סיפור לשבת: היום בו הרמב"ם שתה את הרעל

לאט לאט חלחלו דברי הבלע והשטנה במוחו של צלאח א-דין מלך מצרים. יועציו שטפו את מוחו השכם והערב בהשמצות על רופאו המסור והדגול – רבינו משה בן מימון, המכונה "הרמב"ם". שנאתם של הגויים לרמב"ם (יום פטירתו כ' טבת) נבעה מעובדה אחת: היותו יהודי המוצלח יותר מהם.

הם טפטפו באוזני המלך שהרופא היהודי מחכה שהמלך יסמוך עליו בעיניים עצומות, ואז הוא ירעיל אותו ויביא למותו ממחלה ממארת. מה ירוויח הרמב"ם מדבר זה? זאת לא ידעו להסביר, אך טבעה של לשון הרע שמתקבלת ויוצרת ספקות, הרס ושנאה עזה.

מאידך, כישוריו הרבים של הרמב"ם, מסירותו למלך הערבי ולכל בני משפחתו, הקשתה על צלאח א-דין לאבד אותו בשל קנאתם של היועצים והשרים. והוא החליט לערוך מבחן. הגרלה תיערך בין הרמב"ם לרופא ערבי ושמו כמון. כל אחד מהם יכין רעל חזק ככל הניתן ובנוסף יכין סמי מרפא. הגורל יקבע מי מהם יהיה זה שישתה ראשון מן הרעל שהכין חברו. לאחר בליעת הרעל ישתה הרופא את סמי המרפא שהכין (אי ידיעת מרכיבי הרעל – מעצימה את הסכנה ואת האתגר שבניסוי, שכן לא לכל רעל מתאימה כל רפואה) ואם יינצל – הוא זה שיהיה רופא המלך. במקרה של תיקו (ששני הרופאים יינצלו) ייערך סיבוב נוסף.

הרמב"ם שמע ופניו חתומות, בטחונו העז בבורא כל עולמים עמד לו שאם נגזר עליו למות – הדבר יקרה בכל מקרה, ואם רצונו של ריבון העולמים להותירו בחיים – אין סיכוי שיצליחו שונאיו להמיתו. בבואו לביתו קרא לכמה מתלמידיו – אנשי חיל, נאמנים ושומרי סוד – וגילה את אוזנם במזימה.

התלמידים נרעשו ופניהם האפירו מדאגה, אך הרמב"ם הרגיעם בהינף יד. "בסייעתא דשמיא", אמר הרמב"ם בשלוות הנפש, "יודע אני כיצד להינצל מכל הרעלה. אני אכין כעת שני בקבוקונים ובהם סמי משקה. הבקבוקון הראשון יכיל חומר מיוחד שתפקידו לבטל כל השפעה של חומר על הגוף, הן לטובה והן לרעה. סוג של משקה שמכניס את הגוף למצב "איפוס". מיד כאשר ישקוני את הרעל תישאוני החוצה ותגירו לפי את המשקה הזה.

"הבקבוקון השני מכיל חומר חיזוק מיוחד שמשיב את כוחות האדם לאיתנם, ואט אט אתאושש בעזרת השם, ושום רעל לא יוכל לי. עליכם להיזהר ולעמוד על המשמר", התרה הרמב"ם בתלמידיו, "לשים לב לצבע פני, לדפיקות לבי ולעקוב אחר הוראותי במלואן. אנו הולכים על חבל דק מאוד ואסור שתהיה שום סטייה מן ההוראות. אם תבצעו הכל כמו שצריך – בעזרת ה' הכל יסתדר לטובה".

התלמידים ישבו ושיננו פעמים רבות מפי הרמב"ם את הסדר, המינון ואופן ההתנהגות ואף תרגלו זאת בהדמיה כשהם יודעים את חשיבות הדבר להצלת חיי הרמב"ם.

בהגיע היום המיועד הגיעו הרמב"ם ותלמידיו לארמון המלך. ההגרלה בוצעה ותורו של הרמב"ם היה לשתות ראשון מן הרעל שהכין כמון עבורו. פניו של הרמב"ם האפירו והלבינו, והוא נפל ללא הכרה. תלמידיו נכנסו לסדרת פעולות בדיוק כפי שהורה להם, ולאחר כמחצית השעה שבה אליו רוחו. תוך שעתיים לא ניכר מאומה מאשר עבר.

כעת הגיע תורו של כמון. הרמב"ם נתן לו משקה ללא צבע וללא טעם וללא ריח. כמון חשש מאוד, ולא ידע שהנוזל הינו צוף פרחים מזוקק בצורה שמסירה ממנו כל סממן מזהה. שתה אותו ולא אירע לו מאומה. בחששו נטל כמון את סמי המרפא שהכין, אך עדיין לא חש מאומה.

חששו גבר והלך. הוא פחד שהרעל של הרמב"ם הינו רעל סודי שמשתחרר בגוף אט אט ומכלה אותו. כמון הפסיק לאכול כל מאכל ושתה אך ורק חלב-פרה שנחלב לנגד עיניו. באחד הימים בעודו שותה את כוס החלב, ראה אותו הרמב"ם ואמר לו בנימת אזהרה: "הנה כעת אתה שותה"...

כמון נבהל, החוויר, איבד את הכרתו וליבו נדם... לתלמידיו אמר הרמב"ם: ראו כמה גדול כוחו של הדמיון. הן אתם ראיתם שלא הכנסתי מאומה ב"רעל" שהבאתי לו, אך הדמיון החזק הוא שגרם לו חששות ודאגות מהן מת בסופו של דבר.