סערת "גדר חיה": יש מי שחשוב לו שילדיכם יקראו על התבוללות בעין חיובית

החלטות פנימיות של משרד החינוך בנוגע לתוכנית הלימודים בספרות, לא מגיעות בדרך כלל לכותרות הראשיות. אבל ההחלטה שניתנה אתמול לגבי הספר 'גדר חיה', הייתה שונה: הדרג המקצועי במשרד החינוך החליט שלא לכלול את הספר בתוכנית הלימודים לבגרות, שכן הוא מתאר קשר בין ישראלית ופלסטינאי. נשמע לכם ברור מאליו? זהו, שזה לא ברור מאליו בכלל. לפחות לא למקהלת המוחים שמזדעזעת מאתמול על כל בימה אפשרית בגלל הצנזורה, הגזענות, וחוסר האמון בתלמידי ישראל הבוגרים והשקולים.

ספרים שכתובים היטב הם שער אל עולם אחר. חובבי קריאה מכירים מקרוב את התחושה הזו: איפשהו באמצע הספר, הגבול בין המציאות והסיפור מיטשטש. אתם על הספה, אוחזים בספר, אבל אתם גם במקום אחר. זוכרים עדיין את עצמכם, אבל הופכים גם לחלק מהעלילה. לא סתם אומרים על תולעי ספרים שהם 'בולעים ספרים': הספר, איכשהו, נכנס אלינו פנימה. אם קראנו סיפור שהשפיע עלינו עמוקות, התודעה שלנו לפני הספר ואחריו אינה אותה תודעה.

זו עובדה מוצקה ומוכחת היסטורית שלספרים יש השפעה חברתית. 'אוהל הדוד תום' תרם לאמנציפציה של השחורים בארצות הברית לא פחות מעקרונותיו המוצקים של אברהם לינקולן; 'אל תיגע בזמיר' טילטל חברה אמריקאית שלמה לבעיות הגזענות המתמשכת בדרום; 'יומנה של אנה פרנק' הצליח להחדיר לתודעתו של עולם אדיש את לפחות שמץ מזוועות השואה; 'חוות החיות' עזרה לעצב את תפיסת המערב על קומוניזם בשנות המלחמה הקרה. ואלה הן רק דוגמאות ספורות. בני אדם ידעו מאז ומתמיד לספר סיפורים  - ולהשתמש בסיפורים כדי להעביר מסר חד ולהניע לפעולה. אפילו בתנ"ך אפשר למצוא לכך דוגמאות: ממשל האטד שנשא יותם בן גדעון,  ועד סיפור כבשת הרש שסיפר נתן הנביא לדוד המלך.

בהתחשב בעובדות האלה, נראה סביר לצפות ממשרד החינוך שבחירת הספרים לתכנית הלימודים לא תוכתב רק מקריטריונים ספרותיים אבסטרקטיים. אם ספרים יכולים להשפיע על בני כל הגילים, הם מסוגלים במיוחד להשפיע על בני נוער. בהקשר הזה, ההחלטה לא ללמד בבתי הספר את 'גדר חיה' של דורית רביניאן, אינה רק הגיונית אלא אפילו מתבקשת. הספר, שמתאר קשר בין בחור פלסטינאי ובחורה ישראלית (בניו יורק, כמובן, ארץ הפלאות למבוגרים) מצייר למעשה רומן כזה כדבר טבעי ויפה שנגדע, בסופו של דבר, רק בגלל המחלוקת הפוליטית. בספרים מסוג זה של רביניאן, כמובן, מצב היחסים בין ישראל והפלסטינים לעולם אינו 'מלחמה' או 'עימות לא פתיר': בסך הכל מדובר בסכסוך ישן ולא אופנתי שמפריע למימושם של הדברים היפים בחיים. הקשר של ליאת וחילמי, למשל.

משרד החינוך חזה בצדק שהורים רבים יתנגדו להכללת הספר בתכנית הלימודים. אפשר להמר בבטחה שרוב רובם של ההורים הישראלים, חילונים וליברליים ככל שיהיו, לא מאחלים לילדם קשר עם בן זוג פלסטינאי. מעבר לבעיית ההתבוללות, רומנטיזציה של קשר כזה יכולה להוות לא פחות מסכנת חיים: מי לא זוכר את הרצח של הנער אופיר רחום הי"ד בשנת 2001 על ידי מחבלת מתחזה שרקמה איתו קשר דרך האינטרנט? גם למי שלא מגיע מנקודת מבט דתית חד משמעית, צריך להבין את מילות הנימוק הברורות:  "לנוער חסרים שיקולים של שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות" – ולפיכך, אומרים במשרד החינוך, בני נוער יכולים ביתר קלות להישבות בקסמו של סיפור האהבה הבלתי אפשרי הזה. 

