וישוב העפר על הארץ: החצר האחורית של בית הקברות בצפת

"יצחק מרדכי... שטיין... מנחם אב, שנת...". המצבה הזו, המבותרת לארבעה שברים שאינם מתאחים, נמצאת סמוך לציונו של רבי לייב בעל הייסורים שבבית הקברות בצפת, וכנראה חיכתה לנו זה זמן רב. אולי זמן רב מדי.  

אנחנו פוסעים אט-אט ליד ציונו הקדוש של רבי לייב בעל הייסורים ומתקשים להאמין שזהו בית קברות. שרידי מצבות רבים נבלעים כאן בין שיחים מפויחים ומיני זוחלים. כך נראה, לעת-עתה, בית החיים, הנודע בסוד קדושים רבה, של עירו של מרן הבית יוסף זיע"א.

ברוכים הבאים לבית הקברות הישן של עיר הקודש צפת. כולנו מכירים את חלקו האר"י – תרתי משמע – של בית החיים הזה. פחות, אם בכלל, את חלקו האחורי, שנשכח מלב אדם.

אנחנו נכנסים לבית הקברות הצבאי בעיר, שבשיפולי רחוב האר"י. כאן הכל מצהיב לנו פנים. הפרחים הכתומים הנעים אנה ואנה באיטיות משדרים נעימות ושלווה. עוד מאה מטרים, מתברר, התמונה נראית אחרת לגמרי.

לאחר ירידה קלה בגרם המדרגות, אנחנו פוגשים בצד הימני עץ מפויח ולצדו מצבה שנעקרה ממקומה, כנראה בשל סערות החורף. אנחנו פוסעים מספר פסיעות ימינה ונחשפים לקברו של רבי חומאני עלוש זצ"ל – מחכמי צפת. המצבה הזו, כיאות לדמות רבנית נכבדה, נראית מרשימה למדי. לא הרחק ממנה, אנו רואים מפולת של אבנים, שברי מצבה ככל הנראה, שאיש לא דאג להם.

קשה, למען האמת, לצעוד מכאן ואילך. הדרך מכאן דומה יותר למסע. ציונה של מרת שמחה בן שמעון ע"ה – בתו של הגאון רבי אהרון זצוק"ל – רבה של צפת, נראה עוד בטווח הקרוב שלנו, אבל מכאן ואילך הדרך רווית קוצים וקמשונים, וחורי מאורות הנחשים נראים מפעם לפעם. מספרים לי, שבשעתו אחד מאנשי צפת המיתולוגיים, הרב זילברמן שמו, עסק באיתור הקברים באזור זה ופגע בו נחש וקטלו למוות.

החורף מכסה את הקברים

"דוד דרויש בן אהרון ומרים. נפטר בכ''א טבת תש..."

זרוקה כאן מצבה ליד השיחים. אין קבר תחתיה, והיא נעה כנראה ממקומה המקורי שבסביבה.

אנחנו ממשיכים מטרים ספורים פנימה, הקוצים מעט דוקרים, והנה כאן נגלה קברו של הקדוש שמחה קלמן שנהרג בשנת תש"ח מיריות צלף. הגישה אל הקבר הזו עולה בקוצים מרובים. 

קבר בעל מראה מרשים, יחסית לסביבה העזובה, נראית בצד הדרך. "בעלי, אבינו וסבנו היקר והבלתי-נשכח מנחם ב"ר אהרון שחרור ז"ל. נלב"ע י"ח אייר תשכ"א. בן 62 לחייו", כעדות המצבה, שקוצים נוגסים בה מכל עבר.

בלב שיח קוצים ענקי, אנחנו נחשפים למצבה נמוכה ומרובעת. זוהי מצבתו של: "יעקב אספיוליאנו נפ' י"א טבת תשי"א. ת. נ. צ. ב. ה."

עוד מאה מטרים ואנו מגיעים לאחד היעדים שהצבנו לעצמנו: ציונו של חכם עובדיה שאקי זצ"ל – מחכמי צפת הנודעים בעיר הסוד. "הרב הצדיק, בנש"ק המדוכה בייסורין", מצוין על קברו, "אוהב האלוקים והאדם, רבינו עובדיה שאקי זצ"ל. נלב"ע בר"ח תמוז תש"ט".

