מדוע אני לא מתחתן?

בדורנו זה, מספר הממתינים במשך שנים רבות וארוכות לזיווגם, גדול מאד ביחס למספרם של אלו בדורות קודמים. יותר ויותר רווקים ורווקות מבוגרים מתקשים למצוא את זיווגם ואינם מבינים מדוע. ככל שחולף הזמן, מתעוררות, מתחזקות ומכרסמות בהם השאלות: האם הדבר תלוי בי או שמא בגזרת שמים? האם יתכן שהחמצתי את זיווגי עקב טעות? בכל מקרה, מה עלי לעשות, האם להיאחז בסגולות? בשינוי השם? או אולי רק להמתין ולקוות לטוב?

על פי המבואר בתורת ישראל, האדם יכול לזרז את זיווגו, אך לא בדרך של סגולות מהסוג המצוי היום - אשר ברובן הינן ללא כל מקור בדברי חז"ל. ישנן דרכים נכונות אשר באמצעותן ניתן לשנות את המצב לטובה, הן באופני השתדלות טבעיים והן במסלולים הרוחניים.   

באשר לסיבת העיכוב, ברוב המקרים (אך לא תמיד, כמבואר להלן), העיכוב נגרם על ידי האדם עצמו, לאחר שמחוסר ידיעה בחר בדרכים שאינן טובות לו ואינן נכונות עבורו. כאשר יפעל לתקן את הנדרש, תיפתח בפניו הדרך. יצויין שבמקרים בהם האדם אינו מודע לעיכוב שהוא גורם לעצמו, הוא עלול להתלונן על האלוקים ש"מעכב" לו את זיווגו. על כגון זה אמר החכם באדם: "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה´ יִזְעַף לִבּוֹ".  

בשורות שלפנינו נציין את גורמי העיכוב העיקריים, נסביר את סיבותיהם ונעמוד על פתרונותיהם, הן הרוחניים והן הטבעיים.

גורם אפשרי א´ – שפת גוף המשדרת עצבות / חוסר מנוחה / שתלטנות.

כידוע, כאשר קיימת סתירה בין המילים הנאמרות בעת שיחה לבין המסר שבתנועות גופו של המדבר, המסר הנקלט אצל כל אדם נבון הוא שפת הגוף של המדבר ולא דיבורי פיו. כאשר אדם נכנס בהפתעה למשרדו של חברו ושומע מחברו את המילים: "אני שמח לראותך, שב בבקשה", הוא ירגיש בנח. אולם, אם בעת אמירת מילים יפות אלו, אצבעותיו של המארח תתופפנה בעצבנות על השולחן, המבקר הנבון יבין כי אינו רצוי כעת, על אף המסר השונה לחלוטין שבמילים הנאמרות. זאת משום שהגוף משדר את האמת הפנימית, בעוד מילים נאמרות לעתים מתוך אילוץ של חוסר נעימות.

כך גם בפגישות היכרות לשם נישואין. אם אדם שהוא נינוח ושמח בדרך כלל, משדר חוסר מנוחה או אפילו עצבות בעת הפגישה - מתוך מבוכה שחש באותה שעה, הוא עלול להטעות בכך את זולתו המתרשם לשלילה. לכן, על אף המבוכה הנלווית לעיתים לפגישה, יש לפקח על שפת הגוף שתהיה נכונה. אם הוא באמת אדם עצוב בחיי היום יום, חסר מנוחה, כעסן, או שתלטן, עליו לראות בעיכוב השידוך הזדמנות נאותה וכוח מדרבן הממריץ להזדרז ולהשקיע בתיקון מידותיו כמורחב בספרי המוסר ובשיעורי התורה.

גורם אפשרי ב´ – נרגנות (ריבוי תלונות על כל הסביבה)

האדם המצוי, אוהב לחיות בחברת אנשים שלווים ואופטימיים, הרואים את החיים באור נעים ומשרים סביבם אוירה שלווה ושמחה. לכן, הרגיל להתלונן בתדירות גבוהה על כל קושי אישי ולרטון על כל מחדל של אחרים, יוצר אווירה עכורה סביבו, מרחיק ממנו חברים, ובודאי שיתקשה מאד במציאת שידוך האמור לחיות איתו בבית אחד שנים רבות. על אדם כזה לעבוד על קניית מידת הביטחון ומידת השמחה בנפשו.

