אסון רודף אסון: 10 עצות מגדולי ישראל

עולם התורה התעטף באבל ובתדהמה, עם הסתלקותו הפתאומית של ראש ישיבת מעלות התורה, הגאון הגדול רבי שמואל אוירבך זצ"ל. טרם חלפו שלושה חודשים מפטירתו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וכעת מאבד עם ישראל מנהיג נוסף. לפניכם 10 עצות להתחזקות רוחנית, בעת צרה זו:

1. חובתנו - לערוך חשבון נפש: נאמר בספר ישעיהו: "על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, כל ראש לחולי וכל לבב דוי". האלשיך הקדוש מפרש: "על מה תוכו?" כאשר הקב"ה מכה את עמו, זה מחייב אותנו לחשבון נפש, הרי הקב"ה הינו רחום וחנון, טוב ומטיב. חובה על כל אדם להתבונן ולחפש בעצמו במה חטא – במצוות שבין אדם לחברו, במצוות שבין אדם למקום, עד שימצא ויתקן את מעשיו. אך טבע האדם שבמקום לפשפש במעשיו זועף הוא על ה'. וזהו המשך הפסוק "עוד תוסיפו סרה" האדם מוסיף סרה בכך שאינו מפשפש במעשיו, אלא טוען: "כל ראש לחולי וכל לבב דוי" – שהרי טבעו של כל ראש שיהיה חולה, וטבעו של כל לב שהינו מתעייף, וטוען שהכול במקרה.

2. תורה מגנה מפני הצרות: הגראי"ל שטיינמן זצ"ל התבטא בעבר ואמר: "אנשים מחפשים סגולות להינצל. לא צריך לחפש, חז"ל לימדו אותנו שתורה מגנא ומצלא, אפילו בעידניה דלא עסיק ביה, וכמובן לא כשזה בא מביטול תורה אלא שעסוק בדברים הנצרכים".

3. מידות טובות: הרב שטיינמן הוסיף ואמר עוד: "אבל צריך לדעת שתורה מגנא ומצלא זה רק אם התורה היא יחד עם מידות טובות כי הלומד תורה ללא מידות טובות זה פגם בעצם לימוד התורה והכלי ללימוד התורה זה מידות טובות".

4. שמירת הלשון: הרב שטיינמן סיים את דבריו, באמרו: "וצריך לבלום את הפה ולא להיכשל ח"ו בלשון הרע או בדיבור אסור".

5. להיהר מנגיעות של כסף וכבוד: ראש ישיבת פוניבז', הגאון רבי גרשון אדלשטיין, אמר: "כל אחד ואחד יש לו מה לתקן ולחזור בתשובה", והרחיב: "להיזהר מלשון הרע, ומביטול תורה, ולהתחזק באהבת הבריות שבין אדם לחברו, שהנגיעות של כסף וכבוד לא ישחדו את האדם להתנהג שלא כהוגן".

6. צניעות: חבר מועצת גדולי התורה, הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן נאם בכינוס התחזקות לנשים ועורר על הצורך להתחזק בצניעות: "הצניעות של בת ישראל היא המסוגלת לעמוד כתריס נגד הפורענות".

7. זהירות עצומה מניבול פה: ראוי לזכור את דברי חז"ל במסכת שבת: "בעוון נבלות פה צרות רבות, וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי "שונאי ישראל" מתים (הכוונה ח"ו לבחורי ישראל) יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין ... כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה - הופכין עליו לרעה... כל המנבל את פיו - מעמיקין לו גיהנום".

8. ישמור על פיו ועל אוזניו ולא ירבה בדאגה: קיצור שולחן ערוך סימן קנא' סעיף ו': "הרוצה לשמור את עצמו מחטא זה ישמור את פיו מניבול פה, משקרים, מרכילות, מלשון הרע ומליצנות, וכן ישמור את אזנו משמוע דברים כאלו, גם יהא זהיר לקיים נדריו ולא ירבה בדאגה. וגם יהא זהיר מהרהורים רעים. וקודם שהולך לישן יעסוק בתורה או יאמר ד' מזמורי תהלים הראשונים ויזהר שלא לישן בחדר יחידי".

9. בלימת הפה בשעת מריבה: אדם צריך לשמור פיו מקללה. יש איסור לגדף ולחרף את הזולת או את עצמו. בספר חסידים מובא, כי המקלל את חברו, הקללה חוזרת למקלל, "שכל הקללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד". לכן אדם צריך לשמור פיו ולשונו כמו שנאמר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". ומובא במסכת חולין: "תולה ארץ על בלימה". אמר רבי אילעא : אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה; רבי אבהו אמר: מי שמשים עצמו כמי שאינו".

10. זהירות בשמירת שבת כהלכתה: ה"חפץ חיים" זצוק"ל היה מרבה לעורר על הזהירות בשמירת שבת כהלכתה, והיה מרבה לומר כי מאחר והשבת היא מקור הברכה, אין באפשרותו לברך אלא רק כאשר המקור פתוח, והוא השבת, מקור הברכה.

הגאון הרב שמואל אוירבך זצ"ל נלקח לישיבה של מעלה ולא הותיר אחריו זרע של קיימא. אנא עשו חסד וקראו פרקי תהילים לעילוי נשמתו של הרב שמואל בן שלמה זלמן: 

מזמור ט"ז

(א) מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי קל כִּי חָסִיתִי בָךְ. (ב) אָמַרְתְּ לה' ה' אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ. (ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. (ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי. (ה) ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. (ז) אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. (ח) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט. (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. (י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת. (יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.

מזמור מ"ט

(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. (ב) שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד. (ג) גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. (ד) פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. (ה) אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי. (ו) לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי. (ז) הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ. (ח) אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ. (ט) וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם. (י) וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת. (יא) כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם. (יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. (יג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. (יד) זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה. (טו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. (טז) אַךְ אלוקים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה. (יז) אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. (יח) כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. (יט) כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ. (כ) תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. (כא) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.