מבירור מעמיק שערכנו עולה, כי מי שאחראי מתוקף תפקידו על בית העלמין, היא המועצה הדתית, הכפופה כיום - פוליטית ומעשית - לרב העיר צפת, כאשר על פיו יישק דבר.

איך איש מהגורמים האמונים על בית העלמין הקדום הזה לא הרים את הכפפה עד הנה לנוכח העזובה המחפירה שנגלית מול עינינו? האמנם נסתמו העיניים? לחשו לי בעבר כי מדובר במבצע שעולה סכומי עתק, אך איש-שיחי, יהודי צפתי בר-לבב, לגמרי לא מסכים עם ההשערה הזו: "הכל, אתה מבין, זה עניין יחסי", הוא חותך. "אני יכול להבין שאין בידי הגורמים הרלוונטיים סכומי עתק בשביל להשקיע בטיפוח המקום. אבל יש דברים מינימליים שהם אלמנטריים בעליל. אנו עדים כאן לשברי מצבות שמתגוללים כאן בעפר וכמעט נבלעים באדמה. עוד שנה שנתיים יאבד חלילה זכרם. גם לשיפוץ המינימלי הה אין כסף? לאן הגענו? למה לא עושים כלום ומותירים את התמונה המחפירה הזו על כנה?"

מעט יותר בהמשך אנחנו פוגשים במצבה הדורה ליהודי בשם קלינגר. "משפחות צפתיות שורשיות זכו כאן מטבע הדברים ליחס הולם", מנתח איש-שיחי. "תראה כאן משפחות כקדוש, שחרור ועוד שמצבותיהם קמו וגם ניצבו, כי בני משפחותיהם המקומיים פשוט לא נחו עד שיקיריהם ימצאו מנוחה טובה לנפשם. לא כן שאר המשפחות. חלקם, למען האמת הכאובה, אולי בכלל לא יודעים על דבר מצבת בני משפחתם". מצבות מחוררות נראות מכל פינה. עוד מעט, חלילה, הקוצים החורפיים יכסו גם את שרידיהם שמציצים מן האדמה.

חשיפת חלקת נספי הרעש

בתחתית ההר עליו אנו פוסעים, נמצאת חלקת נספי רעידת האדמה שפקדה את צפת בכ"ד בטבת תקצ"ז (1 בינואר 1837 למניינם), אותה טיפח אחד מבני משפחת המאירי הנודעת. הגישה לשם קשה עד בלתי-אפשרית. אי-אפשר לפסוח, במסגרת זו, על הסיפור המרתק שעומד מאחורי התגלית ההיסטורית המרעישה הזו, כפי שהופיע ב'מודיעין צפת'.

ביום ראשון כ"ד בטבת תקצ"ז, בשעת בין ערביים, זעו לפתע אמות הספים וצפת והגליל כולו נפגעו באחד מהרעשים הכבדים ביותר שפקדו את צפון הארץ זה דורות רבים. צפת נהרסה כמעט כליל. במיוחד נפגע הרובע היהודי ששכן אז והיום, על מדרון תלול הבנוי על סלע רך. נראה שכל החלק התחתון של הרובע היהודי, שבו היה חלק ניכר מהשכונה האשכנזית דאז, קרס במפולת קרקע לתוך בית העלמין, וכך היו לרבים מיהודי צפת – בתיהם לקבריהם. מספרם של הנספים ברעש איום זה, היה קרוב לאלפיים נפש מישראל, דהיינו כמחצית מהקהילה. שבועות רבים נמשכה קבורת נספי הרעש ולעיתים נקברו משפחות שלמות באין שריד להן, ללא מצבה וכתובת, מחמת מצוקות הזמן או בשל הקושי לזהותם. עקב המספר הגדול של הנספים, החליטו שלא לקבור אותם בסמוך לקברי משפחותיהם, אלא בחלקה מיוחדת, בחלק העליון של בית העלמין, שייתכן כי נוצר ממפולות הקרקע. במשך שנים לא ידע איש את מקום קברם של קרוב לאלפיים נפש מישראל שנספו ברעש.