גורם אפשרי ג´ – חיפוש בקומה הלא נכונה

אדם השואף בפנימיותו לחיים רוחניים גבוהים, אך הוא חי בסביבה חומרנית, ובפרט אם גם חיצוניותו משדרת רדידות רוחנית, מתקשה מאד במציאת זיווג. הסיבה פשוטה: הוא (או היא) מסתכל סביבו ואומר לעצמו: "כולן כה רדודות מבחינה רוחנית. עדיף לי להישאר רווק מלהתחתן עם אחת כזו", והוא צודק. הוא לעולם לא יוכל לחיות באושר עם מי שאינה בדרגתו הרוחנית. אולם, הוא אינו מרגיש כי הוא נמצא במלכוד עצמי. הוא מחפש את בת זוגו במקום שמטבע הדברים כמעט ואין סיכוי שהיא תימצא בו. יחד עם זאת, בנות הנמצאות במקום גבוה יותר מבחינה רוחנית, אינן מוכנות, ובצדק, להתחתן עם מי שנמצא במקום נמוך משלהן. מאחר ולפי המציאות הקיימת היום, רוב הצעירים והצעירות נמצאים או בקומה הרוחנית הרדודה או בקומה הרוחנית הגבוהה, יוצא שבקומת האמצע אין מבחר איכותי גדול, ומי שמצוי בקומה זו, עלול להישאר שנים רבות מבלי להינשא.

הפיתרון: לעלות קומה. על הבחור או הבחורה לממש את שאיפתם הרוחנית הפנימית באמצעות ביצוע מעשי של כל הנכון לעשות על פי תורת הבורא. בכך, מלבד התועלת העניינית שיש בהליכה בדרך האמת, ימצאו את עצמם עומדים בקומה גבוהה שבה נמצא מבחר גדול של מועמדים לנישואין הראויים להם. שם יוכלו במהרה למצוא את המיועד והמתאים להם ביותר לחיי נישואין טובים ומאושרים.

גורם אפשרי ד´ – חוסר עדינות ורוך

בעיה זו מצויה בעיקר בגברים וכן בנשים בגילאי שלושים ומעלה. גיל בו הגמישות והרעננות הצעירה הולכת ונמוגה בדרך כלל, ואישיותו של האדם כבר מעוצבת. היא מצויה גם בקרב צעירות נבונות במיוחד, בעלות אופי ניהולי הנתפס כשתלטני.

גם גבר המשדר תקיפות יתירה ושתלטנות, עלול, כמובן, למצוא את עצמו נדחה מכל מי שמחפשת בעל עדין ומתחשב. אולם, כאשר מדובר בגבר, בנות רבות עלולות לפרש בטעות את אופיו הבעייתי כאופייני לגברים ולהינשא לו. באשה המצב קשה יותר, משום שבדרך כלל גבר מצפה מרעייתו שתהיה בעלת אופי עדין, רך ונשי בהשוואה אליו, וחושש לשאת אשה שדפוסי התנהגותה אינם די עדינים לטעמו.

הפתרון: ללמוד היטב את הבדלי האופי שבין גברים לנשים, ולעמוד על הצרכים הנפשיים האמיתיים של הצד השני, מתוך נכונות מליאה ליישמם. אם האדם יודע בעצמו כי הוא אכן טיפוס שקשה לו לקבל מאחרים והוא נוטה לשתלטנות, עליו לעבוד על מתן כבוד הזולת ועל מידת הענווה כהגדרתה הנכונה. על עבודה פנימית זו להיעשות ביסודיות ובנחישות, עד הפנמת הדברים ויישומם, והתפוגגות חששות הצד השני.

גורם אפשרי ה´ – אי שמירת נגיעה

כידוע, על פי תורת ישראל, על כל יהודי לשמור על קדושתו ולהימנע ממגע עם בן המין השני, טרם נישאו כהלכה. לא רבים מודעים לרווח הגדול הנוסף, הנלווה לשאר המעלות שבהנהגה נפלאה זו. בני זוג השומרים על עצמם כהלכה ונזהרים שלא לגעת זה בזו טרם הנישואין, בוחנים בפגישותיהם את התאמת אישיותם זה לזה ללא מגע משחד. כך, מבלי לאבד זמן יקר, הם מגיעים למסקנה חיובית או שלילית לאחר פגישות בהן מתנהלת ביניהם שיחה זורמת ונעימה, כנה ועניינית. אם שניהם חשים כי עתידים הם לחיות יחדיו באושר, הם אינם ממתינים זמן רב וקובעים תאריך לחתונה. אם הם אינם חשים בהתאמה, פונה כל צד לדרכו לחיפוש אחר המתאים. כך לא מתבזבז זמן יקר והם מגיעים במהרה לחתונה.

