משה חיים: "איפה שיש קדושה, יש התמודדות. ומי שמתמודד – חזקה עליו שינצח"

מאז שהתקרב ליהדות, לפני כ-11 שנה – למשה חיים אין רגע דל בחייו. יחד עם אשתו דקלה הקים אשכול גני ילדים, היה ממקימי בית הכנסת הגדול ברמת אביב – זאת לאחר 20 (!) שנה בהן לא נבנה אף בית כנסת חדש במקום, ומלבד היותו איש משפחה שמכהן כאב לשלושה ילדים במשרה מלאה – מאז ועד היום, את הרשתות החברתיות הוא מנצל עד תומן לטובת עניין אחד ויחיד שבוער בו – זיכוי הרבים. אז איפה יש לו מקום לעצמו, אתם שואלים? "זמן לעצמי זו פריבילגיה שאין לי אותה היום. מצד אחד זה קשה, מצד שני – יש לי סיפוק ענקי מכל מה שאני עושה", אומר חיים. "ברור שיש רגעים שאני אומר לעצמי 'די, מספיק. יש גבול', אבל לרוב אני מתעשת אחרי כמה דקות ומבין שזה בעצם הייעוד שלי, וחיכיתי הרבה שנים כדי להיות בדיוק במקום הזה".

אפרופו מקום – מדובר באיש שעושה אותו לכולם, בכל זמן ומצב. איש שמשקיע את כל הונו ומרצו סביב חיזוק הרבים, מדי יום ביומו. רק כדי לסבר את האוזן, עמוד הפייסבוק שלו מכיל למעלה מ-44,000 חברים – שכולם בלי יוצא מן הכלל, קיבלו ממנו יחס אישי, בשלב זה או אחר. אז איך הכל התחיל? עוד כשעסק חיים בפרסום של מותג הקוסמטיקה 'פנינה רוזנבלום' – לה היה נשוי בשנים ההן – הוא גילה שהוא מפיק הנאה רבה מהחלק האמנותי של הפרסום. "לפני שלוש שנים", הוא מספר, "פנו אליי כל מיני אנשים והציעו שלצד העיצובים הגרפיים שאני יוצר – אעביר מסרים מחזקים באמונה, דרך הפייסבוק. הייתי אז החלוץ בתחום, ואם להוסיף לזה את העובדה שאני פריק של מחשבים – הרעיון די קסם לי".

ועם זאת, את הכפפה הרים לא לפני שעשה דעת תורה עם הרב זמיר כהן. "הרב אמר שאם המטרה היא רק לצורך זיכוי הרבים – הוא נותן את ברכתו, וכך מצאתי את עצמי מתעל את הזמן הפנוי שלי לטובת העניין, ומבוקר עד ערב – לא מפסיק לחשוב על רעיונות לחיזוק האמונה בעם ישראל".

כשאתה מאמין במה שאתה עושה – כל הקשיים מתגמדים

כמה שעות ביום הוא משקיע בעשייה הזו? "בלי הגזמה, כמעט את כל היום", מחייך חיים. "גם כשאני לא מול המחשב ועסוק בדברים אחרים – אם נתקלתי במהלך היום ברעיון שאני חושב שיצליח לחזק, אני כבר מתחיל לתכנן איך לעצב אותו. כל העיצובים שאני מפרסם בפייסבוק הם עיצובים שאני יוצר בעצמי, וכל עיצוב דורש עומק של מחשבה ותכנון לפרטי פרטים. היו גם לא מעט פעמים ששקדתי על רעיון במשך כמה שעות, ופתאום קלטתי שאני הולך לזרוק אותו לפח ולהתחיל מהתחלה – כך שזה די גובל במסירות נפש. עם זאת, מדובר בתענוג אמיתי כי תוך כדי עשייה – כדי לענות לאנשים על השאלות שלהם, אני בעצמי לומד ומעמיק את הרובד הרוחני שלי".

אבל להבדיל מכל מה שניהלת בעברך – בעשייה הזו, אין רווח כלכלי. זה לא מפריע לך? בכל זאת, צריך שיהיה איזה איזון בין ההשקעה לתגמול.

"אני מאמין בכל מה שאני עושה, וכשאתה מאמין – לא רק שכל הקשיים הופכים להיות שוליים, אתה מבין שהדבר היחידי שנשאר לך 'מכל עמלך תחת השמש' - זו הרוחניות. ברור שיכולתי לפתוח עוד עסק, ולדאוג לעוד ממון. אבל עד כמה, ולאן כל זה מוביל? אם אתה מתבונן ואמיתי עם עצמך, בשלב מסוים אתה קולט שהכסף זה לא מה שיעשה אותך מאושר באמת. כדי להיות מאושר, אדם צריך לשאול עצמו שאלה אחת בלבד: מה החותם שאני רוצה להשאיר בעולם? אם התשובה היא 'כסף', אתה עוד לא התחלת להבין את החיים. מי שהולך עם ה', יד ביד, לא צריך לדאוג לתגמול. לקב"ה יש אינסוף דרכים יצירתיות לפרגן לך עם תגמול הוגן, בדברים שאתה לא מעלה על דעתך. אתה תעשה את שלך, ותן לו לעשות את שלו".