כאשר החל הסקר החדש של בית העלמין בקיץ תש"ן, שנת 90', התרכזה תחילה העבודה בחלקה המערבית העליונה, שצורתה כעין משולש, בין בית כנסת האר"י לקבר האר"י. שם, במרכז החלקה, נמצאו תלוליות עפר ועליהן קברים רבים מוקפים במסגרות אבן קטנות וללא מצבות. אז הועלתה ההשערה שאולי זהו מקום קברם של חללי הרעש. ואכן לאחר מאמצים רבים נתגלתה בסתיו תשנ"א, מצבה קטנה נסתרת בשיח ועליה כתובת בת שבע שורות:

נ"ע / (דוד) בענרט / פריסאלאו / נלב"ע יום א' כ"ד / טבת ש' תקצ"ז / ביום הרעש לפ"ק /  תנצב"ה.

החלק העליון של המצבה חסר ושם כנראה נכתב שמו של הנפטר. בסמוך לה הייתה עוד מצבה, אולי של אשתו, אך כל מה ששרד מהכתובת היה כנראה שם אביה ושנת הפטירה:

…ברוך… תקצ"ז

מכאן לכאורה, רבים מהקברים הפזורים סביב קבר זה ללא מצבה ומוקפים כאמור רק במסגרת אבן, גם אלו שייכים לחללי הרעש הגדול. ייתכן שהייתה אז הפרדה בין נפטרי העדות ושם נקברו רק האשכנזים ואילו הספרדים קברו את מרבית מתיהם מהרעש בחלקה הספרדית, כלומר בצפון בית העלמין.

דבר התגלית פורסם לראשונה מקץ מספר שבועות, בעת האזכרה בבית הכנסת 'אבריטש', במלאת 150 שנה לפטירתו של האדמו"ר אברהם דוב בר מאבריטש  זיע"א – בעל ה'בת עין', שניצל בנס מרעש זה. ברעש נספו גם עשרות רבנים וחכמים שעלו לצפת מכל רחבי העולם ושמותיהם ידועים לנו בחלקם. במהלך הסקר נמצא רק עוד קבר של אחד מחללי הרעש, הלא הוא קברו של הרב ר' אברהם אנהורי, אב"ד הספרדי של צפת, שעלה ממרוקו ומצבתו נתגלתה בירכתי המערה הידועה כיום בשם מערת סתהון ושבבו.

הסקר החל, כאמור, בקיץ תש"ן ונסתיים כעבור שנתיים, לאחר שנבדק באופן יסודי כמחצית משטח בית העלמין העתיק, בין שני הערוצים היורדים ובין רח' האר"י ועד לגבולות בית העלמין החדש.

עד כה נסקרו לפי החלוקה החדשה ארבע חלקות המצויות במרכז בית העלמין, שבהן נרשמו 2,428 כתובות על מצבות. אלו אינן כל המצבות בשטח זה, שכן מרבית המצבות ובעיקר אלו של נפטרים מלפני הרעש הגדול משנת תקצ"ז (1837) ואף לאחר מכן, הינן ללא כתובות או שנעקרו וכוסו באדמה במפולות הגשמים והשלגים.

אמרנו נסקרו, אבל הקברים לא שוקמו, פרט לשטחים קטנים ביותר, בייחוד בסביבת קבר האר"י.

"קברים מתפוררים מול העיניים''

הרב אליהו בן טובים – איש צפת, מכיר כל אבן או שבר מצבה בבית החיים העתיק שבצפת. לטענתו, אין למעשה שם רשמי לחלקה ענקית זו, אולם כל אחד עושה את המיפוי לעצמו. "לרוב קבורים באזור הזה ספרדים", הוא מוסיף ומציין, "ומדובר לעיתים רבות בשושלות צפתיות מובהקות, כמו משפחת אדרעי, משפחת המאירי המפורסמת ועוד".

"לצד אלו, תמצא שושלות של חסידויות שונות כגון קהילות קאליש או חסידויות אחרות - מרביתם שושלות של משפחות שעלו מהגולה ונטמנו כאן, בעיר הקודש צפת".