בה במידה שההחלטה הזו היתה הגיונית, כך היתה המחאה נגדה צפויה. יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג רכש עותקים מהספר וחילק אותם לתלמידי המכינה הקדם-צבאית בשדרות, מר"צ צפויה לארגן הפגנה מול משרד החינוך, ועירית תל אביב יפו פתחה בקמפיין קידום נמרץ להשאלת הספר 'האסור' מספריותיה. בקיצור, לא היו ימים טובים מאלה לסופרת דורית רביניאן.

אחד הקולות המעניינים במחאה הגיע מהאחראי על לימודי הספרות בחינוך הממלכתי, ששלף את הטענה הבאה נגד שלילת הספר: "לו היינו רוצים שתלמידנו ילמדו רק יצירות 'מהוגנות' ושמרניות, היינו נשארים ללא תוכנית לימודים, או לחלופין, עם רשימת יצירות ספרות רדודות ומשמימות. יצירות מופת עולמיות דוגמת החטא ועונשו (רצח זקנות) אנה קארנינה (בגידה וניאוף) מקבת (רצח מלך ורצח כל קרוביו ובני ביתו) לא היו זוכות להריח את תוכנית הלימודים בספרות בעולם של 'מהוגנות' מוסרית־­ספרותית".

זו, אולי, האמירה המאלפת ביותר בסאגה סביב 'גדר חיה'. כן, משרד החינוך היה צריך לפסול את הספר, אבל אולי הגיע הזמן שגם ספרים שאושרו בעבר יזכו למבט מחודש. חלק מהיצירות שמשרד החינוך מקדם, במיוחד בתחום הספרות הישראלית, לא טובות יותר מהספר של רביניאן. יצחק הרצוג, בתלונתו על ההחלטה, העיד שהוא למד בנעוריו ספר של א"ב יהושע, שמתאר גם הוא קשר דומה בין נערה יהודייה ונער ערבי. במקום להסיק מכך שגם הפעם היה צריך לאשר את הספר, אולי צריך לעשות חושבים על שיקול הדעת שאישר בעבר ספרים אחרים.

הימנעות מהוראת ספרים שמקדמים התבוללות היא צעד בכיוון הנכון. ואין ספק שטענת משרד החינוך לפיו 'גדר חיה' משפיע במיוחד בגלל הצביון העכשווי שלו, היא טענה נכונה. ובכל זאת, שווה לזכור את דבריו של האחראי על לימודי ספרות. המסר להוריהם של תלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי הוא חד משמעי: מהוגנות אינה ערך שמשרד החינוך מוכן להגן עליו. הילדים שלכם הם בני נוער צעירים ומושפעים בקלות? עזבו, מה שבאמת חשוב זה שהם ייחשפו ל'יצירות מופת'. גם אם גיבורי יצירות המופת האלה הם כאלה שלא הייתם מוכנים לשהות בד' אמותיהם – זה שהם ישהו בראש של הילדים שלכם, זה דווקא בסדר גמור.

לא כל כך מזמן, כשלמדתי אני לבגרות בספרות, נכללו משלי קרילוב בתרגום חנניה רייכמן בתכנית הלימודים לבגרות. אחד מהם, 'הסופר והשודד', מספר על סופר ושודד שהגיעו לגיהינום והראשון נידון לעונש חמור פי כמה, שכן, בניגוד לשודד, השפעתו הרעה ממשיכה אחרי מותו: "דורות ולא שנים עברו מיום מותך/ והחמה יום-יום בחלד הפרוע/ תזרח על פרי חדש מזרע-חטאתך". משל אחר של קרילוב, 'החבית', מספר על חבית שאחרי שאיחסנו בה שיכר – ריחו דבק בכל דבר אחר שממלאים בה. הבית האחרון מסביר בפירוש את הנמשל:

"אם לב-צעיר יספוג רק פעם
תורת-כזב מסוכנה-
שוב לריחה אין תקנה:
אותו הריח והטעם
לא יתנדפו עדי זקנה".

כיצירות ספרותיות מאושרות, האם יש סיכוי שאנשי 'חינוך' למיניהם יואילו לקרוא אותן – ולהפנים?