משה חיים

ליהדות התוודע חיים לראשונה בשנת 2009, כשאת הקפיצה אל הים החל אחיו יעקב, ה'נחשון בן עמינדב' של המשפחה. "זה היה לפני הפרידה מפנינה, כשיעקב עוד גר אצלנו בקומה למטה. יום אחד הוא אמר לי: 'אני נוסע לישיבה של הרב זמיר כהן בביתר', וזה פשוט קרה מהרגע לרגע. וככל שתהליך התשובה שלו קרם עור וגידים – מצאתי עצמי מתחזק מיום ליום, עד שבשלב מסוים – היה לי ברור שזה השינוי שאני רוצה לעשות בחיי".

אם לא הוא, אתה חושב שהיית חוזר בתשובה בכל מקרה?

"אין ספק שיש לזה משמעות גדולה שמישהו מסייע לך בתהליך, ומאיר בך נקודות שונות. עם אחי יעקב באמת התמזל מזלי שהוא חזר בתשובה לפניי, כי בזכותו למדתי הרבה דברים על היהדות ועל עצמי. ועם זאת, את האמונה החזקה בבורא עולם ואת הבסיס הטוב שהיה לי לשמירת מצוות – אני מייחס דווקא לבית שבו גדלנו. החינוך שקיבלנו היה חינוך מאוד טולרנטי ומעניק, וההתייחסות למציאות ה', הייתה משהו 'ברור מאליו'. אמי למשל היא אישה מאוד מאמינה, שתמיד הקפידה על נושא בשר וחלב. חסד זה דבר שמאוד שמו עליו דגש אצלנו בבית, ועד היום אני זוכר את עצמי כילד, איך הייתי מטייל ברחוב בימי שישי, עם זקנה מהשכונה. אז לא ידענו איך לקיים מצוות בפועל, אבל הבסיס היה מאוד טוב".

"לא כל מה שאתה מתכנן בחיים – אתה יודע את ההמשך שלו"

עד כדי כך טוב, שכל מה שהיה חסר לאמא בעצם – הוא שהבנים יעשו את הצעד הראשון, ויעטפו את הבסיס הטוב, בעטיפה נהדרת של קיום מצוות בפועל. מיותר לציין שהיום, לא די בכך שהאם מאמינה – היא אף מקיימת מצוות קלה כבחמורה. אבל לצעד הזה שלו, היה מחיר.

המחיר לשינוי המיוחל בחייו היה הגירושים מפנינה רוזנבלום ("רק אז הבנתי שלא כל מה שאתה מתכנן בחיים, אתה יודע את ההמשך שלו. אין דבר כזה 'כוחי ועוצם ידי'") ופתיחת דף חדש בחייו עם אשתו הנוכחית דקלה, אותה הכיר זמן קצר לאחר פרידתו מפנינה. מה שאומר בעצם – להתחיל הכל מבראשית.

לאחר נישואיו לדקלה, ובד בבד להתחזקות הרוחנית – העתיק את מגוריו לרמת אביב ("כדי להיות קרוב לילדים הקודמים שלי"), והחל ללמוד בכולל של חב"ד. כשהילדים נכנסו לתמונה, ביקשה ממנו דקלה לפתח את התחום של גני הילדים והשניים פתחו יחד משפחתון קטן. "מצאתי עצמי גר בתוך פעוטון", משחזר חיים בהומור. מצב זה נמשך עד ליום שבו קיבל הצעה להפוך לשותף בהשכרה של מבנה פוטנציאלי בעיר, או אז הפך את החלק שלו לאשכול גנים לילדים מגיל שבעה חודשים ועד שלוש וחצי שנים. חלוקת התפקידים הייתה ברורה: הוא אחראי על התחום העיצובי והפרסומי ודקלה מנצחת על התחום החינוכי מול הגננות, בסיוע יועצת פדגוגית.

