כבוד הציבור

כמה הלכות בסדרי בית הכנסת וקריאת התורה נתקנו מפני כבוד הציבור, או אימת ציבור. ואמרו: "לעולם תהא אימת ציבור עליך, שהרי כהנים בשעת נשיאת-כפים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה" – ונאמר: "ויקם דוד המלך על רגליו ויאמר שמעוּני אחי ועמי", שעמד על רגליו מפני כבוד הציבור. וכן נזכר "כבוד הרבים" על רבים ההולכים יחד לדבר מצוה, כגון לנחם אבלים, לקראת חתן וכיוצא בזה, שמצוה דרבנן לכבד הרבים בעשותם מצוה. ויש שכתבו שיראת הציבור בכלל יראת-ה´ היא, שכל מקום שהציבור עומדים – שם השכינה שורה ושכרם מרובה.

כבוד הציבור נזכר לרוב בשלילה: להימנע מדברים שיש בהם חשש זלזול ופגיעה בכבוד הציבור, ולעתים נזכר בחיוב לכבדם, כגון לעמוד מפני כבוד הציבור; וכן בדברים שחששו לטרחא-דציבורא, כגון: "אין גוללים ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור". כל עשרה מישראל נקראים ציבור. אולם יש חילוק בין כה"צ של עשרה לכה"צ ברוב-עם, כגון: מי שבגדיו קרועים ("פוֹחח") אינו משמש כשליח ציבור, לא קורא בתורה ולא נושא כפיו מפני כה"צ.

ציבור במובן "כלל ישראל" מובא כטעם לדיני תורה, כגון: הקרבת קרבנות-ציבור בטומאה, כשרוב ציבור או הכהנים טמאים הוא מפני כה"צ; מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שאין הכבוד שלו אלא של כלל-ישראל. מצאנו שכה"צ דוחה איסורים, כגון באיסור לעשות מלאכה במוצ"ש לפני הבדלה על הכוס, כתבו שנוהגים ששמש בית הכנסת מדליק נר לפני הבדלה על הכוס מפני כה"צ שלא ישבו בחושך. וכן באבל שאסור בשאילת-שלום שלושה ימים ראשונים, אם באו רבים לנחמו, מותר לו לומר להם "לכו לבתיכם לשלום".

מפני כבוד הציבור

כה"צ נזכר כטעם לכמה הלכות בסדרי בית הכנסת, קריאת התורה, מינוי שליח ציבור וכיוצא:

באישיותו של שליח ציבור: מי שלא נתמלא זקנו אינו ראוי להיות שליח ציבור, לתקוע בשופר ולכל צרכי ציבור מפני כה"צ. אדם שאינו מבטא את האותיות כתיקונן, אין ממנים אותו שליח ציבור מפני כה"צ. וכן כהן שיש בידיו מומים – אינו נושא כפיו; גם אשה לא קוראת בתורה מפני כה"צ.

בלבושו: פוחח שבגדיו קרועים וכתפיו וזרועותיו מגולות, או כרעיו נראים – אינו קורא בתורה, משום כה"צ ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא כפיו משום כה"צ, שגנאי הוא לציבור; תקנת רבן יוחנן בן זכאי שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהם משום כבוד הציבור, וכיוצא.

בהתנהגותו: הקורא בתורה צריך לעמוד, וכן בקריאת המגילה, מפני כה"צ. וכן נהגו בברית-מילה שהאב והמוהל מברכים במעומד מפני כה"צ; וכן בברכת "הגומל" מברך מעומד מפני שמברכה בפני עשרה אנשים, וכל דבר שצריך ציבור, צריך עמידה מפני כה"צ.

בישיבה בבית הכנסת, הזקנים יושבים כשפניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש; וכן כשהכהנים נושאים כפיהם, פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש מפני אימת הציבור. בקיום מצוות של ציבור הקפידו שייעשו באופן של כבוד, כגון: אין קוראים בבית הכנסת בחומשים, שלא ייראו כעניים וגנאי הוא להם (שאין להם ספר תורה), וכן במגילה שהקורא בציבור מגילה הכתובה בין שאר ספרי ה"כתובים", לא יצא ידי חובתו – מפני כה"צ.