הילד מתעורר באמצע הלילה בבכי? יש סיבה - תולעים

תולעים. רובנו חווינו בשלב זה או אחר בחיינו את הימצאותן המתישה של הטפיל המרגיז, בגופנו. רובנו מכירים את תחושת העקצוץ המכאיבה, ואת חוסר האונים שמרגיש מי שהסורר הלז - הצליחו לחדור אל גופו ולעשות בו שמות. לאור העובדה שרבות מתולעי הסיכה נמצאות בארגזי החול של גני הילדים - תארו לעצמכם מה מרגיש ילד קטן כשהוא חווה את אותו הדבר? התולעים 'נדבקות' מתחת לעור הציפורן, מקפצות אל האוכל שהילד נוגע בו ומגיעות איתו דרך הוושט – היישר למערכת העיכול.

ומה קורה איתן בלילה?

יפה שאלתם. דווקא בזמן הזה, מחליטות התולעים לצאת ל'טיול', ולהטיל את ביציהן באותו אזור (וזו הסיבה שהאזור הזה כל כך מגרד). חוסר האונים שלנו אל מול התופעה נובע בעיקר בשל העובדה שאין לנו אפשרות לאתר את מיקומן המדויק של התולעים. הסימפטום העיקרי שיכול להעיד על מציאות התולעים בגוף הוא קימה של הילד בלילה תוך בכי, גירוד או אפילו חוסר נוחות שמתבטאת בתלונות נוסח: 'איה, כואב לי'. רוב הסיכויים שילדים קטנים (מתחת לגיל 3) יתקשו להסביר איפה בדיוק כואב להם, או להצביע על המקום.

צילום מסך יוטיוב

איך נראות התולעים? כמו כדור זעיר ולבן, שניתן לראות אותו באמצעות פנס מכוון לאזור. הביצים שלהן לעומת זאת חמקמקות יותר, ולא ניתן להבחין בהן ללא מיקרוסקופ. אם הילד מגרד את האזור, קרוב לוודאי שהביצים ידבקו בציפורניים שלו ואז, כבמטה קסם, כל מה שהוא נוגע בו יהפוך לנגוע. זו גם הסיבה היותר נפוצה שבגינה ילדים קטנים נדבקים – הם מעבירים את התולעים זה אל זה.

אז איך בכל זאת אפשר להינצל מהתופעה? הקפדה על גזיזת ציפורניים עקבית – מועילה ביותר לפני ההידבקות. לאחריה, יש להקפיד על החלפת לבנים ומצעים והרתחתם לעתים תכופות, כמו גם שמירה על היגיינת הידיים (שבכללה שטיפתן במים וסבון לפני כל מגע עם אוכל או חפצים). אם התופעה נמשכת או חוזרת על עצמה – יש לפנות לרופא המשפחה.

הטיפול היותר שכיח שניתן על ידי הרופאים הוא התרופה וורמוקס, שהשימוש בה נאסר על ילדים מתחת לגיל שנתיים ולנשים בהריון/מיניקות. אופן הטיפול בתרופה נעשה בשתי מנות: המנה הראשונה הורגת את התולעים, ואילו המנה השניה (שניתנת לא פחות משבוע ימים לאחר מכן) – הורגת את ביצי התולעים שבקעו בינתיים. בכל מקרה שהוא, אין להשתמש בתרופה המסוכנת, ללא היוועצות ברופא מוסמך.