בשלב מסוים הרגיש שהוא צריך לזוז קצת הצידה, להשאיר לדקלה את הטיפול בגננות והאימהות, ולעשות גם דברים אחרים. אז החלה ההתעניינות שלו סביב בניית בית הכנסת המרכזי ברמת אביב, וקביעת שיעורי תורה מפי הרב זמיר כהן - זאת לאחר 20 (!) שנות בצורת רוחנית שהייתה במקום. "זה היה אחד האתגרים היותר מעניינים שעשיתי בחיי. הרגשתי שזה רעיון מעולה לקידום השכונה, והרמתי את הכפפה בנושא. כשהתקבלו אישורי הבניה, לא היה מאושר ממני. תוך זמן קצר סיימנו את המלאכה, ואז פניתי לרב זמיר והצעתי לו להגיע ולמסור כאן שיעור קבוע. הרב הסכים, וההיענות מצד הציבור הייתה יפה".

אדם אחר כבר היה מתרווח על כיסאו בניחותא, מתענג על ההישג היפה ומרשה לעצמו 'לנוח' לכמה שנים טובות – אבל לא אדם כמשה חיים, ירשה לעצמו את המנוחה הזו, בזמן שיש עוד כל כך הרבה מה לעשות למען עם ישראל. "כשראינו שהביקוש לשיעור הולך וגובר, וכתוצאה ממנו – נשואים מבקשים להתמלא עוד ועוד בלימוד תורה, הכיוון היה פתיחת כולל בתל אביב. ניסינו להוציא את התוכנית לפועל, אבל הנושא לא צלח ולבסוף הוחלט כי הכולל ייפתח בבית"ר עלית".

שיעור ברמת אביב, כולל בבית"ר עלית, מענה 'רב על הקו' ועוד

את הכולל ובו 29 אברכים – מנהל במסירות נפש מזה כשנתיים, אחיו יעקב. וזה עוד לא הכל. "בתום כל שיעור של הרב זמיר, אנשים ניגשים לרב במטרה להיוועץ בו או לשאול שאלות וכדומה. מכיוון ששאיפתו של הרב היא להעניק יחס לכולם – היה צורך לקבוע פגישות לכל אחד, ואני לקחתי על עצמי את התפקיד של המשך הטיפול באותם אנשים. הם היו שואלים אותי שאלות דרך הפייסבוק, ואני הייתי בודק ומשיב תשובות".

אלא שעם הזמן, הרגיש שהוא עומד להתמוטט מרוב עומס. "הבנו שצריך להיות מערך מסודר של 'המשך טיפול' באנשים שרוצים להתחזק, והחלטנו להקים את 'רב על הקו' – מענה טלפוני בימים קבועים ושעות ספציפיות, שיסייע כמה שאפשר בהכוונה, ייעוץ וליווי אישי. הרב העמיד לרשותנו משרד ובו רבנים שצמודים לטלפון, ועונים על כל שאלה אפשרית. והפידבקים, ברוך ה' לא איחרו להגיע".  

כשמסתכלים על המקום שאתה נמצא בו היום לעומת המקום שבו היית בעבר – אי אפשר שלא להתפעל מכברת הדרך שעשית. ובכל זאת, האם היו דברים שפחות התיישבו לך על הלב בתהליך הזה, דברים שממש נלחמת עם עצמך בשביל להשית אותם על חייך?

"ממש לא", הוא חורץ. "אני לא בנאדם של קונפליקטים עם עצמי. אם אני מבין משהו והוא ברור ומיושב אצלי, אני הולך איתו עד הסוף. וגם אין אצלי חצי-חצי. כשהבנתי בבירור שיש בורא לעולם ושיש לו תוכנית מסודרת על פיה צריך לחיות כל יהודי, מרגע זה לא היו לי שום שאלות. אם יש דברים שפחות מתיישבים לי על הלב, אני דואג לברר אותם עד תומם, עד שהם הופכים לחלק אינטגרלי ממני. בשבילי, אין דבר כזה להאמין בה' אבל להיות נפרד ממנו בחלק מהדברים. אם אתה איש אמת, שמבקש לחיות על פי אמות מידה נכונות – אין מצב שתרמה את עצמך, ותקיים רק 'חלק' מהמצוות בתואנה שהחלק השני 'לא מתיישב' עם הלב או השכל או מה שביניהם. אלא מה? חייבים להבין שזה תהליך. אתה לא מקיים את כל המצוות בין רגע – ההתחזקות חייבת לבוא בהדרגה, מתוך תחושת חיבור אמיתי למצוות. למשל, במשך תקופה ארוכה קודם כל שמרתי שבת ורק אז, בשלב מאוחר יותר, כשלמדתי והבנתי דברים נוספים, הגיע תור הכיפה. הלימוד פה, אגב, הוא ממש נצרך. בלי לימוד מעמיק – ברור שהסיכוי לכך שדברים לא יובנו ולא יתיישבו על הלב, הוא גדול יותר".