"באזור הזה קבורים גם קדושי-ארץ. תוכל למצוא שם, למשל, את חכם עובדיה שאקי זצוק"ל - מקובל נודע ששורשיו במשפחה בת תשעה דורות בעיר, כולם מקובלים ויודעי-סוד. הצדיק רבי רחמים מוצרי – רב בתל אביב, גם נטמן באזור זה". 

לדבריו, המצבות באזור מתוארכות לשנות ה'ת"ק עד שנות ה'ת"ש. ובמלים פשוטות יותר: הקברים, בחלקם, הם בני 200 שנה. 

בטח סקרת את השטח מקרוב, וראית את סבך הקוצים הבלתי-נגמר שמכסה אותו.

"אכן. המועצה הדתית, סביר להניח, מכירה את הנזק העצום שבדבר, ולא מהיום. אני מעריך שאנשיה עוסקים בדבר כרגע מזווית של גיוס תקציבים בממשלה ובכנסת. המצוקה הקשה הזו הגיעה מזמן לשולחנות הגבוהים. נקווה שמישהו אכן ישכיל להרים את הכפפה ולקדם את שיקום בית החיים בצפת".

ולא רק לבן טובים העוול הנורא הזה צובט את הלב. "זה אבסורד", אומר הרב רזיאל אוחנה, יו"ר ארגון "הצדיקים חיים" העוסק בחקר וטיפוח קברי הצדיקים בגליל, בראיון ל"יום ליום". "אומרים שכבר 40 שנה פועלים לשיפור חזות המקום אבל דומה שהפקירו חלקת הר ענקית של קברים. שם העשבים לא נוכשו, אבני המצבות ממשיכים להתגולל במורד ההר, ואין פוצה פה ומצפצף.

הם יטענו כי עלות השיקום נאמדת בסכומים אסטרונומיים שלא נמשכים מהכספומט בן-רגע.

"אלו גיבוב-הבל ושטויות. הם רואים שקברים מתפוררים מול העיניים, אז למה הם לא עושים כלום? אנחנו לא צריכים סקרים צבעוניים. מדובר בעלות של מאות אלפי שקלים נטו – להעסיק עשרה עובדים במשך חצי שנה ויותר שפשוט ישימו בטון על אבני המצבות, בכדי שלא ייעלמו מהמפה ובעוד שנה לא נדע שבכלל היו שם מצבות. גם אם אי-אפשר לעשות הכל, אפשר לפחות לעשות משהו ולא לשבת בחוסר-מעש. האדישות הזו מקוממת".

ובאמת, בחלק מהקברים מדובר ב'טיפול נמרץ' רגע טרם שיקעו בתהום הנשייה וייעלמו מעין רואים. "חורפים קשים פוקדים את צפת, זקני צפת לא זוכרים כמותם", הוא ממשיך. "ומיקומו של בית החיים בהרים במדרון תלול, שאליו מתנקזים מי הגשמים של כל העיר העתיקה, בנוסף לגשם הבא ממעל, גורמים לכך שכל חורף שעובר גורף ומעלים עמו עוד שורת אבנים של מצבה ולעתים מצבות שלמות, שנסחפות לתחתית ההר. וכך אנו נשארים ללא מצבה וללא מידע מי היה טמון כאן.

"אני יכול לספר לך על חברי מירושלים שהצליח בעזרת חוקרים לאתר את קברו של זקנו בבית החיים, והחוקרים ציינו בפניו ברורות כי אם היה מגיע לבדוק זאת עוד שנה, המצבה הייתה מתפוררת ולא היה ניתן לאתרה לעולם".

"עשבים בגובה שני מטרים"

