כולם אוהבים את אורי – ויש להם סיבה טובה

צפו בכתבתה של סיון רהב מאיר, חדשות 2, בעקבות זיכויו של לופוליאנסקי:

מכל האנשים הרבים שהגיעו לחגוג אתמול עם אורי לופליאנסקי את ביטול עונש המאסר שלו, שחר אילן אולי היה המפתיע ביותר בעיני מי שלא מכיר מקרוב את לופולינאסקי. מה לו, לאילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש האנטי דתית, אביר איכות שלטון עם היסטוריה של הוקעת חרדים, ולאורי לופוליאנסקי, ראש העיר לשעבר החרדי של ירושלים?

למי שכן עוקב אחרי לופוליאנסקי מקרוב, הסיפור לא מפתיע בכלל. ביוני 2014, כששופט בית המשפט המחוזי דוד רוזן גזר בקול צלול ובלי רעד שש שנות מאסר על אורי לופוליאנסקי, אמות הסיפים רעדו לא רק בקהילה החרדית. אחד הקולות הבולטים והצלולים מהציבור החילוני שהורמו אז במחאה, היה קולו של שחר אילן. " יש שני אנשים שכתבתי עליהם שאם יש ל"ו צדיקים בדור הם נמנים עליהם. אורי לופוליאנסקי היה אחד מהם", כתב אז אילן. "הרעיון שלופוליאנסקי ישב בכלא הוא בלתי נסבל. שש שנים? פשוט חלום בלהות. קשה לומר משהו טוב על חברה ששולחת את אחד מגדולי צדיקיה לכלא". אילן הצביע בדבריו על כך שמפעל החיים של לופוליאנסקי, יד שרה, הפך לחלק כה נפרד ממרקם החיים במדינת ישראל, עד שאנשים כמעט וחושבים שמדובר בשירות ממשלתי. "הרי כל אחד מאיתנו נעזר ביד שרה. גם כל קרוב או חבר שלנו. עד שנדמה לנו שיד שרה היא חלק מהממשלה אבל היא לא. היא ארגון שיזם אדם פרטי ומסייע כל שנה למאות אלפי ישראלים וחוסך מאות מיליוני שקלים למערכת הבריאות".

יד שרה היא חלק כל כך טבעי מהחיים שלנו, שרובינו אפילו לא זוכרים לעצור ולהבין את גודל הנס שחולל אורי לופוליאנסקי בהקמת הארגון הזה. נולד פג? הולכים ליד שרה להשאיל משאבת חלב. הילד שבר רגל? הולכים ליד שרה להביא כיסא גלגלים. סבא מאושפז עם רגל נפוחה? הולכים ליד שרה להביא ל'ימפה פרס'. היקף הפעילות של הארגון הוא כמעט בלתי נתפס: הציוד הרפואי הרב שמושאל, מקביים ועד מכשירים דיגיטליים מתוחכמים שעולים הון; מרכזי השיקום והסיוע לקשישים; מערך המתנדבים שהתנהל ברחובות ירושלים בנחישות גם בשלג הגדול של לפני שנתיים, מגיע לאנשים המרותקים לבתיהם ומוודא שמצבם בכי טוב.

אורי לופוליאנסקי (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

כל המפעל הענק הזה התחיל לפני ארבעים שנה בדירתה הצנועה של משפחת לופוליאנסקי בשכונת עזרת תורה בירושלים. איך מגיעים מגמ"ח ביתי של מכשירי אינהלציה לארגון בעל שם בינלאומי כמו יד שרה? בשביל זה כנראה צריך להיות אורי לופוליאנסקי. האיש עם החזון, החיוך, וגם הענווה. שחר אילן, שפירט בטור שכתב לפני שנה וחצי את עלילות יד שרה בשלל מדינות בעולם, כתב על כך: "למה אתם לא יודעים את כל זה? כי לופוליאנסקי באמת לא אוהב תקשורת. כל כך הרבה אנשים, ביניהם אני, ניסו להסביר לו כמה הוא טועה. לא עזר".

אף אחד לא יכול היה לקחת מלופוליאנסקי את שנאת הפרסום שלו – בדיוק כפי שאף אחד לא יכול היה לקחת ממנו את החיוך שלו. כשראיינה אותו אמירה לם בשנת תשע"ג, אחרי שנתיים קשות שכללו אבחנה של סרטן וחקירה משטרתית משפילה, החיוך היה עדיין שם. "יש לי בעיה", אמר לה לופוליאנסקי. "יש מישהו שנולד שתום עין? אני נולדתי ככה. מחייך. על מה יש לי לבכות?" המראיינת חשבה שדווקא יש לו הרבה סיבות לבכות: "על המעצר. על זה שאתה חשוד במה שאתה חשוד. על הנכד (שנפטר בפתאומיות) על המחלה הזו. אלה הרבה סטירות לקבל מהחיים". אבל לופוליאנסקי לא השתכנע: "תשמעי, אני מודה לקדוש ברוך הוא על כל נשימה ונשימה. אולי היום אני יודע יותר להודות על מה שיש".

אפילו גזר הדין האכזרי של רוזן, שש השנים שנגזרו עליו והתקבלו בזעקות תדהמה בכל שכבות הציבור, לא הצליח לערער את אמונתו של לופוליאנסקי. כשצבאה עליו התקשורת בבית המשפט, היה לו רק משפט אחד לומר להם: "גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע".

אתמול נעשה צדק – חלקי אמנם – עם לופוליאנסקי. ההאשמה לפיה תרומת ענק ליד שרה היתה בעצם שוחד לא בוטלה, אבל השופטים קבעו שהשהות בכלא מסכנת את חייו, וביטלו את עונש המאסר. בפסק הדין הארוך נכתבו גם לא מעט מילים על אימפריית החסד שבנה בעשר אצבעותיו.

ומה היה לאורי לופוליאנסקי עצמו לומר? מילותיו שלו, ללא ספק, מעידות עליו יותר מאשר כל מילה אחרת. "קיבלתי הרבה, הרבה, הרבה אהבה", הוא סיפר לחדשות ערוץ 2. "אפילו היה קשה לי לנסוע. נסעתי מבית המשפט לכותל להתפלל ולהודות להשם, ובדרך צפצופים, נהגי מוניות, אוטובוס עצר. עם ישראל, יש לו לב מרגיש".

אתם הבנתם את זה? אורי לופוליאנסקי חושב שלנו, לעם ישראל, יש לב מרגיש. אפשר רק להניח שעם ישראל חושב עליו אותו הדבר, ובגדול. ביום שאחרי סיומה הרשמי של פרשת הולילנד, נקודת אור אחת זוהרת מתוך הסיפור העכור הזה: לאיש שהתמסר כל חייו לזולת, יהיה קל יותר עכשיו להמשיך לחייך.