ד"ר ג'ויס מורל: השאלון המאתגר

נקודה יהודית שאת מתחברת אליה באופן אישי.

אני מאוד מתחברת למצוות ההשתדלות. במסגרת העבודה שלי אני חווה ורואה עין בעין שהחלק המוטל עלינו הוא להשתדל לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים, אבל על התוצאה אחראי רק הקב"ה. כרופאה, אני יכולה לייעץ למטופלים שלי, לומר להם שחייבים לעשות כך וכך – אבל כל הטיפים והעצות הם בגדר השתדלות. את הרפואות – המטופלים צריכים לבקש מה', כי רק הוא יכול לתת אותן.

דמות מעולם היהדות שאת מתחברת אליה.

הרמב"ם – איך לא? מלבד העובדה שהוא היה עבד ה' אדוק עם יראת שמיים צרופה – הידע הרפואי הפנומנלי שלו, הוא מקור היניקה המרכזי של הרפואה בת זמננו. את מה שהוא ידע וגילה כבר אז, המחקרים רק מתחילים לגלות היום: למשל חשיבות של שמונה שעות שינה, לא לאכול לאחר שמרגישים שובע ועוד. אין ספק שהאישיות שלו, שמתגלה דרך הכתבים העתיקים, מצליחה לרתק ולרגש אותי.

היהדות בשבילך היא.

"לחפש מה ה' מבקש מאיתנו לעשות, ולקיים את דבריו לשם שמיים ולא לשם קבלת פרס. כך צריך לחנך את עצמנו בכל תחום שהוא, ובדרך זו אנחנו צריכים לשאוף לחנך את ילדינו".

מאיפה ההשקפה הכל כך ישרה הזו? מלבד העובדה שנולדה לבית מאמין והתחנכה במסגרות חרדיות, בינה לבין עצמה - ד"ר ג'ויס יודעת שזה גם קצת קשור ל'מתנות' הרבות שקיבלה בחייה. "ברוך ה' זכיתי בבעל מקסים שיושב ולומד תורה, ודרך הלימוד שלו מקנה את ההשקפה האמונית לכל הבית כולו. מלבד זאת, כל המסלול שעברתי בחיים – על חוויותיו ונסיונותיו – הוכיח לי שיש הקב"ה בעולם, וכדאי מאוד להאמין בו ולהישען עליו".

אחד מאותם ניסיונות, היה הטריגר שלך ללמוד רפואה?

"בהחלט כן. אמנם מאז שהייתי בת שבע אני חולמת על זה, אך רק כשנולד ילדי הרביעי – הבנתי מדוע הקב"ה נטע בי את הרצון העמוק הזה להיות הרופאה. בני נולד עם פגם בלב, ועד שהוא נולד – צברתי המון ידע ברפואה, כאוטודידקטית. קראתי המון מחקרים, בכל מיני תחומי טיפול והגעתי לניסיון, יחסית 'מוכנה'. ואני אומרת 'יחסית' כי בהתחלה היה לי מאוד קשה לקבל את זה. היו ימים שהתרוצצו לי מחשבות נוראיות בראש – שעשיתי משהו רע למישהו, שמישהו מקפיד עליי ולכן קיבלתי ילד כזה. כי מגיע לי לסבול, חלילה.

"אולם אחרי תהליך ארוך שכלל הרבה שיחות מוטיבציה ושיעורי תורה ואמונה, הבנתי שאם לא הייתי אמא שלו, לעולם לא הייתי מצליחה להגשים את החלום שלי להיות רופאה. הבנתי שזכיתי במתנה מופלאה שלא כל אחד זוכה לה – זכיתי להיות אמא שלו כי הוא היה צריך אמא טובה שיכולה לעזור לו עם הבעיות הרפואיות שלי, ולהעריך את עצמה על כך שהיא מסוגלת לדבר עם אנשי אקדמיה בשפה שלהם, ללמוד דברים נשגבים ולהבין אותם, להיות יותר אסרטיבית ולעזור גם לאחרים. מיד לאחר מכן, בגיל 38, התחלתי את לימודי הרפואה. לכל בנאדם יש בחירה איך להסתכל על הניסיונות שלו בחיים, וזה לא קל אבל אפשר להסתכל על הכל גם בצורה חיובית, בונה ופרודוקטיבית. כזו שתייצר תועלת מכל המצב שנוצר".

מצווה שיקרה ללבך במיוחד.

גמילות חסדים, שהעבודה שלי היא שטח רווי הזדמנויות עבור זה. אחת הדרכים שאימצתי לעצמי היא התנדבות בארגון 'איחוד הצלה', שאני מאוד אוהבת את העשייה שלו למען עם ישראל. עם ההתנדבות התחלתי בזמן ההלוויה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. עמדתי בשכונת גאולה, וכשראיתי כמה פרדיקים מאיחוד הצלה ניגשתי אליהם וסיפרתי שאני רופאה ברפואה דחופה ואשמח להצטרף לשורותיהם. זמן קצר לאחר מכן, זכיתי להיות חלק מהצוות המקסים".

