אברהם זמורה: "משמיים גרמו לי לצייר ספר של סיפורי הבעל שם טוב"

לפני שש שנים, נתקף האנימטור והמאייר אברהם זמורה ברצון עז לצייר ספר של סיפורי הבעל שם טוב. זמורה לא היה אז דתי, אבל הרצון היה עקשני ולא הרפה ממנו. "הרגשתי פתאום  שאני נתקל בשמו של הבעל שם טוב בכל פינה" הוא מספר. "מאתרים בהם גלשתי ועד ספרים שקראתי. בסוף, נכנעתי לדחף הזה".

הכניעה לדחף לא התממשה כעיסוק מהצד באיור הספר; זמורה, עד אז אנימטור מצליח וידוע, עזב את עבודתו כדי לציית לצו הלב. "ישבתי תשעה חודשים בבית, וציירתי את הספר. העבודה הזו שאבה אותי לגמרי לתוכה. מצאתי כל כך הרבה עומק ומשמעות בסיפורים".

כשסיים את הספר, החליט זמורה שכדאי להוציא אותו לאור, אבל מצא עצמו ניצב מול דילמה לא פשוטה: הוא היה משוכנע שבעיניים חילוניות הספר יהיה דתי מידי, אבל גם לא הכיר כלל את השוק החרדי. אחרי כמה פגישות והתייעצויות, עם זאת, הוא הגיע לסופר הרב אברהם אוחיון ולרב מייזליק מ'מייזליק ספרים', שהחליטו להוציא יחד את הספר. "הם לימדו אותי בעדינות את הכללים של העולם החרדי, כדי שאערוך מספר תיקונים בציורים. ה קיבלו אותי ממש יפה, אפילו שעוד הייתי בלי כיפה". אבל היעדר הכיפה לא התמיד עוד זמן רב. מכירים אנשים שהתקרבו ליהדות בזכות ספר שקראו? תכירו את אברהם זמורה, האיש שהתקרב ליהדות בזכות ספר שיצר במו ידיו.

אברהם זמורה מתוך התכנית "בכיוון אחר"

"תמיד הרגשתי יד מכוונת"

אברהם זמורה, בן 46, נולד וגדל בברית המועצות לשעבר ועלה לארץ ב-1991, בזמן מלחמת המפרץ. את הרקע האמנותי שלו הוא רכש ברוסיה. "אחרי כיתה י' למדתי שנתיים במסגרת שיצאתי ממנה עם תעודת 'נגר אמנותי' – מישהו שיוצר רהיטים אמנותיים עבודת יד. אחרי זה התגייסתי לצבא, וגם שם הרביתי לצייר. בעיקר מטוסים, אבל גם פוסטרים להדרכת חיילים". בסיום שירותי הצבאי למד אנימציה במשך שנתיים ועבד בסטודיו האנימציה הפרטי הראשון שנפתח ברוסיה.

כשעלה לארץ, מצא עבודה במהירות שהדהימה אפילו אותו. "תוך עשרה ימים, אני, שבקושי ידעתי שלוש מילים בעברית, כבר עבדתי כאנימטור בסטודיו". מאוחר יותר הוא התחיל לעבוד בסטודיו משלו, שם הופקו אנימציות לסרטי ילדים ולפרסומות לילדים. בין השאר, הוא יצר סרטונים לפרסומות של צ'יטוס, ביסלי וקרלו.

אבל אחרי כמעט שני עשורים בתחום, לזמורה נמאס. "הרגשתי שמה שאני עושה חסר תוכן. שזה לא עוזר לאף אחד ולא מקדם אף אחד". מהתחושה הזו התעורר הרצון לצייר את הספר על הבעל שם טוב. "אני לא יכול לומר שהחלטתי לעשות את זה – אני פשוט מרגיש שמשמיים הושיבו אותי לצייר את הספר". עד מהרה, תהליך היצירה הפך גם לתהליך התחזקות.

