היום לפני: כ"ג בטבת – נס יהודי לוב (פורים אשריף)

בשנת התס"ד (1704 למניינם) שלט שר הצבא, כליל ביי בטריפולי בחזקה. באותה העת שלח שליט מצרים מתנות לשליט טוניס באניית סחורה גדולה. בשל סערה נאלצה לפנות ספינת המשא אל חוף טריפולי. אוניות שודדים של שליט טריפולי פלשו לספינה המיועדת אל שליט טוניס, ושדדו את כל מה שבתוכה.

שליט טוניס זעם על חוצפתו של שליט טריפולי לשדוד את הספינה המיועדת אליו, ובתגובה שלח גדוד של עשרת אלפים לוחמי צבא בפיקודו של אברהים אשריף כדי לנקום בתושבי טריפולי. כשהגיעו לחופה של טריפולי הכריז אשריף: "התכוננו לנקום את נקמת השליט מטוניס. אל תרחמו על דל וזקן. אל תתפתו לשוחד, תעשו שמד מעולל ועד זקן".

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

תושבי טריפולי המסכנים והפוחדים, הציעו לאברהים אשריף כופר כספי ענק בבקשה שלא ירצחו אותם, אך הלה סירב לבקשתם. למרות הסירוב, התחננו תושבי טריפולי לפקידו של אשריף, אחסן בן עלי כדי שיבקש חנינה מאשריף עבורם. בן עלי אשר ריחם על תושבי טירפולי, ביקש ממפקדו אברהים אשריף שיחון על חיי תושבי טריפולי תמורת כופר כספי בטענה כי: "מה התושבים המסכנים אשמים, בחטא מנהיגם".

אשריף הרשע סירב לחון על תושבי טריפולי, והיה חרוץ בדעתו לשוחטם בפקודה: "שפכו את דם שונאינו".

ממש כמו יעקב אבינו שהתכונן למפגש עם עשו, לאחר שניסו לשלוח דורון אל העריץ הרשע, החלו תושבי טריפולי להתכונן לתפילה ולמלחמה. הדיין, הרב יוסף עגיב גזר תענית, וכל יהודי טריפולי התכנסו בכל בתי הכנסיות בעיר, באמירת בקשות בבכי, סליחות ותחנונים.

אנשי העיר התכוננו למלחמה, והחלו להכין כלי מלחמה, לחזק את המגדלים, ולגייס שומרים. צו רשמי ניתן לראש קהילת יהודי טריפולי, לגייס את כל היהודים לצבא המלחמה נגד חיל טוניס.

ואכן חילו של אברהם אשריף הרשע החל לבצע טבח בכל תושבי הכפרים מסביב לעיר טריפולי. בשל הצלחתו במלחמה בכפרים, שלח אשריף אלפיים לוחמים להילחם בטריפולי. צבא טריפולי שקיבל מידע מודיעיני על כך, ארבו לחייליו של אשריף. כשהגיעו חייליו של אשריף, הפתיעו אותם חיילי טריפולי והביסו אותם.

שמונת האלפים החיילים האחרים החלו לחשוש מפני התבוסה בקרב. אך אשריף הרשע ניסה לחזק את רוחם, ולעוררם לקרב נוסף על טריפולי. באותו הקרב הובס צבאו, ותושבי טריפולי ניצחו ניצחון גדול.

בכ"ג בטבת התס"ה (1705 למניינם) לאחר שהובס תבוסה גדולה, החליט אשריף לשוב עם חייליו אל טוניס בבושה גדולה. זכר לנס קבעו רבני טריפולי את יום כ"ג בטבת כיום טוב, בשם "פורים אשריף". 

ביום זה יהודי לוב נהגו לחגוג במשתה ובשמחה, לא לומר "תחנון" ולומר את פרק קל"ו שבתהילים ו'מן המיצר'. בנוסף נהגו בביטול מלאכה ומסחר, ובכל בתי הספר נהגו לבטל את הלימודים. וכמו בפורים נהגו לתת מתנות לאביונים.

בשבת שלפני יום זה נוהגים יהודי לוב לשיר את הפיוט "מי כמוך", שחיבר הרב שבתאי בן רבי דוד טייאר זצ"ל. הפיוט מזכיר את הנס שקרה ליהודים בכ"ג בטבת התס"ה.

