שלי שלי, ושלך – שלי: על ילד שתמיד מקנא בחבריו

אני אמא לילד שמתלונן שהמורה אוהב את יתר הילדים ואותו לא. בתחילה חשבתי שהמורה באמת לא אוהב אותו, אבל באסיפת הורים המורה הדגיש שהוא אוהב את הילד מאוד, ושהוא מרגיש שהילד שלנו פשוט מקנא באחרים כשהוא מזמין אותם ללוח, נותן להם ציון טוב וכך הלאה. אני רוצה שהילד יהיה יותר שמח. קניתי לו ילקוט יקר וקלמר מיוחד, ואני לומדת איתו הרבה מאוד למבחנים כדי שיצליח יותר מאחרים. מה עוד אני יכולה לעשות?

מנוחה פוקס משיבה:

עצרי בבקשה. את שואלת מה לעשות, והתשובה היא: אל תעשי עוד שום דבר. תתפלאי לשמוע, אבל דווקא מה שאת עושה גורם לילד שלך להסתכל בצורה מוטעית על החיים בכיתה. אין צורך לעזור לו לרצות להיות הכי טוב בלימודים, לרצות שיהיו לו הדברים הכי יקרים ויפים, להפך, הילד לומד ממעשייך להמשיך ולהתחרות, בדיוק הפוך ממה שרצית. הפסיקי עם כל זה ולמדי את הילד לשמוח במה שיש לו ולהעריך מה שיש לאחרים. האושר שלו לא טמון בהצלחה שלו, במתנות וביחס שיקבל מהמורה, האושר שלו טמון אך ורק בהסתכלות הנכונה שלו ובהבנה שכל אחד מקבל מה ששייך לו.

גם אנחנו היינו פעם ילדים. היינו מסתכלים בקנאה לעבר הילד שגר בבית גדול ומרווח כשחדר אחד שלם שייך לו ורק לו. "אילו רק היה לי חצי מהחדר שלו" – כך חשבנו לעצמנו, "כי אז הייתי ממש ממש מאושר".

איך היינו מסתכלות בקנאה על הילדה שאמא שלה הייתה מורה בבית הספר? – "אילו אמא שלי הייתה מורה בבית הספר", כך חשבנו לעצמנו, "כי אז גם אותי היו המורות כל כך מפנקות".

היינו מסתכלים בעיניים נוצצות על הילד שאבא שלו הביא אותו ברכב לכיתה, כשאנחנו שרכנו רגלינו בקור ובחום ברגל, ובטוחים שאם גם לנו היה אוטו, אז...

היינו נותנות עינינו בילדה החרוצה של הכיתה, שמעולם לא הייתה צריכה לפתוח ספר כדי ללמוד, ובטוחות שאילו היה לי הכישרון שלה, כי אז הייתי מקבלת תמיד מאיות.

הסתכלנו על אחרים והתפללנו להיות כמותם, ראינו בדמיוננו איך אחרים יותר טובים וחלמנו להיות כאלו בדיוק. מרוב חלומות תם זמננו ולא הספקנו להיות כמו חברינו וגם לא הספקנו להיות כמו... אנו עצמנו.

זוכרים שהיינו פעם ילדים? זוכרים אילו חלומות ילדות חלמנו?

שימו לב, זה לא היה פעם. כאלו אנו גם עכשיו. היינו בחלום ונשארנו בחלום אלא שאז היו אלו חלומות ילדות, מתוקים וחמודים והיום החלומות שגדלו עמנו כבר תפחו ושמנו כל כך:

אילו היה הבן שלי ילד טוב כמו זה של משפחת נוי, גם אני הייתי מסתדרת אתו מצוין.

אילו היה הבן שלי ילד מוכשר כמו החבר שלו מהכיתה – לא הייתי צריכה לדאוג לשיעוריו כל היום והייתי יכולה לצאת לעבודה.

אילו הייתה הבת שלי מוכשרת לאפייה – הייתי נותנת לה לאפות לי, כמו בת השכנים, והייתה חוסכת לי הרבה עבודה.

אילו הייתי גרה ליד חנויות – הייתי יורדת בקפיצה, קונה מה שצריך ומסתדרת בחצי מהזמן.

זוכרים שהיינו פעם ילדים? זוכרים שכל החלומות שחלמנו לא התממשו?

זה לא היה פעם. כך גם היום. אנו עסוקים ועסוקות כל העת בלחלום חלומות ואין לנו פנאי לעשות.

אולי נאמר די לחלומות ילדות. אולי נבין סוף סוף שלא החלומות יביאו את הגאולה אלא ההכרה בכך שבידינו הדבר. אם במקום לחלום חלומות, נשקיע את אותו הזמן בלעשות ולעשות כי אז נמצא עצמנו לפתע פתאום במקום בו אפילו לא חלמנו להיות.

איך נרגיל עצמנו ואת ילדינו לא לכלות זמן בחלומות שווא, אלא לעשות?

1. נסתכל על תוצרת הימים שעברו. האם התקדמנו מאז שהתקנאנו או נשארנו באותו מקום?

2. חשוב שנדע: מאחורי הפרגוד של ההצלחה של ידידנו, מתחבא אדם רגיל כמו אנו עצמנו.

3. קנאה אינה מביאה לשום מקום טוב. להפך, שמחה בטובת החבר – מרוממת אף אותנו.

4. לא צריך להיות ילד כדי לחלום. צריך להיות בוגר בשביל להבין שחלומות דרכם לחלוף.

5. ההצלחה של כל אדם היא דווקא בייחודו, אל תנסו להיות כמו אחרים.

6. נרגיל את עצמנו לחשוב: מה שיש לאחרים שייך להם ומיועד להם! ולהרגיל גם את ילדינו לחשוב כך.

7. נאמר לעצמנו: הבה אשתדל להיות יותר טוב היום מאתמול. במקום: אשתדל להיות יותר טוב מחברי!

8. חשבו כל הזמן איך להיות בפעולה. עשייה מנטרלת מחשבה פסולה.

9. זכרו תמיד שלא הכשרונות, הכסף, הבית המפואר או הילדים המוצלחים הם הערובה לחיים טובים ומאושרים. אושר בא מבפנים. יש אדם שאין לו כלום ואושר יש לו.

כלל ברזל:

אם נשכיל אנחנו להפנים את כל הדברים האלו  – יינקו ילדינו מאתנו ויגדלו מאושרים.

לרכישת ספרי מנוחה פוקס לילדים בגיל הרך חייגו להידברות שופס: 073-2221250

יש לכם שאלה למנוחה פוקס? שלחו לפקס 02-5712112, או למייל c5712111@gmail.com