אולם, הבוחרים לאמץ לעצמם את תרבות הגויים בעניין נכבד זה, לא רק שפוגעים ופוגמים במעמדם הרם כמי ששייכים ל´מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ´ - לעם הנוהג בהנהגות אצילות ומלכותיות של חיי קדושה, הם גם מזיקים לעצמם. השנים חולפות והם עדיין רק מתכננים להינשא. אך, הנה, לאחר שלש או ארבע שנים יקרות (שבמהלכן השוחד שבמגע גרם לכך שלא יכירו באמת זה את פנימיותו של זה), אחד הצדדים טוען: "לא נראה לי שאנו מתאימים"... עתה צריך להתחיל הכל מחדש, ושוב חולפות השנים עד הגיל שבו מאבדים את הרעננות והגמישות הצעירה, והקושי למצוא אדם מתאים נעשה סבוך שבעתיים.

הפיתרון: לקבל על עצמו לשמור נגיעה כהלכה. יש בכך סייעתא דשמיא גדולה ממעל וגם זירוז טבעי לנישואין.

גורם אפשרי ו´ – משקעים וצלקות בלב

בדור כאוב זה, בו רוב צעירי ישראל מתחנכים על פי תרבות הגויים, רבים מגיעים לגיל הנישואין עם משקעי זיכרונות וצלקות רגשיות בלב, כתוצאה ממספר קשרים קודמים שהתפרקו.

יש לזכור שהבורא ברא לב טהור לאיש ולאשה, מתוך מטרה שיום יבוא והלבבות יתקשרו בעת הנישואין וידבקו זה בזה לעד, לאורך חיים מאושרים ורעננים יחדיו. אולם, אדם אשר בצעירותו נקשר רגשית ונפרד שוב ושוב, יצר בלבו - מבלי שירגיש בכך - יבלות וצלקות, המקשות עליו לחוש קשר בריא וטבעי כראוי וכנדרש לנישואין, ובפרט אם לקשר הרגשי היה גם ביטוי מעשי. אם בנוסף לכך היו הפרידות קשות, כואבות ופוגעות - כמצוי בדרך כלל, הרי אז עלול הוא לאבד את האמון בכל המערכת הזוגיות. לעתים, אפילו קשר עמוק אחד בלבד, שהתפרק בתקופת הרווקות, הופך את האדם לנכה רגשית, או לכל הפחות, דומה לאדם גרוש שחווה גירושין כואבים.

הפתרון: אמנם לא בקלות ניתן לרפא לב פצוע, וקשה עוד יותר ללטש ולחדש לחלוטין לב מיובל ומצולק, אך אפשר לתקן הרבה. בכוחם של שיעורי תורה מידי יום ושינוי אורחות החיים, צעד אחר צעד, עד ההליכה המעשית בדרך התורה, לטהר את הלב ולחדש אותו, ברמה כזו שכל העבר הקשה ייזכר כחלומות ישנים וכמשקעים מגלגולים קודמים. כעת הרי הוא כתינוק הנולד מחדש.

בהזדמנות זו יש לעורר ולהתריע כנגד החינוך המתירני בישראל בדור זה, הפוגע קשות במצב הרוחני הכללי של עם ישראל ובפרט בצעירי ישראל הניזוקים לא רק בחיי הנצח, אלא גם בעולם הזה. הן טרם נישואיהם - כמבואר, והן לאחר נישואיהם, כאשר עוברים משברים קשים מנשוא, מבלי לחוש שחלק גדול מהם נוצר כתוצאה מזיכרונות שאינם בריאים וממשקעים מזיקים.

