אנתרופולוג ישראלי: "בגלל הסמארטפונים, הילדים שלנו פחות אנושיים מאיתנו"

האנתרופולוג תמיר ליאון, חוקר תרבות נוער וצעירים, אמנם אינו אדם שומר תורה ומצוות - אבל הוא חושב על סמארטפונים בערך מה שרבנים מודאגים חושבים עליהם.

"בן הנוער הממוצע היום הוא שטחי , אלים, נכה רגשית, ובניגוד למה שחושבים — הוא גם לא חכם יותר", אומר ליאון בריאיון לעיתונאית אילת שני מ'הארץ'. "לאורך כל השנים, תוצאות מבחני וקסלר המודדים איי.קיו היו בעלייה מתמדת. בכל כמה שנים עולה ממוצע האיי.קיו. בכמה נקודות. בעשור האחרון העלייה נעצרה, ואפילו מתחילים לראות ירידה".

למה זה קורה? בגלל הסמארטפונים, הוא אומר. "הסמארטפונים פירקו את החלוקה של בית וחוץ. לבן הנוער היום אין שום אפשרות לעצור, לברוח או להתאוורר. הוא כל הזמן באותו מקום טעון... היום כבר אין "שכונה". תראי, כשאת מסתובבת בחוץ אחר הצהריים, מגיל מסוים, פשוט לא רואים ילדים ברחובות."

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

איפה הילדים אם הם לא ברחובות? "בבית, עם הסמארטפון. הנוער הישראלי מוביל בעולם בשעות מסך. מדברים על תשע שעות מסך ביום. לדעתי זה הרבה יותר".

ליאון אומר כי בני הנוער נמצאים רוב הזמן ברשתות החברתיות, אבל אלה לא ממש מפתחות כישורים חברתיים. "זה לא מספיק כדי לפתח מיומנות חברתית או אינטליגנציה רגשית. זה נתמך גם מחקרית, רואים ירידה באמפתיה. באוניברסיטת מישיגן עשו מחקר עצום, שהראה שהסטודנטים של היום אמפתיים ב–40% פחות מהסטודנטים בעשור הקודם ובזה שלפניו. אם אמפתיה היא בעצם המדד העיקרי לאנושיות, הילדים שלנו פחות אנושיים מאיתנו. הם משהו אחר".

 הטענה הזו אולי נשמעת מחרידה, אבל ליאון טוען שהיא מגובה בעובדות מוצקות. "אני מרצה בהכשרות של חוקרי נוער במשטרה. דיברתי עם חוקרת הנוער שחקרה את הילדים בני ה–14 שהתעללו במבוגר מוגבל נפשית ופיזית לפני חודשיים. את יודעת מה הם אמרו לה? "הבכי שלו הצחיק אותנו". הם תלו את הבחור הזה על עץ כי הבכי שלו הצחיק אותם. אני רואה ושומע דברים כאלה בכל המקומות, מסביון ועד שילה. מספר לי מחנך בכיתה ח' בשילה ששני ילדים שרפו לילד אחר את היד, והם צוחקים. הוא זה שחינך גם אותם וגם את אחיהם הגדולים והוא לא מבין איך זה יכול להיות. אני אומר כבר כמה שנים להורים — שימו לב, הילדים לא צוחקים במקומות הנכונים, צריך להעיר להם".

מול שטף המסרים המזיקים שמגיעים מהמסכים הצמודים אליהם, אומר ליאון, החינוך שבית הספר מעניק הופך לבלתי רלוונטי. ואיפה ההורים בתמונה? הם פשוט לא נמצאים מספיק עם הילדים, הוא מצהיר. "הם בעבודה. לא נמצאים מספיק בבית ולכן הם אכולי רגשות אשם. הם בוחרים מבלי דעת בשיטת ההורות המגוננת. הם כל הזמן יודעים איפה הילד שלהם ומה הוא עושה, אבל הם לא יודעים מה עובר עליו. הם מקבלים ממנו עשרה אס.אם.אסים ביום, אבל לא מדברים איתו. אין באמת חינוך, רק שליטה ופיקוח".