הקדמה אשר חיבר יעקב רבי יעקב רקח לפיוט

מודעת זאת עשה לנו בעל הרחמים. לאנשי עם סגולה, לשם ולתהילה, חיים וקיימים. הלא המה עם בני ישראל שהציל מיד הקמים. אל בני קהל קדוש טראבלס המערב הנאהבים והנעימים. וחסדי ה' מעולם, אל עליון גואלם, אל צדיק תמים. ברוך פודה ומציל תשועת עולמים. כי בכל עת ועונה, עת לחננה, פלאים עצומים. לעמו ועדתו, וצאן מרעיתו, נחלת שדי ממרומים. שני הימים האלה נעשים, על הנפלאות והניסים, עד אחרית הימים. מדי שנה בשנה, באו לפניו ברננה, הללוהו במרומים. להיות בטלים ממלאכתם, ותינוקות של בית רבן מתורתם, תורת חכמים. גם בבית התפילה, נותנים שבח ותהילה, על החסד והרחמים. ששים ושמחים, במקצת שבחים, משבחי שלמים. מן המצר קראתי יה עד הודו לה' כי טוב גם לרבות הלל הגדול יחדו יהיו תמים. ופשט העני את ידו, וייתן כל אחד לפי כבודו, האנשים האלה שלמים. וכל היום ההוא נגילה, ברינה ובצהלה, לא ימנע טוב להולכים בתמים. ומי שגאל את האבות, אל השוכן ערבות, יקבץ ישראל מן העמים. וישיב בנים לגבולם, משמרות על תילם, את האורים ואת התומים. ולעד ישליו ולעולמי עולמים. הלוא כה דברי הקטן ונבזה, דל ורזה. מקווה חסד אל. עינו עלי יפקח, ותחנוני ייקח, על החתום יעקב רקח. צעיר אני לימים.

הפיוט: מי כמוך / הרב שבתאי בן דוד טייאר זצ"ל

מִי כָמוֹךָ (תהלים עא יט) וְאֵין-כָּמוֹךָ (תהלים פו ח)
מִי דוֹמֶה לָךְ וְאֵין דּוֹמֶה לָךְ:

אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת אֲדֹנָי אלהים: (תהלים עא טז)
אַזְכִּיר צִדְקָתוֹ אֶל עָם כְּמֵהִים.
כִּי זְכָרָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם,
אֲשֶׁר נָפוֹצוּ שָׁם: (יחזקאל לד יב)

בְּפִי אֲסַפֵּר אֶת נִפְלְאוֹתָיו,
אַגִּיד לְכָל יָבֹא גְּבוּרוֹתָיו.
יֵדְעוּ כָל הָעַמִּים אוֹתוֹתָיו,
כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם: (בראשית מג כה)

גְּאָלַנוּ מֵאָז מִתַחְפַּנְחֵס,
וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאָהֳלֵי חָנֵס.
וָיָעַשׂ לָנוּ אֹתוֹת וָנֵס,
כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם: (בראשית מג כה)

דָּרַכְנוּ בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה,
וַיַּךְ אֶת צָרֵינוּ מַכָּה אֲנוּשָׁה.
אָז שׁוֹרָרְנוּ לוֹ שִׁירָה חֲדָשָׁה,
קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם: (איוב ג יט)

הַיּוֹם עָנוּ בָנוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ,
בֵּין עֶבֶד וְשִׁפְחָה נִפְזְרוּ צִבְאוֹתֵינוּ.
וּבְכָל זֹאת מִכָּל צָרָה יִגְאָלֶנּוּ,
יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם: (דברים ה יד)

וַיְהִי בִּימֵי כְּלִיל שַׂר הַצָּבָא,
אִבְּרָהִים הַנָּשִׂיא מִתַּרְשִׁישׁ בָּא.
עַל עִיר טְרָאבְּלֶס בְּחַיִל וּמֶרְכָּבָה,
אֶת-פְּנֵי הָעִיר וַיִּחַן שָׁם: (בראשית לג יח)