ד"ר ג'ויס מורל (קרדיט צילום: איחוד הצלה)

חג אהוב עלייך.

פסח. העשייה סביב החג הזה, הזכרונות והמנהגים שעוברים מדור לדור – מרגשים אותי בכל פעם מחדש. את הניקיונות אני פחות אוהבת (צוחקת) כי זה לא הטיפוס שלי לשבת בבית, אבל אם זה פעם בשנה – חייבים. זו גם מתנה.

דמות תנכית שהיית רוצה לפגוש.

רחל אמנו, שסבלה בחייה יותר משאר האימהות ונשאה את צערה בדומיה. בלי תלונות וכעס על הקב"ה. הייתי רוצה לפגוש אותה כדי לראות מי היא האמא של ישראל, ואיך היא התפללה על הבנים שלה, עוד הרבה לפני הגלות שהם נאלצו לעבור.

ספר או שיר ששינה בך משהו.

אני מאוד מחוברת לשיר 'והיא שעמדה' של יהונתן רזאל. המילים שלו מזכירות לי בכל פעם מחדש, שמי שבאמת מציל אותנו מידיהם של האויבים שלנו, הוא הקב"ה. אנחנו עדים לכך במיוחד, בזמן שיש פיגועים וההד יכול היה להיות הרבה יותר גרוע חלילה, אלמלא הקב"ה היה נחלץ לעזרתנו.

פרויקט שהשתתפת בו והשפיע עליך במיוחד.

לפני 28 שנה, כשהמודעות לנושא הייתה ממש בחיתוליה - התנדבתי במרכז תמיכה להורים לילדים מוגבלים, וזה אחד הפרויקטים היותר משמעותיים שהשתתפתי בהם בחיי. למדתי שם המון על יחסים בין הורים לילדים, והמון על עצמי ועל השאיפות שלי. אחד השיעורים היותר מאלפים שמלווים אותי מאז הוא שאדם לא תמיד צריך להתמקצע בשטח מסוים, כדי להביא לשינוי המיוחל. מספיק שהוא מתנדב ונותן לאחר מהזמן, מהלב ומכישורי החיים שלו.  

מבחינת מקצועית, האם את במקום שבו דמיינת שתהיי?

בהחלט כן. את המצב הזה בדיוק – חלמתי: לגור בארץ ישראל ולהיות רופאה בארץ ישראל, זה בדיוק מה שייחלתי לו בסתר ליבי.

היה קשה לעזוב את קנדה?

לא הרגשתי שאני עוזבת את קנדה, אלא מגיעה לארץ ישראל – ולכן, זה לא היה כל כך קשה. אני עשיתי את ההשתדלות שלי, וה' הפך את זה לאפשרי. מלבד זה, כל הילדים שלי היו בארץ כשעלינו, ואין לנו שום משפחה קרובה בקנדה. נכון שבגילנו קשה לעזוב מפעל חיים מאחור, אבל ב"ה יש לי עבודה חדשה שאני מאוד שמחה בה. מלבד ההתנדבות ב'איחוד הצלה' מכהנת ד"ר מורל בשלושה תפקידים עיקריים: רופאת משפחה בקופ"ח מאוחדת, רופאה בעמותת 'בשבילך' לבריאות האישה, וכרופאה במחלקת המיון של בית החולים 'שערי צדק'.

איפה תרצי להיות בעוד חמש שנים?

אני אשמח להיות בדיוק באותו מקום, ולעשות בדיוק את אותם הדברים. אני לא יכולה להפסיק להודות לה' על המצב המדויק שבו אני נמצאת היום – בכל שטח ושטח מחיי. ברוך ה'.

לקח שלמדת ומלווה אותך.

היו כמה מקרים במהלך הקריירה ובכלל, שעשיתי את התפקיד שלי בצורה הכי טובה ובכל זאת – התוצאות שהתקבלו היו למורת רוחי. אפשר מאוד בקלות ליפול לעצבות או לכעס עצמי בשל כך, אבל עם השנים למדתי ש'לא עליי המלאכה לגמור'. לנסות לעשות את הכי טוב שלי – זה הכרחי, אבל לדאוג לתוצאות או חלילה להתרעם בגללן – זה אסור. גם אם הן לא בדיוק מה שרציתי, זה בסדר. כי על התוצאה הקב"ה אחראי, זה לא בידיים שלנו.

משהו שאולי לא יודעים עלייך.

שאני עושה מוס שוקולד מדהים – לא רק טעים, אלא גם בריא. אני לא שמה בו סוכר בכלל, אבל הודות למעט ליקר שוקולד או אחר, הוא יוצא מספיק מתוק.

חיים לפי היהדות הם מתכון בעיניך ל..

שמחת חיים. לא צריך לחפש כסף, כבוד, משמעות לחיים. ביהדות יש הכל, את כל מה שאדם צריך ורוצה.