לא אתם שלחתם אותי הנה: דבר תורה לפרשת ויגש

השלום "הפופולארי" המעסיק את האנושות משחר ימיה, הוא בעיקר בין מדינות עוינות המאיימות על שלום העולם, בין בני זוג, יריבים וקבוצות.

אולם ישנה קומה נוספת לשלום, קומה שכדאי לעלות אליה. לפני שאנו מייחלים לשלום כלל עולמי בין מדינות עוינות המאיימות על שלום העולם, ובין יריבים וקבוצות, עלינו לייחל לשלום בתוככי עצמנו, כל אדם מול עצמו. 

כוחות הנפש שבאדם, כוללים בתוכם תכונות שונות וכוחות רבים המנוגדים לכאורה זה לזה – אהבה ושנאה, עין טובה ועין רעה, שמחה ועצבות, ענווה וגאווה, שלוות הנפש וסערת רגשות, מלחמה ושלום, זריזות ועצלות, ועוד תכונות מנוגדות רבות.        

שלום, זהו מצב בו שורר בתוך האדם שלום פנימי והרמוניה מושלמת בין כלל כוחות נפשו. תכונת האהבה חיה בשלום עם תכונת השנאה, תכונת הקנאה חיה בשלום עם תכונת העין טובה, וכך כל מידה ומידה נמצאת במקומה המדויק, לא על חשבון המידה השנייה. זהו השלום האופטימלי. אדם של שלום, יודע מתי עליו להפעיל את מידת האהבה ומתי את מידת השנאה, מתי עליו לכעוס ומתי עליו להיות רגוע.

לא קל להיות איש של שלום.

ראינו בינתיים שתי קומות של שלום – שלום "חיצוני" בין מדינות ויריבים, ושלום "פנימי" בתוככי האדם.  

ישנה דרגה גבוהה יותר של שלום, שכדאי להעפיל אליה. יתכן שבעיקר עליה נאמר: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום", משום שסוג שלום זה, מוביל באופן "אוטומטי" לשני סוגי השלום שהזכרנו:

השלום האופטימלי, הוא הידיעה הברורה, שכל מה שקורה בעולם מונח במקומו המדויק. אין "פאשלות" באירועי העולם, אין מקריות.

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

האדם השלם מאמין, שכל מה שקורה בעולם וכל מקרה העובר עליו, היה אמור להיות, והדבר אירע בזמן ובמקום המדויקים. כמו שבתוככי האדם יש טוב ויש רע והוא צריך להשכין שלום ביניהם, וכמו שהחלקיקים המרכיבים את הבריאה מתואמים ביניהם באופן מופלא, כך גם ביחס לאירועי העולם - ישנם דברים הנראים כרע, וישנם דברים הנראים כטוב, ועל האדם להאמין בשלמות כלל התופעות, שהכל הוא מתת ידו הטובה של הבורא.

זוהי הקומה העליונה של השלום. שלמות הנהגת הבורא.

את "נאום השלום" הזה, נשא יוסף באוזני אחיו, בשעה שהוא השמיע באוזניהם את שתי המילים המצמררות: "אני יוסף". וכך אמר יוסף לאחיו: "וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹקִים, וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מ"ה, ח'). מדהים. יוסף יודע שאחיו חוששים שהוא ינקום בהם על כל מה שהם עשו לו, אולם יוסף מיד מרגיע אותם – לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוקים. אתם הייתם רק שלוחי הבורא.   

נעיין יחדיו בלשונו הזהב של המלבי"ם:

"והנה בצד זה שיתעצבו (אחי יוסף) על גוף המעשה (על עצם מכירת יוסף), יש שני עניינים שיתעצבו – על החטא בעצמו שמכרו את אחיהם, על זה אמר (יוסף): "לא אתם שלחתם אותי הנה". כי דבר כללי הנעשה לפליטה גדולה להחיות עם רב, הגם שנדמה לנו שנעשה במקרה, הוא באמת פועל ההשגחה, ואתם הייתם כלים ביד האלוקים, שהוא מכר אותי הנה לטובת הכלל, ואתם הייתם משוללי הבחירה בפועל זה ההשגחי, ולא יתייחס אליכם כלל, רק אל האלוקים שהוא פעל כל זאת. עדיין ייעצבו (אחי יוסף) על זה בעצמם, מה שמינה השם אותם להיות שבט אפו ("המקל" של הבורא), ושייעשה פועל רע הזה על ידם. על זה השיב (יוסף): שבאמת לא היה דבר רע, כי "וישימני לאב לפרעה", ועשה עמי בזה טובה גדולה, בעניין שאין לכם להתעצב לא על גוף המעשה שלא היה  בבחירתכם, רק הייתם מוכרחים לזה מצד ההשגחה, ולא  מהנצמח על ידה, שהיה אך טוב וחסד. וזה כמשל, אם ידחוף אדם את חברו למים בשגגה וינצל, ושם ימצא אבן טובה, שאין לו עוון מצד המעשה כי היה בשגגה, ולא מצד המסובב ממנו, שלא נטבע, רק מצא כלי חמדה".

כל מילה זהב.  

פסגת השלום, היא האמונה שהנהגת הבורא בעולם הינה שלמה וללא דופי. כשאדם יודע זאת, ממילא הוא מאמין שאיש איש נמצא על מקומו, וכך אין עילה למלחמות ומאבקים, לא חיצוניים ולא פנימיים.

בואו יחד, נשיר שיר לשלום.