איילת אוחיון על מיזם 'צופיה': "כבר לא צריך 'להרעיב' ליהדות ילדים משום מגזר"

אם תשאלו אותה, איילת אוחיון (46), תספר לכם שהיא בכלל לא התכוונה להיות עורכת ומנהלת תוכן בפרויקט "צופיה" של ארגון הידברות. כמי שגדלה בבית שמאלני אדוק עם מינימום של מסורת, כנכדה של לוחם אצ"ל ובת של כוכב כדורגל בפתח תקווה, שהפך במרוצת השנים לאיש מפתח בחברת אל-על, היו לה חלומות לגמרי אחרים. 

"כל החיים הייתי בתהליך עמוק של חיפוש עצמי", היא מתארת. "כבר בתור ילדה טעיתי לחשוב שהדת היא פרימיטיבית ומקומה בעבר בלבד. כשבגרתי, למדתי רפלקסולוגיה כי חיפשתי מזור לנשמה. לאחר מכן, פיעם בי צורך בעושר תרבותי, אותו חשבתי שאמצא בלימודי אמנות במדרשת בית ברל, שזה מוסד שהוא אנטי תזה ליהדות. אבל לאחר שנה בלבד של הוראה בבתי ספר, הגעתי למסקנה שהמורים פשוט עושים 'בייביסיטר', מחליפים גישות ושיטות לימוד, והכל מתוך חוסר אונים מול התלמידים וההתמודדות איתם. עם הזמן, ראיתי איך מערכות שלמות של אמונות שגדלתי עליהן פשוט קרסו בפניי, והם שהכינו את הקרקע למה שקרה בהמשך".

"ערב אחד קיבלתי טלפון מחברה", היא מתארת, "היא ובעלה היו זוג שחקנים שלמדו בסטודיו של יורם לוינשטיין וגרו בתל אביב. אבל אז, היא סיפרה לי שהם עברו לגור בירושלים. התפלאתי מאוד על הצעד, והיא הסבירה שהם רצו לעשות סרט על גוג ומגוג, ובדרכם לברר את העובדות האמיתיות שנגעו לכך, נפגשו עם רב מסוים, ודרך הבירור הזה והשיחות איתו, עברו במקביל גם בירור פנימי שהוביל לתהליך התחזקות. החברה סיפרה לי על החיים המשפחתיים היפים החדשים שלהם, לצד החגים והפשטות. עד היום היא זוכרת איך בתגובה קפצתי ואמרתי מיד שגם אני רוצה, ויום אחרי זה, בלי לבזבז זמן, ובלי שפגשתי עדיין אפילו לא רב אחד – הלכתי לקנות את החצאית הראשונה שלי. בהמשך, נכנסתי למדרשה והכרתי את בעלי בשידוך, ומכאן הכל היסטוריה".

איילת אוחיון

מניין הייתה לך ההיכרות הבסיסית עם היהדות באותו שלב, כדי לדעת שאת 'רוצה גם'?

"בתקופה שקדמה לכך, עוד כשהייתי סטודנטית במדרשה לאמנות, ישנתי בשבתות אצל סבתי הצדיקה ז"ל, שהייתה גרה בשכונה שומרת שבת, ולא יכולתי להתעלם מהשקט שהיה שם בכל שבת מחדש. באיזשהו שלב, הבנתי שאותו חיפשתי כל הזמן, ולא מצאתי בשום מקום אחר, בטח לא בתל אביב הרועשת, בה התגוררתי באותה התקופה. אני זוכרת שהייתי קמה איתה מוקדם בשבת בבוקר, ומקריאה לה תהילים. חשבתי שאני עושה לה טוב, ולא ידעתי איזה 'עירוי' אני מקבלת היישר לתוך הנשמה. היינו יושבות במרפסת ושומעות את קולות המתפללים בשחרית, וכל הזמן הייתי מתבוננת על המציאות הזו, על השלווה העמוקה. הבנתי שיש פה משהו שלא מצאתי בשום מקום אחר, כך שכשהחברה התקשרה – הבנתי שגם אצלי זה התבשל עמוקות כבר תקופה ארוכה, והגיע הזמן לפעול".

בשלב זה, הרגישה אוחיון איך היא מואסת בתכנים המעוותים שספגה בכל העת במדרשה לאמנות, עד שבקושי הצליחה לסיים ולהגיש את עבודת הסמינריון האחרונה שלה, כדי לקבל את התואר שכה עמלה עבורו. "קשה להסביר במילים את התחושה הזאת, כשבגיל 30, אתה מגלה לראשונה שיש לך אבא בשמיים. זאת תחושה עמוקה של אהבה גדולה, של זהות ושייכות, לצד כאב עבור חברים ומשפחה שלא זכו. דברי התורה ששמעתי במדרשה היו כמו טל תחייה לנפש עייפה. הרגשתי שמחברים אותי לשורשים האמיתיים שלי".

