עצות לזכות לשנה טובה

אנו עומדים ימים ספורים לפני ראש השנה. ביום זה נעמוד בדין על מעשינו במשך השנה שעברה, וייקבע גורלנו לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה ולברכה, כפי שאנו אומרים בתפילה: "ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות". עלינו לדעת שכל המאורעות שפקדו אותנו בשנה שעברה, הן לטוב והן למוטב, הכל נגזר ביום ראש השנה בשנה שעברה. כמובן, שהלב מתמלא ייראה מיום הדין, "מי לא יירא מיום דין הגדול והנורא..." (פיוט לר"ה), ובצדק, הרי אנו מכירים את מעשינו, ואנו יודעים שאם הקב"ה ישפוט אותנו כפי מעשינו על פי "מידת הדין" לא נוכל לשרוד את הדין, וכבר אמר דוד המלך ע"ה (תהילים קמג,ב): "וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי". אם כן חובה עלינו למצוא דרכים להינצל מ"הדין והמשפט" - שבשעת הדין ה לא יביט במעשינו הרעים, אלא ידון אותנו ב"מידת הרחמים". על מנת שנצא זכאים בדין, ושה יכתוב ויחתום אותנו לשנה טובה ומבורכת. לפניכם לקט עצות מחז"ל לזה, כפי שהובאו בספר "שיחות מוסר" להגאון הרב חיים שמואלביץ זצ"ל (מאמר לח תשל"ב, מאמר כח תשל"ג):

עצה ראשונה: "המעביר על מדותיו"

הגמרא (ר"ה יז,א) אומרת: "אמר רבא, כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו". פירוש, אדם שחברו חטא כנגדו ונהג עמו שלא כשורה, ולמרות זאת – הוא מוחל לו, מוותר לו, ואינו נוקם בחברו, אזי הקב"ה נוהג עמו ב"מידה כנגד מידה", כשם שהוא "עבר" (דילג) על מעשיו הרעים של חברו, כך הקב"ה "מעביר" (מדלג) לו על כל פשעיו, ואינו מעניש אותו על כך.

הגמרא שם מביאה מעשה להמחשת הדבר: רב הונא חלה, בא רב פפא לבקרו, והנה הוא רואה שרב הונא חולה אנוש ונוטה למות. חשב רב פפא שקיצו של רב הונא קרב ובא, ולכן בקש שיכינו לרב הונא תכריכים וצרכי קבורה. והנה התחולל מהפך, ורב הונא קם מחוליו. התבייש רב פפא לראות את פניו של רב הונא. לאחר זמן שאל רב פפא את רב הונא: "מה היה איתך באותו הזמן שהיית חולה?". השיב לו רב הונא: "באמת נקנסה עלי מיתה, אבל אמר הקב"ה למלאכים: הואיל ורב הונא מעביר על מדותיו, לכן אל תדקדקו איתו, ותשאירו אותו בחיים". מדהים! אפילו שכבר נקנסה עליו מיתה והיה גוסס, ויתרו לו בגלל שגם הוא ויתר לאחרים.

זו העצה לכל מי שרוצה שלא ידונו אותו בר"ה במידת הדין, ושלא ידקדקו עמו במעשיו, שיהיה "מעביר על מדותיו"- מוותר לאנשים שפגעו וחטאו כנגדו.

עצה שניה: "ענווה"

הגמרא (סנהדרין צב,א) אומרת: "לעולם הוי קָבֵל וקיים". מפרש רש"י – תהיה ענו ותחיה. והגמרא שם מביאה דוגמא מאד מעניינת לדבר: אדם שיש לו נגעי צרעת בביתו, אבל ביתו הוא חשוך ללא חלונות, אין הכהן פותח חלונות לראות את הנגעים ולטמא את הבית, אלא הבית טהור. כך אדם שהוא "חשוך" - ענו העושה את מעשיו הטובים בסתר ואינו מפרסמם, אז הבורא יתברך לא מסתכל על ה"נגעים" - החטאים שלו.

נמצינו למדים עוד עצה לזכות ביום הדין, שה לא ייפתח את הפנקסים שלנו ויבדוק במעשינו – להתנהג בענווה!! ואכן זה פסוק מפורש (צפניה ב,ג): "בַּקְּשׁוּ צֶדֶק, בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה, אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה". הפסוק מלמדנו שעל ידי הענווה אנו מתחבאים ביום הכעס של ה, ואנו ניצלים מכעסו. וכן נאמר בתהילים (לו,ז): "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה", ופירשו חז"ל (חולין ה,ב) כך: "משפטיך תהום רבה" משפטיו של ה הינם קשים כמו התהום העמוק, וכיצד ננצל מהמשפט? "אדם ובהמה תושיע ה" אדם שמחשיב עצמו כבהמה –שיש בו מדת הענווה- אותו ה מושיע מהמשפט.עצה שלישית: "המרחם על הבריות"

נאמר בפסוק (דברים יג,יח): "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ". חז"ל (שבת קנא,ב) דרשו פסוק זה בצורה נפלאה: "ונתן לך רחמים" - ה יעניק לך את מידת הרחמים בלב. "ורחמך" - מאחר שיש לך מידת הרחמים על הבריות אז גם ה ירחם עליך. ולכן קבעו חז"ל "כל המרחם על הבריות – מרחמין עליו מן השמיים".

בואו ונראה כמה חשובה מידת הרחמים: הגמרא (ב"מ פה,א) מספרת על רבי יהודה הנשיא (מחבר המשנה), שפעם אחת בא לפניו עגל שהיה עומד לשחיטה. העגל ברח מן השחיטה, ובא ושם את ראשו בין ברכיו של רבי יהודה הנשיא, והיה בוכה. אמר לו רבי יהודה הנשיא: "לך לשחיטה! כי לכך נוצרת". אמרו בבית דין של מעלה: "הואיל והוא אינו מרחם – גם אנו לא נרחם עליו, ונביא עליו ייסורים". ואכן רבי יהודה הנשיא קיבל ייסורים נוראים כפי המתואר בגמרא. וכיצד נסתלקו ממנו הייסורים? פעם אחת, שפחתו של רבי יהודה הנשיא הייתה מנקה את הבית. היו שם בני חולדה, והשפחה אספה אותם כדי לזורקם מהבית. פנה אליה רבי יהודה הנשיא בבקשה: "הניחי אותם, כיון שכתוב ורחמיו על כל מעשיו". מיד אמרו בשמיים: "כיון שהוא מרחם – גם אנו נרחם עליו", וסילקו ממנו את הייסורין. אם כך העונש והשכר למרחם על בעלי חיים, ק"ו למרחם על בני האדם.

איזו עצה נפלאה לזכות ביום השנה לשנה טובה ומבורכת! הרי אנו בכל התפלות שלנו מבקשים "רחמים" מאת ה, עד שאנו מבקשים "רחמנו כרחם אב על בנים". כי אין גבול לרחמי האב על בנו, כמו שראינו אצל דוד המלך ע"ה, שבנו אבשלום מרד בו וביקש להורגו... ואף שכב עם פלגשיו לעיני כל ישראל, ואף על פי כן כאשר בישרו לו על מות אבשלום נאמר (שמואל ב יט,א): "וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ, וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ: בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי, בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי". זהו רחמי האב על בנו – ללא גבול, ואנו חפצים לקבל מהבורא יתברך כאלו רחמים, אם כן כדי לזכות לרחמים כאלו, מוטל עלינו לנהוג ברחמים עם בריותיו, ואז יתעוררו רחמי אבינו שבשמיים עלינו, שהרי "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים".

מתוך הספר "אור עליון".