כל חייו, אומר זמורה, הוא הרגיש ביד מכוונת. "אפילו בתור חילוני, לא נתנו לי לעשות יותר מיד חטאים. תמיד היה מין 'סטופ' כזה שאמר לי עד כאן, אל תמשיך ללכת". כך למשל, הוא מספר, הוא  הפסיק לעבוד בשבת הרבה לפני שהתחיל להתחזק. "פשוט שמתי לב שכל מה שאני יוצר בשבת לא נמכר ולא מגיע לשום מקום. אז החלטתי שזהו, אני לא עובד יותר בשבת. אפילו שבתחום שלי מאד נפוץ שיש דדליינים לוחצים ואנשים עובדים גם בשבתות כדי לסיים עבודות בזמן".

כשהתחיל להתחזק בעקבות 'סיפורי הבעל שם טוב', זמורה מצא עת עצמו בטריטוריה שלא היתה לו זרה לחלוטין. "הדוד שלי הוא חרדי – הוא עלה לארץ בשנות השבעים ועם השנים הפך חרדי. כשעלינו אני ואשתי לארץ, התגוררנו אצלו במשך חודשיים". כשהתגוררו אצל הדוד בשכונה החרדית-ירושלמית, השתדלו בני הזוג להתנהל כמו בני הבית. "עשינו מה שראינו אותם עושים, מתוך כבוד". אבל על אף הכבוד והחיבה לדוד, כשעברו בני הזוג לדירה משלהם, שבו לאורח חייהם הרגיל. "כשהחלטתי להתחזק, כבר ידעתי חלק מהדברים. התחלתי עם הפסקת העישון בשבת, ומשם התקדמתי הלאה".

תהליך ההתחזקות, אומר זמורה, אף פעם לא נגמר. "אני עדיין בתהליך, מתחזק כל הזמן בצעדים קטנים. הכי חשוב לי להמשיך להתקדם, לא לחזור אחורה".

מאז הספר על הבעל שם טוב, יצאו לאור שיתופי פעולה רבים בינו לבין הרב אברהם אוחיון. גם סופרים אחרים שביקשו להוציא ספרי קומיקס הגיעו אל זמורה, ועד מהרה הידפקו על דלתו גם עיתוני הקומיקס לציבור החרדי: זמורה מאייר הן ל'קינדרליין', עיתון הקומיקס באידיש היוצא בארה"ב, והן ל'מרשמלו' הישראלי.

יש ספר שאתה אוהב במיוחד, מכל אלה שאיירת?

"סיפורי הבעל שם טוב הכי יקר לליבי מסיבות מובנות, אבל כל השאר שווים בשבילי. את כל הספרים אני אוהב כי בכולם אני משקיע כל מה שאני רק יכול".

איך אתה משווה את העבודה הנוכחית שלך לעיסוק הקודם כאנימטור?

"אני בעיקר מרגיש שאני עוסק עכשיו דברים עם תוכן. שהפוקוס הוא לא רק על להצחיק את הילדים. אפילו כשאני מאייר הרפתקאות וסיפורים דמיוניים – יש להם את הבסיס של התורה, של עקרונות היהדות, וזה מאד חשוב. זה בדיוק מה שהיה חסר לי בעבודה הקודמת".

חוץ מהמשמעות שהוא מוצא בעבודה, זמורה מוצא יתרון נוסף בעיסוקו כמאייר ספרים לציבור החרדי: "בזכות כל הספרים האלה התחלתי ללמוד הרבה יותר תורה. אם זה סיפור תנ"כי, למשל, אני לומד היטב את המפרשים. הרי אם אני צריך לצייר בית מקדש, אני צריך לדעת איך הוא נראה. ואם זה סיפור היסטורי על בית שני, אני גם צריך לקרוא מקורות רבים – אחרת, איך אדע האם כל היהודים הלכו עם תפילין כל הזמן בזמן בית שני, או רק תלמידי החכמים? ככה אני לומד המון, והלימוד הזה נחרט בזיכרון".