הרה"ג רבי אברהם אסולין שליט"א, חושף מערת רבני המערב בבית החיים דצפת ומחבר ספר 'דובב שפתי ישנים', רואה את ההזנחה הזו כחלק מהזנחה כללית גם בתחום מערת רבני המערב, אותה חשף אך לאחרונה. "ישנה מערה בת 300 שנה ובה טמונים גאונים קדושים וטהורים למשפחות מיוחסות דוגמת פינטו, בירדוגו ועוד, ואני, לא מהיום, תוהה בכאב: איך ייתכן שהמערה עמוסה באבנים ובעפר? היכן המועצה הדתית? אני פונה בקריאה נרגשת לטפל במערה הזו בהקדם וכך כמובן בחלקת הספרדים הענקית שבחלקו השני של בית החיים. מדובר בטענה כה פשוטה היושבת על כל לב יהודי: בית החיים שבו קבורים קדושינו ובני משפחותינו לא אמור להיות שונה ממדרכות צפת. מחלקת התברואה פועלת ברחובות צפת כדי לגדע עשבייה של קוצים שמרימה ראש לגובה של שני מטרים באמצע המדרכה – אז מדוע ייגרע חלקם של שוכני עפר? למה הזלזול המתמשך הזה?"

"הדבר", מזכיר הרב אסולין, "פוגע גם רגשית במשפחות הנפטרים, שגם צריכים לעבור דרך רווית קמשונים כדי להגיע לקבר יקיריהם".

"אנו פונים מקרב לב לרב העיר ולאנשי החברה קדישא – מתווי הדרך, לסיים את הסיוט הזה. שיפצתם את חלקו הראשון של בית החיים והוא שינה את חזותו עד לבלי-היכר, אתם יכולים לשפץ גם את חלקו השני".

אז מה באמת שורשה של הסאגה? או במילים אחרות: האם באמת חסר זוזים בקופה של המועצה הדתית בצפת? יצאנו לבדוק. לפניכם סיכום קצרצר מדו"ח כספי לשנת 2013 שהוגש על ידי המועצה הדתית למשרד הדתות – שלפחות יעניק לנו הצצה לגובה הסכומים שזורמים לקופה של המועצה האמונה על בית העלמין בצפת:

מתברר, שיש שם בקופה קצת הרבה יותר מארבע מאות שקל כסף. הנה: בגין מכירת קברים ואגרות כשרות קיבלה המועצה לידיה 1.8 מיליון ש"ח. קצת יותר מ-600 אלף הושקעו בשנה זו בפיתוח בית העלמין. על תפעול וטיפול בית הקברות הושקע סכום של 1.3 מיליון. משכורות לעובדים נתנו בסכום של 3.3 מיליון. לגמלאים ועבור תשלומי פנסיות הועברו 1.3 מיליון.

בסך-הכל, במאזן הכללי, הרשמי לפחות, של המועצה הדתית, נרשם סכום של 1.6 מיליון ביתרת זכות, כאשר 1.2 מיליון הוא סכום מזומן – בר-מימוש. החתומים על הדו"ח הנם יו"ר המועצה והגזבר שלה.

כל בר-דעת מבין שעם סכום של 1.2 מיליון ניתן לעשות משהו עם המצבות הרצוצות, לפחות לשם אפשרת גישה לקברי צדיקים.

פרסום ראשון: הפנקס העלום

מי שלמעשה ביקש, ברבות השנים, לפתור את תעלומת זהות המצבות החרבות, היה יהודי חסידי-הונגרי בשם הרב ישכר דב פטמן ז"ל. לפני כשישים שנה עשה עבודת נמלים מתישה במטרה להציל את הקברים טרם חורבנם הסופי ולהעלות את זכרם לבל יסוף מעמנו.

שעות ארוכות היה בוער כלפיד וכואב את כאבו של ביזוי וחורבן בית החיים העתיק. "מדוע אינכם פועלים לשחזור קברי צדיקים?" שאל פעמים אין ספור. "מדוע אין שומר בבית החיים, כנהוג בקהילות יהודיות?" נפשו של הרב פטמן נקשרה בבית החיים ובצדיקי עולם הטמונים בו. כותל המזרח בבית החיים שמור לו לעד.

בראשית הדרך, כדי לגרום לזעזוע והתייחסות לבית החיים, פנה לעיתונות. בכתבת תחקיר ב"ידיעות אחרונות" בחורף תשכ"ב הופיעה כותרת ענק אודות העזובה וההרס בבית החיים: "מי האחראי לביזיון ולחילול בית הקברות בצפת? " ולצידה של כותרת זו תמונה מרכזית שבה הוא יוצא מאחד ממערות הקבורה ועצמות אדם בידו, ובתמונה השנייה עצמות מתגלגלות בבית החיים.