גורם אפשרי ז´ – בררנות מופרזת                                                  

ישנם המדמים בנפשם שישיגו את כלילת המעלות השלמה בכל שלימות. הם מציירים בדמיונם תבנית מוגדרת של מי שאמורה לחיות לצידם לאורך כל החיים, וכל זמן שאינם מוצאים את מבוקשם אינם מתחתנים. אין הם יודעים כי בכל בחירה לנישואין אין מנוס מלהתפשר על משהו. אמנם יש תחומים שאסור להתפשר עליהם, אך יש כאלה שבהחלט ניתן וצריך להתפשר, ולעתים אף לוותר עליהם לחלוטין. התחומים עליהם אסור להתפשר הינם ארבעה:

• תכונות אופי טובות  - את תכונותיו של בן/בת הזוג אין לבחון על פי דפוסי התנהגותו עם בת/בן הזוג, שהרי מי שמעוניין בזולתו יתנהג עימו באופן מכובד אף אם אינו טיפוס חיובי, ורק לאחר החתונה תתגלה אישיותו האמיתית. תכונות אופי יש לבחון בעיקר על פי דפוסי התנהגותו עם בני משפחתו, חבריו ומכריו. יש לבדוק אם הוא אוהב לתת, יודע לשלוט בעצמו בשעת כעס, שומר על כבוד הזולת וכו´.

• יראת שמים - ללא יראת שמים, מצויות נפילות נוראיות, בפרט בעת משבר בבית. עיקרי המדד ליראת שמים, בבנים: קובע עיתים לתורה מידי יום, שומר על קדושת העיניים, נזהר שלא להוציא מהפה דיבור אסור ושלא להכניס אל הפה דבר שרמת כשרותו אינה ברורה. עיקרי המדד בבנות: משתתפת בשיעורי תורה, שומרת על כבודה ולבוש צנוע כהלכה, נזהרת שלא להוציא מהפה דיבור אסור ושלא להכניס אל הפה דבר שרמת כשרותו אינה ברורה.

• נעימות בשיחה - תכני וסגנון הדיבור אינם רדודים באופן יחסי לבן/בת הזוג ואינם גבוהים מידי.

• מראה חיצוני נוח - המראה החיצוני אמור להיות נעים ונוח לבן/לבת הזוג, ואין להתחשב בדעת האחרים בזה. לעתים קיימת באדם מעלה מיוחדת החשובה ביותר לבן/לבת הזוג, עד שהיא מחפה ואפילו משנה לחלוטין את מראהו החיצוני שאינו נאה לאחרים. מה גם שמראה חיצוני הוא עניין של טעם אישי ולכל אדם טעם אחר. לפיכך, אין להתחשב בחוות דעת שלילית של אחרים במה שנוגע למראה חיצוני (זאת בניגוד גמור לתכונות אופי, בהם בדרך כלל יש להתחשב בחוות דעת ובאזהרת האחרים - ובפרט באזהרות האם. לאמהות ישנה טביעת עין מיוחדת שעל פי רוב מתבררת כנכונה בתחום זה). נקודה נוספת: אצל רוב בני האדם, גם מראה חיצוני מרשים ביותר, מאבד בדרך כלל את זוהרו לאחר החתונה, וההתפעלות מהיופי מפנה את מקומה להתנהלות האופי, שהוא בעצם העיקר בחיי הנישואין. בנוסף, מראה חיצוני מרשים עלול להזמין ניסיונות מיותרים מבית ומחוץ, כידוע.

גורם אפשרי ח´ – פער רוחני גדול

ספר הזוהר הקדוש, העוסק בגילוי סודות התורה והבריאה, חושף את סוד משמעות הקשר שבין האיש והאשה ומגלה את סיבת העיכוב המרכזית במציאת הזיווג. כאשר הסיבה ידועה, הדרך סלולה לסלק את הגורם לעיכוב. הנה תקציר דברי ספר הזוהר (בתרגום לעברית):

"בשעה שמוציא הקדוש ברוך הוא נשמות לעולם, כל אותן רוחות ונשמות כולן כלולות מזכר ונקבה שמחוברות יחדיו, ובשעה שנמסרות הנשמות בידי השליח הממונה על ההריון, נפרדים שני חלקי הנשמה, הזכר והנקבה. אפשר שיקדים חלק זה לרדת לעולם לפני חלקו השני, וכשמגיע זמן זיווגם, הקדוש ברוך הוא, היודע איזה זכר ונקבה שייכים במקורם זה לזה, מחבר אותם כבתחילה בנישואין ומכריז עליהם. וכאשר מתחברים, נעשים גוף אחד ונשמה אחת, ימין ושמאל כראוי (ומכאן חשיבות קדושת הנישואין בחופה וקידושין כדת משה וישראל, לפי שהנישואין הינם חיבור מחדש בשורשי הנשמות. רק לאחר הקידושין בפני עדים וחופה וברכותיה כהלכה, נעשה החיבור הרוחני-נשמתי כראוי, אשר הקשר האישי הבא אחריו הינו ביטוי מעשי לחיבור הרוחני). ואם תאמר הלא למדנו שאין מזווגים לאדם אלא לפי מעשיו והנהגותיו ולא לפי קביעה מראש, כך הוא בודאי. אם זוכה ומעשיו כשרים, זוכה לאותו חצי שלו להתחבר עמו כפי שהיה". עד כאן תקציר דברי הזוהר.

