ההורים לא האמינו: וודקה בתוך מים מינרלים

חגית ויוסי (שמות בדויים), הורים נורמטיביים ומטפחים, כי מעולם לא האמינו שיבוא יום והם יצטרכו לגמול את ביתם בת ה-14 (!!) העדינה מהטיפה המרה.

בשיחה ל-ynet   מספרים ההורים כיצד גילו שביתם מכורה לאלכוהול. "מטרתנו היחידה בחשיפת הסיפור", אומרים ההורים, "שהורים ישימו לב מה מתרחש מתחת לאפם".

גלי (שם בדוי), ילדה עדינה, בעלת עיניים גדולות ועצובות, מספרת כי עד לפני כשמונה חודשים היו חייה נטולי דאגות, "חוץ ממבחנים". הכל השתנה כשהגיעה לחטיבת הביניים והכירה חברות חדשות שבביתן השתייה הייתה חופשית, ללא הגבלה.

"ההורים שלהן נוהגים לשתות מדי פעם", היא מתארת, "היתה שם שתייה חריפה גם על השיש וגם במקרר, כך שאלכוהול לא היה משהו מיוחד בשבילן. אותי זה הפתיע כשהגעתי אליהן בפעם הראשונה".

את הניסיון הראשון שלה בשתייה החלה כשהבנות הכינו עבודה משותפת בלימודים. הפעם הבאה הייתה ביום ההולדת של אחת הבנות. כשההורים שלה הלכו לישון מוקדם, עלו החברים לחדרה של החוגגת בקומה השנייה עם יין שמצאו בבית והחלו לשתות.

מפעם לפעם, במפגשי החברות, הן המשיכו לשתות וגלי נחשפה למגוון משקאות חריפים. בהדרגה הפכה השתייה לעניין שבשגרה. "לאט־לאט התרגלתי לטעם ולהשפעה", היא אומרת.

כדי שלא יריחו ממנה ריח של אלכוהול, היא למדה שיטות שונות של הסתרה. "הייתי משתמשת בטריקים שקראתי באינטרנט, כמו לאכול נענע או מסטיקים". ללימודים המשיכה ללכת כרגיל, ואיש בבית הספר לא הבחין במתרחש.

הגילוי הקשה התרחש בשעת לילה. באותו ערב יצאו ההורים וגלי אירחה את חברותיה בבית. החברות הביאו איתן וודקה בתוך מים מינרלים. כשההורים חזרו, הם מצאו את בתם מעולפת על הרצפה בחדרה, כשלידה בקבוק המים המינרליים שהדיף ריח וודקה.

למחרת בבוקר ישבו ההורים עם הבת לשיחה, כדי להבין מה קרה. "מה שגילינו זעזע אותנו", משחזרת האם. "התחלתי לבכות בלי שליטה והבת שלי בכתה איתי. היא הבינה שהיא במצוקה וביקשה שנעזור לה, כי היא לא יכולה להפסיק לשתות".

ההורים פנו לפסיכולוגית, שמתארת משפחה מקסימה שנקלעה למשבר וילדה עם חוסר יכולת לשלוט בשתייה. הפסיכולוגית מציינת כי העניין לא זר לה, וכי בשנים האחרונות תופעת השתייה בקרב בני נוער הולכת וגדלה. "לצערי הרב, בשל הפתיחות הרבה שישנה כיום והנגישות, בני נוער מתחילים לשתות כדי להיות חלק מהחבר'ה - ולאחר מכן נופלים לטיפה המרה, בלי יכולת לשלוט בכך. גם למבוגר זה קשה, אז לילד צעיר על אחת כמה וכמה. כל פעם הגילאים מפתיעים אותי מחדש, כבר היו לי מטופלים בני 9 ו־10", היא מציינת.

גלי מטופלת זה ארבעה חודשים ובזמן הזה היא נגמלה. היא כבר לא שותה, מבינה את ההשלכות שבדבר, ולדבריה גם לא תשתה בעתיד. "אילו ידעתי שזה ייגמר ככה, בכלל לא הייתי מתחילה לשתות", היא אומרת.

"אני חייבת לציין ששיתוף הפעולה של גלי ושל ההורים הפך את הטיפול לאפקטיבי ומהיר", מציינת הפסיכולוגית, "היא ילדה נבונה ופתוחה עם ההורים, שלא שפטו אותה אלא טיפלו בה, וזה מה שעזר להצלחת התהליך. היום היא במקום אחר לגמרי, אך הטיפול עדיין לא הסתיים".