על פרויקט 'שמע ישראל': "יוזמה חוצת יבשות, שעוד תביא את המשיח"

על השאלה כיצד התמודד בתחילת הדרך עם התגובות על השינוי הגדול שעשה בחייו, מול תקשורת חילונית שאיננה בוחלת בשום ביקורת – משיב חיים בחיוך: "חכמינו כבר הקדימו תרופה למכה זו, ואמרו שכשאדם מתחזק, בהתחלה צוחקים ממנו, אחר כך אומרים שהוא השתגע ובסוף – באים לשמוע ממנו חיזוקים בעבודת ה'. כזה הוא טבע האדם", הוא מוסיף. "אבל למזלי, רוב האנשים בסביבתי הקרובה, קיבלו את הצעד הזה בהבנה ותמיכה מלאה. היו כאלה שהתרגלו לדמותו של משה חיים 'האחר', והרשו לעצמם לגחך בחוסר אמון. איך התמודדתי? אני חושב שהתגובות שהושמעו בגירושים שלי ושל פנינה – די חיסנו אותי. למדתי לא להתרגש יותר מדי, ולמתן את התחושות שלי כלפי ביקורת כזו או אחרת".

האם אתה מרגיש מסופק היום עם ה'משבצת' שלך בעולם?

"בגדול אני בהחלט מרגיש מסופק - למרות שהסיפוק הוא דבר יחסי, ואני אדם מלא בשאיפות".

אז מהי השאיפה הבאה שלך?

"לפגוש את משיח בן דוד. אני מחכה לזה בכל יום, ומאמין באמונה שלימה שזה הולך לקרות בקרוב. הציפיה שלי היא שיהיה שינוי דרמטי בעולם, שאנשים ישתנו מן הקצה אל הקצה והעולם יהיה מתוקן יותר. עם ישראל לא יודע כמה כוח יש בידיו. כל מעשה הכי קטן מצדנו, יכול לברוא עולם חדש. את העולם שכולנו מצפים לו כבר למעלה מששת אלפים שנה".

ברשותך ארצה לסיים עם הפרוייקט החשוב 'שמע ישראל' שאתה מוביל, אותו יזם הרב דב קוק. מה הטריגר שהביא אותך להצטרף לפרויקט, ומהן התגובות עליו עד כה?

"על הפרויקט שמעתי לראשונה מחסידים של הרב קוק מטבריה, שהגיעו לשיעורו של הרב זמיר כהן ברמת אביב. הרעיון שעומד בבסיס הפרויקט הוא שכל יהודי באשר הוא – ללא הבדלים של גיל, מעמד, השקפה רוחנית וכדומה – יעשה מעשה קטן אך עוצמתי, שישפיע על מצבו הרוחני של עם ישראל ויקרב את המשיח. הרב קוק חשב והגיע למסקנה שהנקודה הכי שורשית, שמקשרת את כל עם ישראל זה לזה ולבורא עולם – זו קריאת שמע ישראל. זה דבר שמלווה את העם היהודי בכל זמן שהוא, ומחבר אותנו לבורא עולם בקשר בל יינתק. המחשבה הייתה שאם כל אחד ייקח את הנקודה זו ויגיד אותה בכוונת הלב האמיתית – זה יביא השפעה גדולה על עם ישראל, ואולי אפילו יקרב את ביאת המשיח.

"זה מאוד מצא חן בעיניי, והחלטתי להירתם לנושא בכל כוחי. הרב קוק הוציא עלון מיוחד ובו קריאת שמע כמו גם הסברים על המצווה, ובעזרת צוות מקסים התחלנו לפרסם את העשייה בכל במה אפשרית. עד מהרה השמועה עשתה לה כנפיים והגיעה אפילו לאנשים היותר מוכרים בתרבות הישראלית. בד בבד פרסמנו את הסרטונים הרלוונטיים בעמוד הפייסבוק שלי – וראה זה פלא, קיבלנו תגובות מעשרות אלפי אנשים, כולל סלבס שהצטרפו למהפיכה וצילמו את עצמם אומרים 'קריאת שמע' לחיזוק הרבים. הרעיון היה שחבר יביא חבר, וכל אדם שזוכה – יזכה גם אחרים. אני מאמין שב"ה נגיע למצב שכל עם ישראל יצטרף, והיהלום הזה יאיר בליבו של כל יהודי ויהודי – למרות הקושי היישומי שאולי קיים אצל אנשים מסוימים. איפה שיש קדושה, יש התמודדות. ומי שמתמודד – חזקה עליו שינצח את כל הניסיונות ואת כל הקשיים".

צפו בראיון עם משה חיים, מתוך "בכיוון אחר":