בדברים אלו מגלה הזוהר כי באמצעות יכולת הבחירה שניתנה לאדם, הוא עלול להפסיד את החצי שני - הטבעי והמקורי שלו. אם חצי אחד בחר לעלות ולהתרומם מבחינה רוחנית; לומד תורה, מתקן את מידותיו ומקיים מצוות, בעוד החצי האחר בחר לרדת מטה ולהתקלקל מבחינה רוחנית, אין שום אפשרות לחבר אותם יחדיו. במצב זה, פועלת כמובן בתחילה הנהגת ´ארך אפים´ - המתנה לאורך זמן קצוב, שתתן לחצי הירוד מרווח של זמן לתקן את מחדליו, בטרם יפסיד את זיווגו. והיה, אם יתקן את עצמו ויתעלה, יזכו שני החצאים המקוריים לשוב זה לזה ויתאחדו. אולם, אם יחלוף הזמן הקצוב והחצי הירוד יישאר למטה, יזכה החצי הגבוה ברוחניותו בחצי גבוה אחר - על אף שאינו חציו המקורי (דבר שעדיף לו עשרת מונים מלקבל את חציו הירוד). ואילו החצי הירוד ברוחניות יקבל חצי אחר, רדוד וירוד כמותו. או אז, נזקו כפול. הוא ישא את מי שאינו שייך לשורש נשמתו וגם ירוד מצד עצמו.

הסבר זה שופך אור על העובדה שלעיתים בחור/ה נפלאים, יראי שמים ובעלי מידות טובות, מתעכבים במציאת זיווגם. כולם תמהים: הכיצד יתכן שאדם כה מיוחד אינו ´נחטף´ במהירות? ייתכן מאד שמדובר באדם שחציו השני ירוד והוא המעכב אותו עד זמן מסויים שנקבע מראש, או עד שיבחר גם הוא להתרומם. יחד עם זאת, חשוב לדעת שדרגתו הרוחנית הגבוהה של החצי האחד ותפילותיו על חציו השני, מסייעות לחצי הירוד להתרומם בקלות יתירה, שהרי הם נשמה אחת.

לסיכום: ייתכן שסיבת העיכוב היא הפער הרוחני הרב שבין שני חצאי הנשמה המקורית. לפיכך, על המעוכב לבדוק את עצמו אולי אינו גבוה מספיק ברמתו התורנית ולכן מעכב הוא גם את עצמו וגם את חציו השני. אם אכן זו הסיבה, הפתרון הוא: עליה רוחנית של הצד הירוד ותפילה של הצד הגבוה על המיועד לו, שיקבל סייעתא דשמיא ויתעורר להתחזק בתורה ובמצוות.

גורם אפשרי ט´ – חוסר תפילה מעומק הלב

לתפילה מעומק הלב ישנו כח אדיר לשפר ואפילו לשנות את המצב לטובה, בכל תחומי החיים ידועים דברי האמורא רבי יצחק, כי ה´זעקה´ נמנית בין ארבעת הדברים שבידם לקרוע את גזר דינו של האדם, ובתלמוד מבואר כי אחד הנושאים עליהם יש להתפלל תמיד, הוא לזכות בזיווג טוב והגון. לכך כוונת הפסוק: "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא". בפרט שהתפילה מחברת בין האדם לבין בוראו, ומשמשת כצינור להוריד שפע רוחני וגשמי לאדם מאת הבורא.

חכמי הקבלה לימדונו שלעתים כאשר האדם אינו מתפלל כראוי, וממילא אינו מחובר כראוי לאלוקים, באים עליו קשיים, עיכובים ואף ייסורים, רק כדי לגרום לו להתפלל ולהתחבר - לטובתו - למקור השפע העליון.

בהקשר זה מן הראוי לציין את אשר מגלה ספר הזוהר הקדוש, שחצי אחד של נשמה, אשר חזר בגלגול לעולם לבדו מבלי שחציו השני יחזור אף הוא בגלגול, נמצא כעת בעולם ללא זיווג טבעי. אבל, באמצעות תפילה מעומק הלב, יוכל אותו אדם להשיג זיווג טוב ויקבל את מי שגבוה בדרגתו הרוחנית, אשר חציו השני ירוד והפסיד אותו.

