החופש לבחור

כבר בתחילת הפרשה, מספרת לנו התורה על מצב בו יהודי מוכר עצמו לעבד. עבדותו של עבד עברי היא שש שנים, "ובשביעית יצא לחופשי חנם", להבדיל מעבד כנעני שעבדותו נמשכת לאורך כל חייו. מה קורה כאשר בתום שש השנים, העבד אינו רוצה לצאת לחופשי? "ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם". מדוע דעת התורה אינה נוחה מכך שהעבד מסרב לצאת לחופשי ומעדיף להישאר עבד עולם (עד היובל)? מסביר רש"י במקום, שהסיבה לרציעת האוזן היא כי "אוזן ששמעה על הר סיני 'כי לי בני ישראל עבדים... עבדי הם' - ולא עבדים לעבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תירצע בפניהם".

כמו כן, האוזן היא מקום חשוף, ולא ניתן להסתיר לעולם שזהו עבד עולם. יהודי יכול להיות עבד באופן זמני, עד שיתקן את התנהגותו ודרכיו. התורה מציעה דרך שיקום יעילה והיא לשהות בביתו של אדון ולשמש לו כעבד, ושם ילמד לאַזן את עצמו ויחזור לדרך המתוקנת. לאחר הזמן הקצוב, ישוב להיות בן חורין כבעבר. מה נוכל אנו ללמוד מכך?

נתבונן בסיפורם הדומה להפליא של ראובן ושמעון הסובב סביב אותה הבעיה. באבחון פסיכו-כירולוגי שערכתי לשניהם, התברר כי הם בעלי אותם מאפייני אישיות: רגישות ופגיעות שאינה אופיינית לגברים בד"כ, צורך חזק מאוד בסביבה של בטחון והרמוניה עד כדי כך שכאשר הם מרגישים מאוימים הם מגיבים במתח, כעס, התפרצויות זעם, תובענות, ביקורת, נטייה להתקפל בפני הדמות המאיימת (הורים, בת זוג, ממונים) ולוותר על אישיותם לחלוטין. הם מוכנים לעשות הכל כדי לא לחוות פחד מדמות מאיימת והופכים להיות מְרצים. ככל שהם מתקפלים יותר, כך הצד השני הופך להיות יותר תוקפן ומתעלל. התגובה שהם מקבלים היא 'הפוך על הפוך': הם רוצים להשיג שקט ושלווה, מוותרים כדי למנוע מלחמות אך בפועל, מתחוללת מלחמה תוקפנית יותר ויותר.

הדבר כלל אינו ברור להם, הלא בסך הכל רצו שקט, ויתרו למען השלום, מדוע הצד השני ממשיך לתקוף? חשוב שכל אחד יבין את תרומתו למערכת היחסים, בין הורים לילדים, חברויות, זוגיות ועוד. כל אדם משמעותי בחיינו הוא מורה לחיים עבורנו, בפרט הדמויות הקרובות ביותר.

כאשר אדם מוותר מתוך חולשה, כשהוא נשלט ע"י פחד תהומי הנובע מאי-קבלה עצמית, הצד השני מזהה חולשה זו ותוקף אותו ביתר שאת, כדי לעורר אותו מבחינה רוחנית להשתחרר מהעבדות, מהפחד. שכן להיות נשלט ע"י פחדים זוהי עבדות שאינה מתאימה לנו כיהודים, בנים של מלך מלכי המלכים. בוודאי שחשוב לוותר למען השלום ובפרט בזוגיות, אלא שהוויתור צריך להיעשות מתוך עוצמה פנימית, הכרת ערך עצמי וקבלה עצמית. אז הוויתור הוא אמיתי, אחרת הוא נראה ומורגש כהתקפלות בעיני האדם העומד מולנו.

האִימון בדרכי ההשתחררות מהפחד הוא תהליך רב עוצמה המשנה את איכות החיים, ומביא את האדם לפריצת דרך ולהישגים שלא חלם עליהם קודם לכן. יהי רצון שנזכה להיות בני חורין אמתיים כבני מלך – מי שמאמין לא מפחד!