במקביל, נעשו פניות לשר הדתות דאז, ד"ר זרח ורהפטיג, לרבנות הראשית והמקומית, לבית הדין שיורה על איסור קבורה בבית החיים העתיק בשל העדר מקום פנוי לקבורה. לקח זמן רב ועבודה יום יומית עקשנית עד שנושא ההזנחה וביזיון בית החיים חדר למודעות של הממונים והאחראים. תרומתו המיוחדת של הרב פטמן הייתה, שהוא ערך ורשם את המצבות ואת אשר כתוב עליהן, הוא חילק את בית החיים לכ"ד אזורים שנראו לו, ציין בכל אזור ואזור את המצבות וכן כיצד ניתן להגיע אליהן. עבודה קשה זו נעשתה על ידו בחורף ובקיץ משעות הבוקר המוקדמות ועד השקיעה בסבלנות מרבית ובקשיים מרובים. בודדים הם האנשים, שהיו עושים עבודה זו לשם שמים וללא שכר. לא פעם תמהו עליו הצפתיים, מה האדם הזה עושה בציוני קברים? וכי זמן מיותר לו?

הרב פטמן ערך מספר תכניות לביצוע בבית החיים העתיק, אך לא הסתייע הדבר ותכניותיו המרובות והמעולות לא יצאו לפועל הן מחוסר תקציב והן מחוסר רצון מצד הרשויות, שעסקו בנידון. למרות פגישותיו עם הרשויות המוסמכות, לא צמחה ממפגשים אלה הישועה לבית החיים העתיק.

את הממצאים שלו העלה הרב פטמן ז"ל בפנקס מיוחד בו הוא משרטט את תיאור הקברים לצד רשימה שמית ארוכה במיוחד בה כתובים בפרוטרוט שמות הטמונים בבית החיים לפי רשימה אלפביתית  מסודרת. מדובר ברישום ומיפוי חלקיים שמתעדים כשלושת אלפים מצבות, מתוכן כאלף וארבע מאות נושאות כתובות‏. תיעוד זה שימש כבסיס לסקר מקיף שנעשה על ידי חוקר ארץ ישראל בשם רמי יזרעאל, החל משנת תש"ן. 

לידינו הגיע הפנקס המקורי, הבלוי והדהוי, שדבר המצאו נחשף בזאת לראשונה. לפי הפנקס, דומה שהרב פטמן עסק בעיקר בחלקו הקדמי של בית החיים העתיק, היינו בסביבת קבר האר"י – החלק המוכר לכולנו. הוא פחות עסק בחקר אזור החלקה הספרדית, בה אנו עוסקים בכתבה.

גם הרב מרדכי זילברמן זצ"ל, ור' יצחק צבי הערץ זצ"ל, הידוע בכינויו "הרשל שאמס", עמלו רבות על איתור המצבות.

היסטוריה: בית העלמין – סיפור של חיים

סיפורו של בית החיים בצפת – הוא למעשה סיפור היסטורי מפואר וגם עצוב. הנה סיפור חבלי-לידתו של בית החיים בצפת, כפי שמעבירים לנו אנשי 'מודיעין צפת':

מקובל בכל קהילה יהודית, שבית העלמין נוסד זמן קצר לאחר הקמתה ובקרבת השכונה היהודית במידת האפשר. אין בידינו מידע בדוק למקום שכונת היהודים של צפת בעבר וזאת עד לתקופה הממלוכית (מאות י"ג-ט"ו למניינם) שאז כנראה לראשונה, קמה השכונה היהודית במקום שבו מצוי כיום הרובע הספרדי, ולדעתנו גם על השלוחה מדרום לרובע היהודי המכונה כיום "כתף רימונים" או בערבית: חרת א רומנה, המהווה כיום את הגבול הדרומי של בית העלמין.