זְדוֹן לִבּוֹ הִשִּׁיאוֹ בְמִרְמָה,
לִלְכֹּד אֶת הָעִיר וּלְהַחֲרִימָהּ.
לֵאמֹר מֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה,
אַשְׁחִית מָה-אֶמְצָא שָׁם: (בראשית יח כח)

חֲלוּצִים בָּאוּ אַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ,
כְּעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אִתּוֹ.
לְבַד מִשָׂרָיו וְאַנְשֵׁי מֶרְכַּבְתּוֹ,
עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם (דברי הימים א ד כג)

טֶרֶם הִגִּיעַ צִוָּה אֵת חֵילוֹ,
עַל נַעַר וְזָקֵן לֹא תַּחְמְּלוּ.
בֹּזוֹ בִזָהּ וּשְׁלָלָהּ שִׁלְלוּ,
וַאֲכַלְתֶּם שָׁם: (דברים יב ז)

יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתוֹ,
וַיַעַרְכוּ מִלְחָמָה אִתּוֹ.
וַיַחְשְׁבוּ בְלִבָּם לְהַשְׁחִיתוֹ,
וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם: (בראשית יא ח)

כְּבִקְרוֹב הַמִּלְחָמָה נָפֹצוּ חַיָּלֵינוּ,
וַיִפְּלוּ לִפְנֵי גְדוּדָיו חַיָּלֵינוּ.
וַנִשְׁמַע וַיִמַּס לְבָבֵנוּ,
וְלֹא-הָיָה שָׁם: (במדבר לג יד)

לְמָחָר נֶאֶסְפוּ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה,
וַיַחְגְּרוּ בְּתוֹךְ הָעִיר בְּאֵימָה.
וַיִוָּעֲצוּ לַעֲקֹר הַחוֹמָה,
לָשֶׁבֶת שָׁם: (דברים יג יג)

מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וְהַסְּגָנִים,
לְקַבֵּץ הַיְּהוּדִים הָאֶבְיוֹנִים.
לַחְפּוֹר עָפָר וְלַחְצוֹב אֲבָנִים,
וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם: (בראשית לט כב)

נוֹעֲצוּ לְחָזֵּק הַמִּגְדָּלִים,
וַיֵּאָסְפוּ שָׁמָּה כָּל הַחַיָּלִים.
לִשְׁמוֹר הַחוֹמָה וְהַכֵּלִים,
וַיָּלִינוּ שָם: (שופטים יח ב)

סָמַךְ עַל הָעִיר אִישׁ הַדָּמִים,
וַיֵּט אָהֳלוֹ בְּאָבֵל הַכְּרָמִים.
וּמִדֵּי יוֹם יוֹם נִלְחָמִים,
בַּאֲשֶׁר חָלָלִים שָׁם: (איוב לט ל)

עָשָׂה מָצוֹר וְדָיֵּק בָּנָה,
וַיְסוֹבֵב הָעִיר מִכָּל פִּנָּה.
וַיֵּצֶר מְאֹד לְאַנְשֵׁי הַמְּדִינָה,
הַיֹּשְׁבִים שָׁם: (דברי הימים א ד מ)

פְּתַלְתֹּל וְעִקֵּשׁ יָעַץ עֵצָה,
לִנְדּוֹחַ גַּרְזֶן עֲלֵי כָל עֵצָהּ.
וַיִכְרוֹת אֶת הַשִׂיחִים אֲשֶׁר מָצָא,
בַּשָׂדֶה אֲשֶׁר מָצָא שָׁם: (בראשית לג יט)

צִוָּה חֵילוֹ בְּרֶשַׁע לְהִתְעוֹלֵל,
לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד זָקֵן וְעוֹלֵל.
אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל,
וְלָקְחוּ אוֹתוֹ מִשָּׁם: (דברים יט יב)

קִבֵּץ כְּלֵי מִלְחָמָה לָרֹב,
וּמִדֵּי יוֹם יוֹם עַל הָעִיר יֶאֱרוֹב.
וַיַּעַשׂ לוֹ מְצוּדִים מִקָּרוֹב,
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם: (בראשית יט כז)