאות שהם מזויפים. זאת כדי שלאחר מכן, יוכלו להפחידו, להתנפל עליו באימה, ולקחת ממנו את הכסף שהם עצמם נתנו לו. ועוד להרוויח שלושים אלף שטרי כסף מעסקת הגניבה. והקונה – ישמח שנפטר מהם ללא עונש מאסר. והם יוכלו עכשיו לחפש קורבן חדש, להמשיך במעשי הגניבה בשיטתם המוצלחת.

ולענייננו, מה אנו לומדים מסיפור זה?

ונבין - מדוע באמת האדם לא עמד באומץ לב ובטוח בעצמו בשעת הניסיון, וברח?

אומר לנו שלמה המלך ב"שיר השירים" (ח, ט):

"אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז"

ונבאר הפסוק בדרכו הסלולה של "הסבא מנובהרדוק",

האדם הרוצה להיות שלם באישיותו, ומבקש את דרכי השלמות, יראה שהמציאות היא כמו שכתבה התורה. והתורה היא דבר בדוק, בחון וּמְנֻסֶּה. ומי שמרגיל עצמו בדרך הישרה שהתורה סללה לו, ימצא שיש בכוחו לשלוט על כוחות הקנאה, הכעס, רצונות הנקימה והנטירה, סוגי התאוות למיניהם וכד', לבל יתפרצו וידחפו אותו למעשים שיביאו אותו בסופו של דבר לידי:  סבל, חרטה, בושה, חרפה וייסורי מצפון מתישי נפש. כאשר האדם יהיה רגיל בדרך התורה הסלולה לו מאז בריאת העולם - גם אם יעמוד לפתע פתאום בהתקפה חמורה של כוחות אלה, הוא לא ישליך הכל מאחורי גבו ויברח -  יעמוד הוא בכל ניסיון!!! ככתוב:

"אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף..."

כלומר, "אִם חוֹמָה הִיא" - כאשר האדם חזק בדרכו הישרה כחומה בצורה, על פי הוראות התורה - יסודות אישיותו חזקים ועמידים, יהיה מסוגל הוא לעמוד בכל הניסיונות שבאים עליו. שום דבר לא יזעזע את יציבות דעתו מתוך כל בלבול, מבוכה או טרדה. אזי – "נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף" – על יסודות אלה יבנה היכל וארמון כסף. כלומר, תבנה לו אישיות חזקה בדרכו הישרה, שתהיה לו דרך של מנוחת נפש. יהיה הוא חזק, ובעל שליטה עצמית חזקה. תהיה לו השפעה מיטיבה על סביבתו, כנהר מים צלולים הזורם בנחת, ומביא ברכה רבה לכל השוכנים על גדותיו. ועוד יזכה הוא לאהדה ממשפחתו, מידידיו וממכריו. הם יעריצו את חוסן נפשו שרכש לעצמו, ויהיה הוא להם למגדל אור!

"וְאִם דֶּלֶת הִיא..."

ולא יהיה הוא הפכפך כמו דלת סובבת על צירה - פעם דעתו לכאן ופעם דעתו לשם! כי אז יסודות אישיותו חלשים יהיו ואישיותו רופפת, נחותה וחלשה. כל הישגיו שהשיג בעולמו (משרה חשובה, כסף, מעמד חברתי וכו') יהיו כאבודים ממנו, לא ייהנה מהם כלל.

וכמו אותו קורבן אומלל של הגנבים בוורשה, כאשר יבוא לפניו ניסיון כלשהו, הוא יזרוק את כל מה שיש לו, בגלל הניסיון הקשה והפחד האוחז בו. וכל הישגיו שהשיג בעמלו יהיו חלשים כמו מוץ החיטה לפני הרוח.

"וְאִם דֶּלֶת הִיא..." - ובדבר זה, רוב העולם נכשל! כשהתאווה לרווח ממוני או כל רווח אחר הַמּוּנָע מתוך הלב של האדם עומדת מול עיניו - השכל הפשוט שבוי בנבכי הלב.

שעת המבחן לאמונת האדם ולביטחונו בדרך התורה היא בזמני קושי, כשנפשו של האדם מתבהלת עליו. "אִם חוֹמָה הִיא", ימצא הוא את יישוב הדעת הדרוש לעמידה בניסיון.

ומקרים שבכל יום שאנשים שפעלו מתוך קנאה, או תאווה רגעית, או השתוקקות לכבוד רגעי או לכבוד מדומה - הביאו על עצמם סבל נורא, בושה וחרפה, אף שנחשבו כאנשים בעלי רמה שכלית גבוהה ופיקחים. והתוצאות לעיתים הרסניות ובלתי הפיכות – להם, לילדיהם, להוריהם, למשפחתם ולסביבתם.

והנה הונח לפנינו יסוד מנחה לחיינו:

העולם הזה יכולה להיהפך לגן עדן, אך בקיום תנאי אחד:

שאנו נקרא טוב רק למה שהקב"ה קורא טוב, ונקרא רע רק למה שהקב"ה קורא רע. אין לנו להבדיל בין טוב לרע לפי שפיטת חושינו. אם נקבל את שפיטת חושינו, דהיינו – תאוותינו, רצונותינו ושאיפותינו וכו', יינעלו בפנינו שערי האושר בחיינו ונחזור לאושרנו, רק בדרכים ארוכות ועקלקלות - חבוטים ורצוצים, ה' ישמור.

ובכן רעיי היקרים, זהו המפתח לפתיחת שערי האושר הנכסף - בין אדם לעצמו, בין אדם לחבירו, בין איש לאשתו ובין אדם למקום. האם כך אפשר להגיב ולפעול, או האם כך צריך להגיב ולפעול?

ובעזרת ה' נעשה ונצליח.

במאמרים הקרובים נעמיק עוד להבין את כוחות הנפש הפועלים בקרבנו – ולמעשה מפעילים אותנו.

הרב גדעון שחר שליט"א הוא ר"מ בישיבת "נתיבות עולם" לבעלי תשובה, בני ברק

לחלקים הקודמים:

לחיות בעולם מאושר - חלק א'

לחיות בעולם מאושר - חלק ב'