היום לפני: כ’ בטבת – הכתב סופר

הרב אברהם שמואל בנימין סופר נולד בא' באדר א' התקע"ה בעיר פרשבורג שבסלובקיה לרבי משה סופר, 'החתם סופר' ולאשתו שרל, בתו של רבי עקיבא איגר.

כשהיה בן שש חלה אנושות, ומצבו היה כה חמור עד שאבדתה תקווה שהוא יחלים, והחברה קדישא כבר החלו בהכנות האחרונות לקבורתו. אביו, החתם סופר התפלל וזעק מקירות ליבו אל ה' יתברך בבקשה שיחיה את בנו, והוסיף לו את השם "אברהם" כסגולה. ואכן בחסדי שמים, התעורר הילד, קם מחוליו באורח נס, והחל ללמוד בשקידה רבה ועצומה. אביו העיד עוד אז כי פעל בשבילו "יובל שנים".

כשהיה בן 14 שנים בלבד כבר חידש חודשים בתורה, על פרשת השבוע. וכשהיה בן 17 שנים בלבד כבר החליף מכתבי חידושי תורה עם תלמידיו הגדולים של אביו.

בשנת התקצ"ג, בהיותו בן 18 שנים קיים את הפסוק "בן י"ח לחופה", ונשא את חווה לאה, בתו של רבי יצחק ווייס מגארליץ זצ"ל.

לאחר חתונתו המשיך ביגיעתו בלימודו בתורה הקדושה ימים ולילות. אביו 'החתם סופר' העיד עליו: "בני לומד תורה יותר טוב ממני, רק אינו בקי כמוני אבל בזה אני זקן ממנו".

רבי אברהם שמואל בנימין התחמק כל ימיו מלשמש במשרת רבנות רשמית, על אף הפצרות ובקשות של קהילות רבות שביקשו זאת ממנו. ביום הושענא רבה בכ"א בתשרי בשנת הת"ר, בהיותו בן 25 שנים בלבד – אביו החתם סופר חש ברע, וראשי הקהילה בפרשבורג ביקשו מאביו שבעת הסתלקותו מהעולם, בנו 'הכתב סופר' יירש את מקומו, וילמד עם בני הישיבה וישמש כאב בית דין.

כששמע זאת בנו 'הכתב סופר', החל לבכות כי לא רצה לשמש במשרה רשמית. כדי להסיר את חששו ברכו אביו 'החתם סופר' בכל הברכות האמורות בתנ"ך שמדברות על עניין הנשיאות, ולבסוף אמר לו: "זקנך רבי עקיבא מימינך, זקנך מהרשש"ך משמאלך, ומלאך פלוני על ראשך. וגם אני אבוא אחריך ומילאתי את דבריך".

ואכן 4 ימים לאחר מכן, ביום כ"ה בתשרי הסתלק לעולמו 'החתם סופר', ובנו 'הכתב סופר' בגיל 25 שנים בלבד התמנה לאב בית דין בקהילת פרשבורג. בערב שבת קודש הראשון בכהונתו, היה צריך הכתב סופר לדרוש במקום אביו בבית הכנסת הגדול, והוא חשש ודאג כיצד ימלא את מקומו של אביו הגדול. בתחילת הדרשה החל לגמגם, ולפתע התגלה לפניו אביו 'החתם סופר' ואמר לו: "אל תדאג בני, הלא אמרתי לך: ואני אבוא אחריך למלאות דבריך", ובשעה זו אכן נפתחו לכתב סופר מעייני החכמה, והוא דרש דרשה נפלאה.

שמו של הכתב סופר התפרסם בכל העולם כגאון עצום: "שר התורה", ואלפי תלמידים נהרו לישיבתו כדי ללמוד תורה מפיו. בישיבתו צמחו גדולי וגאוני הרבנים. למרות שבשל משרתו היה ראש הנכבדים והנאומים בכל מקום, והופיע מול מלכים ושרים, התנהג בענווה שאין כמותה. אחיו רבי שמעון מקרקרא אמר עליו: "הצנע לכת כמותו לא ראיתי מעולם".

הכתב סופר הנהיג את קהילתו במשך 32 שנים, ונחשב לגדול הדור בימיו. הוא התפרסם בין היתר בהיותו נמנה עם הרבנים הראשונים באירופה שהתירו מצות מכונה בפסח. בי"ט בטבת התרל"ב בהיותו בן 56 בלבד הסתלק הצדיק 'הכתב סופר' מהעולם, והתקיים מה שאמר אביו בעת חוליו כשהיה בן שש שנים: "פעלתי בשבילו יובל (50) שנים".

לאחר השואה הקים נינו האדמו"ר מערלוי, רבי יוחנן סופר את רשת תלמודי התורה 'כתב סופר' בירושלים, בני ברק, אלעד, אשדוד וביתר עילית, ואף הקים רשת מוסדות תורה לזכרו בכל העולם.