את בעלה כאמור הכירה בשידוך, ודומה שכמו כל מהלך חייה, גם החתונה של בני הזוג אוחיון לא היתה שגרתית. "בחתונה שלנו, שהתקיימה באולמי וגשל בבני ברק, היו אנשים מכלל גוני הקשת הישראלית. אבי הוא איש של חסד, שבכל תפקיד שאליו הגיע עזר לאנשים, וכך בין האורחים ישב אברהם גרנט המאמן המפורסם מהכדורגל, שבנערותו, אבי כמאמן קבוצת ילדים, נתן לו להיות העוזר שלו, וכך הוא התחיל את דרכו. חוץ ממנו, היה שם גם אביגדור קהלני, שהיה חבר כנסת ומשמש כיום כיו"ר האגודה למען החייל, האמן המפורסם אביהו מדינה וגם הרב פירר, שכובד באחת משבע הברכות בחופה. אבי, בתפקידו כמנהל האבטחה באל על, אישר לו להכניס את האמבולנסים שלו עד למטוס, עוד כשהארגון היה בראשית דרכו, ועל כך הרב פירר תמיד הכיר לו טובה".

ברוך ואיילת

מאלוף ישראל בהיאבקות – לאברך שמתעסק באמנות

ולא רק לה, מסתבר, יש סיפור מעניין. גם לבעלה, ברוך אוחיון, יש סיפור חיים מרתק, שהוביל אותו הישר לזרועותיה של היהדות. "בעלי היה עד גיל 27 מתאבק יווני-רומי, שהחזיק בתואר אלוף ישראל במשך 13 שנים בקטגוריית נוער ובוגרים", מתארת איילת. "אבל לאחר שנכנסו הסטרואידים לעולם הספורט, הוא החליט לפרוש. בחיפושיו אחר תעסוקה, הגיע למפעל תאורה מוכר בתל אביב, שם עד מהרה זיהו את הכישרון בו ניחן ומינו אותו למעצב הבית".

שלא כמו איילת, גדל בעלה בבית מסורתי, אך לחיי הספורט הייתה השפעה מכרעת עליו והוא חי חיים רחוקים מאוד מאור היהדות. "באחד מערבי השבת, הוא מצא את עצמו ממש באורח פלא, ללא כל תכנון, קונה בפיצוציה בפלורנטין נרות, חלות ויין לקידוש, במקום בירות ופיצוחים", היא מתארת. "מאז הוא החל לשמור שבת, ובשלב כלשהו, החליט לעזוב את העבודה ולעבור לישיבה בירושלים. שם, במשך כ-12 שנה, הפך לאברך שמקדיש את כל עתותיו ללימוד התורה".

בהמשך, נבחר ברוך להיות אחד ממתי מעט של אברכים, שזכו להתקבל וללמוד אצל הרב משה שפירא שליט"א, שם למד במסירות. אבל אז, בקהילה שבה התגוררו בני הזוג לאחר חתונתם, בשכונת רמות א', שמעו על כישוריו וביקשו ממנו לבנות להם מנורה, לבית הכנסת 'שערי דעת', שבדיוק הוקם בשכונה. "ברוך הקדיש את כל 'בין הזמנים' לעניין", מתארת איילת. "בעלי המפעל שבו עבד בעבר, הפקידו את מפתחות המפעל בידיו מאהבתם לו, וניסו לשכנע אותי לתת לו לחזור לעבוד, 'כי כישרון כזה אסור שילך לאיבוד'. עניתי להם, שבדיוק זה העניין, ושכשרון כזה בלימוד התורה אסור לו שילך לאיבוד". ברוך יצר מנורת ענק יפהפייה בעבודת יד, בקוטר שני מטר וחצי, והערכתם של בני הקהילה אליו כאמן לא ידעה גבול.

מנהרות הכותל

"מיזם צופיה? תריס בפני הפורענות"

היום, מתגוררים בני הזוג בפתח תקווה, ליד ההורים ("באיזשהו שלב לא יכולנו לעמוד בגעגועים יותר"), שם הם גם מגדלים את ילדיהם. "אני זוכרת איך בכל פעם שעברתי ליד משרדי ארגון הידברות בפתח תקווה, הייתה לי צביטה בלב. הייתי אומרת לה': 'ערוץ טלוויזיה חרדי, שעוסק בקירוב רחוקים? אני כל כך רוצה לעבוד שם!', רציתי לעסוק בקירוב רחוקים בכל מאודי, לתת מה שאני קיבלתי, ולהמשיך להפיץ את אור היהדות לטובת אנשים שעדיין לא זכו. בסוף תפילותיי נענו, ושנתיים אחרי ששלחתי קורות חיים וחיכיתי בסבלנות, הוזמנתי לראיון ונכנסתי למיזם של 'צופיה'. מאז אני כאן", היא צוחקת.

"עוד לפני חזרתי בתשובה, חברה סיפרה לי על הרב זמיר כהן שליט"א, ועל הדרך בה הוא מנגיש יהדות ממקום אחר, של מדע וקידמה, וזה הרשים אותי מאד, כי זה היה שונה ממה שידעתי על יהדות עד אותו הרגע, שהיה ממש מעט ומעוות ומנותק מהמציאות לגמרי".