בשל כך נראה שראשיתו של בית העלמין היהודי המוכר לנו, הייתה המורד היורד מכתף רימונים צפונה לעבר בית העלמין עד לנחל הצפוני החוצה אותו והיורד ממקווה האר"י עד לקבר הושע בן בארי. קבר זה נזכר לראשונה ע"י תלמידו של רבי עובדיה מברטנורא בשנת רנ"ה (1495) והוא מציין כי הקבר הינו במערה אך ללא ציון. כבר נוסע זה יזכיר כי בסביבות העיר יש קברי צדיקים רבים, אך לא ציין במיוחד את בית העלמין בצפת. לאחר מכן ייזכר קבר זה בתיאורו של ר' עובדיה מברטנורא משנת: רפ"ב (1522) המתאר את הבניין הבנוי עליו ומציין כי הוא מצוי: "בסוף קברי ישראל בצפת", משמע שהקבר היה הגבול הצפוני של בית העלמין היהודי, ואכן סיור במקום מלמד כי מדרום לערוץ הנחל שבו נמצא הקבר הבנוי ובמורד התלול העולה ממנו לעבר "כתף הרימונים", ניתן למצוא מערות קבורה וכן מצבות מאבנים גדולות כדוגמת המצבות האופייניות לתקופה זו, אך לרוב ללא כל כתובת עליהן. אחד הדברים המייחדים אותו משלושת בתי העלמין היהודיים העתיקים בארץ, (בירושלים, חברון וטבריה) הוא שהם מצויים במרחק מה מהרבעים היהודיים ולעיתים גם אינם נראים משם. לעומת זאת בית העלמין היהודי העתיק נוגע כמעט בשולי הרובע היהודי , וכמעט מכל בית ממנו, ניתן לראות חלק ממנו.

הגידול העצום באוכלוסייה היהודית הביא גם לגידול במספר הנפטרים, ובמהלך תקופת הזוהר החל בית העלמין היהודי להתרחב גם מצפון לנחל הדרומי, והקבורה בתקופה זו הייתה בכל המורד שבין שני הנחלים החוצים את בית העלמין. אין לדעת כמה יהודים נקברו בתקופת הזוהר בצפת, אך ללא ספק מדובר ברבבות ורבים מהם ילדים, שהרי בתקופות קדומות אלו לא פעם הייתה משפחה יהודית קוברת מספר ילדים גדול מהילדים ששרדו בחיים, וזאת בשל המחלות והמגיפות הרבות שכילו לעיתים גם משפחות שלמות. קבורת התינוקות והילדים הקטנים נעשתה ללא הקמת מצבה וכתובת, אך על מצבות של יהודי צפת הבוגרים, ניתן היה למצוא גם מצבות מפוארות שלא נודעו כמותן בארץ, שחלקן דומות למצבות המפוארות המצויות בבתי העלמין היהודיים של קהילות ישראל בטורקיה ויוון.

מאות מצבות יהודי צפת מתקופת הזוהר שרדו עד היום בבית העלמין, ועל כמה מהן עדיין ניתן לקרוא את הכתוב עליהן. מצבות אלו אין דומה להן בבית עלמין יהודי אחר בארץ מאותה תקופה, ואף לא בירושלים שמשם לא שרדו מצבות כה קדומות. יתרה מזו בניגוד לירושלים, ששם נהגו שלא לכתוב את שמות הנפטרים על המצבות, בשל החשש שהערבים יפגעו בהן, הרי שבצפת נהגו לכתוב על המצבות את שמות הנפטרים.

המצבות ששרדו מתקופת הזוהר בצפת, בולטות עד היום על פני בית העלמין כשהן פזורות בו לעיתים בקבוצות. רבות מהן עשויות מאבנים גדולות שאורכן מגיע לעיתים ל- 2 מ' גובה, ורוחבן נע בין 40-60 ס"מ ומשקלן לעיתים מגיע לכמה מאות ק"ג. בחלק מהן יש מעין קימור בחלק העליון.

במהלך הסקר האחרון נרשמו גם כמה כתובות קבר קטנות מאותה תקופה העשויות מאבן רכה, שנקבעו בעבר בתוך שקעים באבנים הגדולות שעד היום ניתן להבחין בכמה מהן. כתובת כזו בגודל 25X20 ס"מ נתגלתה לפני שנים ע"י עובדי ההקדש, כשהיא מונחת בסמוך לקבר האר"י ועליה ניתן לקרוא את חמש השורות הבאות:

ציון הלזו לנפש נכון / ומאד נעלה כהר"ר /

יהודה הכהן ז"ל נפטר / ביום ששה ועשרים /

לחודש תמוז שנת השי"ו.

