מי מפחד מה"בסייעתא דשמיא" של ראש המוסד החדש?

ראש המוסד הנכנס יוסי כהן אמר בשבת האחרונה בבית הכנסת "בסייעתא דשמיא". יש מי שזה מפחיד אותו, למרות שלדעתי זה אמור דווקא להרגיע. האם זה יגרום לו לעמול פחות טוב כראש הארגון? קשקוש. האם זה יפחית במשהו את מאמציו האנושיים, בגלל אמונתו באלוקים? ברור שלא. אבל האם זה יגרום לו לפתח תפיסה שיש בה יותר צניעות וענווה? זה כמובן לא מובטח, כבר שמענו דיבורים גדולים מאנשים קטנים, אבל יש סיכוי.

כשהתורה מתארת את שובו של עם ישראל לארצו היא מזהירה מפני ביטחון עצמי מופרז, שמכונה "כוחי ועוצם ידי". לפי הפסוקים בספר דברים, יש חשש של ממש שנחזור לכאן ופשוט נעוף על עצמנו. התורה פונה אל האדם ומזהירה אותו מפני מציאות שבה "אמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

במשך שנים יצא לי לסקר את נאומיהם של מנהיגינו ביום השואה, ביום הזיכרון וביום העצמאות. לפעמים התכווצתי בעודי מכתיבה את הידיעה על דברי ראש הממשלה או הנשיא למהדורת החדשות. אנחנו, ורק אנחנו, אחראים לגורלנו. אין עוד מלבדנו. אין לנו על מי להישען, אלא על עצמנו. זה נשמע כאילו עם ישראל חוזר לארץ ישראל, אבל מוציא – לכאורה – את אלוקי ישראל מהסיפור ההיסטורי שלו.

יוסי כהן, ראש המוסד (צילום: Marc Israel Sellem / פלאש 90)

האמונה, כאמור, לא מחליפה את המעשה. אין כמו פרשת השבוע, פרשת "ויגש", כדי להוכיח זאת. בואו נעבור מיוסי כהן ליוסף אחר, גיבור הפרשה. יוסף מכהן בתפקיד בכיר בארמון המצרי ומנהל אימפריה כלכלית וחקלאית. הוא מסייע בהצלחה לנווט את מצרים בימי הרעב הקשים, אבל בעודו מצטיין בעולם העשייה, כמעט כל דיבור שיוצא מפיו הוא כפירה בתפיסת "כוחי ועוצם ידי".

כאשר הוא מסרב לחטוא, הוא אומר: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים". כשהוא פותר חלומות לשרים המצרים הוא מבהיר להם תחילה: "לאלוקים פתרונים". אפילו כשהוא מגיע לפתור את חלומותיו של המלך פרעה הוא מכריז באוזניו: "אלוקים יענה את שלום פרעה". גם ברגע הדרמטי שבו הוא מתגלה השבוע אל אחיו, אותם אחים שזרקו אותו לבור, הוא אומר להם: "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים".

זו לא "הדתה". זה ה-DNA היהודי הבסיסי כבר אלפי שנים: להאמין ולעשות. יוסף הוא פשוט מודל למנהיג כזה, וכל משפט שלו אז, יכול היה ליצור היום כותרת בנוסח "סייעתא דשמיא".