כיום היא משמשת כמנהלת ועורכת תוכן בפרויקט 'צופיה', בו היא מאמינה בכל ליבה. "המטרה של הרב זמיר כהן שליט"א, היא לתת אלטרנטיבה אחרת למי שמתחזק ומואס בתכנים הרדודים המוצגים בערוצים הרגילים, אבל עדיין לא מצליח להתנתק מהמדיה, כך שיוכל ליהנות מערוץ הידברות ומתכנים איכותיים נוספים".

"תמיד ראיתי לנגד עיני את המשל על חלם שבנו בית חולים מתחת לגשר הרעוע", היא מתארת. "הרב זמיר שליט"א בונה גשר לקחת את מי שזקוק לכך – לעולם נקי של טכנולוגיה. אני קוראת לזה ממש 'תריס בפני הפורענות'. תריס מותר, שהרב זמיר כהן שליט"א וכל גדולי ישראל חתומים עליה".

מה צפוי לצופים במסגרת פרויקט צופיה?

"מלבד ערוץ 97 המוכר של הידברות, הוא יכלול ערוץ בשידור חי, שישדר הפקות מקור בלעדיות ל'צופיה'. יהיו עוד שלל ערוצים, בהם ערוץ נשים – שהכניסה אליו תותר לנשים בלבד עם סיסמא, ערוץ ילדים מושקע ומרתק, ערוץ בית מדרש עם שיעורי גמרא שמאפשר לקבוע עיתים ללימוד התורה מול המסך, ערוץ משפחה – שיכלול בין היתר סדנאות בנושאי שלום בית וחינוך ילדים, וגם ערוץ מוזיקה עם מאות קליפים מקוריים שצולמו עבור הידברות של אמנים מוכרים מהשורה הראשונה, שמאפשר גם להרכיב פלייליסט אישי שיתנגן בבית. תהיה גם האפשרות לצפות באלפי התכנים, ההרצאות, התכניות והשיעורים גם ב-VOD לטובת מי שמפספס.

"בנוסף, יהיו גם סרטי טבע נקיים ברמה בינלאומית, וגם סרטים של יוצרים חרדיים. בעתיד, אנחנו גם צופים שיהיה בו מסך אינטראקטיבי ומידע על העולם היהודי בכלל. זה יהיה מאוד עשיר, ילך ויתפתח, ויכלול גם תכניות שלא פורסמו באתר ושהופקו במיוחד עבור מיזם צופיה. באופן אישי, אני רואה זאת כ'ארון התכנים היהודי החדש', שלראשונה נוכל להנגיש גם ליהודי חו"ל, שאין להם אפשרות לקלוט את ערוץ הידברות וזקוקים כל כך לתכנים הללו".

אילו תגובות אתם מקבלים לפרויקט עד כה?

"אמנם הפרויקט משווק לראשונה רק בימים האחרונים, אבל כבר עכשיו מדובר בתגובות מדהימות", מתארת איילת. "אני מקבלת שיחות ממש נרגשות מאמהות שאומרות לי: 'בא לי לבכות כמה הילדים שלי צריכים את זה. סוף סוף אני יכולה לתת להם לראות תכנים נקיים ומבוקרים'. וזה באמת המקום של המיזם", היא מוסיפה. "לדאוג שלא 'להרעיב' יותר ילדים לידע יהודי ולהנגיש להם אותו בכלים הטכנולוגים אליהם הם רגילים, כי הנפש צריכה את השובע שלה".

"אני בטוחה שעד היום נוצר תסכול נוראי אצל ילדים סקרנים שרצו לצפות בתכנים שונים, למול ההורים שלא יכלו לאפשר זאת, ואני, באופן אישי, לא מאמינה בתסכול. אני מאמינה שעלינו לשאוף לעבוד את ה' מתוך שמחה, רווחה ואושר, ומיזם צופיה בהחלט מקל בהקשר הזה. לראשונה קיימת דרך שמאפשרת להעביר מסרים חשובים וערכיים לילדים, בדרך בטוחה לחלוטין. יש להידברות תכניות ילדים כל כך מרתקות ובעלות מסר יהודי, שילדים יהודים יכולים ליהנות מהם בלי חשש".

נראה, שעבור איילת מיזם צופיה מהווה סגירת מעגל מיוחדת. "אני למדתי במקומות הכי חילוניים שיש, יחד עם עוד אלפי ילדים יהודים, ולא נחשפתי למילה אמתית אחת על יהדות, וזו הייתה סוג של שואה רוחנית, שגידלה דור שאין לו שום קשר עם השורשים שלו. לכן היום, בעיניי, להביא דבר כזה הביתה, זה דבר מרגש. עד כה, גם נראה שיש היענות ממש יפה ברוך השם, ואין לי ספק שזה עוד ילך ויתרחב. אחרי הכל, אי אפשר להתעלם מזה שמדובר בבשורה של ממש".