זוהי כתובת מצבה משנת 1556 ונראה שנותקה ממצבה גדולה שהייתה בסמוך לקבר האר"י ויתר גדולי צפת.

אבנים גדולות אלו הונחו במקורן על מסדי אבן עשויות מאבנים בינוניות וקטנות, ועדיין ניתן לראות מאות מאלו, בעיקר בין הנחל הדרומי לשביל המרכזי היורד בלב בית העלמין. אך רק מצבות מעטות שרדו עליהן, שכן רבות מהן נידרדרו במשך השנים בשל המורד התלול, השטפונות וכנראה שגם רעשי האדמה הכבדים שפקדו את צפת בעבר. ייתכן גם שעל חלק ממסדי האבן לא הוצבו אבנים גדולות אלא כתובות קבר, כמו זו המתנוססת כיום על מצבה משוקמת מדרום לקבר רבי יוסף קארו ועליה חקוקות תשע השורות הבאות:

לפני עליון כיום יאיר / אם גוף נטמן תוך גוש עפר /במרום שחק נפשו ישאיר / יזהיר זוהר הרקיע / תוך גן עדן מזהיר מאיר / ראש יחס שבטי ישראל / בן באנשת ושמו  מאיר / רודף צדקה וחסד / הגביר אדון מאיר באנבנשת זלהה / יום ו' ח' לאלול ה'שי"ג.

לפנינו מצבה משנת 1553, בדור שבו הגיעה קהילת צפת לשיאה והיא מנתה כאמור כ- 6,000 יהודים או כשני שלישים מכלל היישוב היהודי בארץ. מנוסח הכתובת דומה שהנפטר המכובד: מאיר למשפחת בנבנשתי, היה מגבירי צפת וממנהיגיה, אולי מאלו שהתעסקו במסחר באריגי הצמר שהיה לבסיס כלכלי ליהודי צפת ומסד למרכז התורה, החכמה והקבלה של יהודיה. זו הכתובת הארוכה ביותר שנמצאה עד כה מתקופת הזוהר בצפת ואין דומה לה בכל הארץ, אם כי כאמור מתקופה זו מצויות כתובות כאלו ואף ארוכות ממנה בבתי העלמין ביוון וטורקיה, שמשם יש להניח עלה הגביר מאיר בנבנשתי. ייתכן שכתובות כאלו היו גם במערות הקבורה הרבות שרק חלק מפתחיהן גלוי היום, והמרוכזות משני צידי הנחל הדרומי ובחלק המרכזי של בית העלמין. גם תופעה זו של קבורה במערות רבות מאפיינת בית עלמין זה, ומערות הקבורה נזכרות כבר בתיאורים הראשונים של בית העלמין, אולם רק מעטות מהמצבות העתיקות שרדו שם על אף שמצבות הקבועות במערות יכולות להשתמר מאות שנים ללא קושי. אולם התקרות של מערות אלו נוטות להתמוטט תדירות, בפרט ברעשי האדמה שפקדו את צפת לאחר מכן, ולפיכך חלק נהרס כליל, אחרות פיתחן נסתם ויש כאלו שתקרתן התמוטטה, וכך נוצרה שכבת סלע רך ששימשה לקבורה מאוחרת. כאמור, הייתה צפת מרכז לגדולי הקבלה והחכמה בעם היהודי דאז, וכאשר נפטרו גדוליה, ייחדו להם חלקות מיוחדות שנשתמרו עד היום. רבים הם החכמים והצדיקים שמקום קברם נזכר לעיתים בעבר, אך אבד בשל מצוקות הזמן שפקדו את צפת לאחר יובל שנים של תקופת הזוהר.

תגובות

בשיחה עם רב העיר צפת, הוא מאשר, בעצם, כי קיימת הזנחה בחלק מבית העלמין שבעיר. "אנחנו משפצים", הוא אומר. "אין תקציבים. כשאנחנו מגייסים קצת תרומות – אנחנו משפצים קצת. עוד תרומות – אנחנו משפצים עוד".

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com