גורם אפשרי י´ – בעיה גופנית או נפשית

אדם עם מום בגוף - בעיה בריאותית מרתיעה, בעיה נפשית המעלה חששות אצל רוב בני האדם - גם אם היא סבירה, או אף מראה חיצוני הגורם לדחייה, עלול להדחות לנישואין. למרות שבמקרים רבים הדחייה אינה מוצדקת כלל, לא ניתן להתעלם מהמציאות הבלתי נעימה, הגם שהיא אינה צודקת. לפיכך, אין להמתין לנס.

הפתרון: במידה ומתברר כי זהו גורם העיכוב לאחר ניסיונות רבים שלא צלחו, יש להתפשר על בת זוג עם בעיה קלה, הזהה במשקלה פחות או יותר לבעיה הקיימת, אך עם יכולת תפקוד סבירה בבית. לעתים מזומנות, כאשר המגבלה של כל צד שונה לחלוטין מזולתו, הבית מתנהל באופן מעולה, כפי שניסיונם של רבים מוכיח, מאחר וכל צד משלים את החיסרון שבזולתו. כאמור, במצבים אלו אין טעם להתבצר ולהמתין לבת זוג בריאה ומושלמת בכל ענייניה, אלא יש להכיר בקושי הקיים (שבודאי הוא כשלעצמו נועד לטובת האדם, כפי ידיעת החכמה העליונה) ולהתפשר.        

אם לאחר בחינה ובדיקה בעיון מתברר שמבין כל הסיבות שנמנו לעיל, אין אפילו אחת הנכונה אצל מעוכב הזיווג, יש לחשוש שמדובר בדין קשה מלמעלה. יתכן שהמצב נגזר כגורל שנועד לתיקונו המיוחד של אדם זה, משום חשבון מגלגול קודם, או משום חטא חמור בגלגול זה. במצב זה יש להשתמש בארבעת הדברים שבידם לקרוע את גזר דינו של האדם. כמובא בתלמוד: "ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם. אלו הן: צדקה – להרבות בנתינת צדקה, צעקה - תפילה מעומק הלב, שינוי השם - לאחר קבלת עצה נכונה מתלמיד חכם אמיתי וירא שמים  שינוי השם / שמו של האדם מהווה מערך של צינורות שפע רוחניים עבורו, בהתאם לאותיות השונות שבשם. כאשר משנים או מוסיפים שם לאדם, מחליפים או מוסיפים לו צינורות שפע רוחניים אחרים. לכן, כאשר שרה אמנו לא יכלה ללדת, נאמר לאברהם אבינו: "שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן". אולם, דווקא משום שמדובר בהתעסקות בעניינים רוחניים הנוגעים לאדם, אין לשנות או להוסיף שם ללא התייעצות עם תלמיד חכם מופלג הבקי בעניין.

יצויין, שישנם שמות אצל בנות שמצוי בהם עיכוב במציאת הזיווג. כגון: ´מיטל´, ´לימור´, ´נטלי´ ועוד. אם כי ישנן בנות בשמות אלה שמצאו את זיווגם במהרה, אך מי שנקראת באחד השמות הללו ומתקשה במציאת הזיווג, יש לה לחשוב על כיוון זה. אגב יצויין שבשם ´נטלי´ מצויות גם בעיות אכילה ועוד. שם זה אינו עברי ורצוי לשנות ל´טליה´ (שמשמעו: טל י"ה), או לשם אחר בעל משמעות טובה. ושינוי מעשה - לטובה, על פי מצוות הבורא בתורתו".

בכל מצב, יהיה אשר יהיה, יש לחזק את שמחת החיים התמידית באמצעות התבוננות במקרים הרבים של מעוכבי זיווג, אשר היו נראים כחסרי כל סיכוי, עד שלפתע נפתח מזלם וזכו להקים בתים נפלאים בישראל. בתחילה "קשין לזווגן כקריעת ים סוף". אך כל עיכוב הוא לטובה, שהרי "כל דעביד רחמנא - לטב עביד".

הדברים כתובים בלשון זכר, אך נכונים לגברים ולנשים במידה שווה.

נערך מתוך הספר "מפתחות לחיים" מאת הרב זמיר כהן. מקורות והערות ניתן למצוא בספר, נספח נישואין.