איך חוסר האונים שלנו יכול להביא את הגאולה

אין תחושה מתסכלת יותר מחוסר אונים -וזוהי בדיוק התחושה שאנו חווים לאחרונה לא מעט מול המצב הבטחוני המתערער והולך. תסכול זה הורגש ביתר שאת השבוע, כשמחבל בודד – ספק מעורער בנפשו ספק רוצח מתוחכם – הצליח לשטות במדינה שלמה או לפחות במדינת תל אביב...

נכון לשעת כתיבת השורות הוא עדיין לא נתפס, החרדה היא זו שנתפסה (בלב) וטיפסה לרמות גבוהות, הביטחון האישי אבד (לפי סקר מכון גוטמן במרכז הישראלי לדמוקרטיה – 70% מהישראלים חוששים שהם או קרוביהם יפגעו בגל הטרור)  ובקושי מצליחים למצוא על מי להתלונן ואת מי להאשים.

כמו יהודים, אנו צריכים למצא את הטוב דוקא במצב זה... כן, אנו חסרי אונים. כוחנו ועוצם ידינו לא יכול לעצור את המפגעים הבודדים, כולנו יודעים ששום פתרון מדיני לא ישנה את המצב בטווח המיידי ולעיתים הוא גם עלול להרע אותו.

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

מדינת ישראל היא מעצמת הייטק ואולי גם מעצמת גז, יש לנו יחידות מתוחכמות ללוחמת סייבר, יש לנו איש שב"כ ממדרגה ראשונה בראשות המשטרה, ועדיין איננו יכולים לגן על ילדינו ההולכים לבית הספר!

הגיע הזמן, וטוב שהגיע, שיביא אותנו למסקנה ש'אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים'. ההישענות על הבורא כתוצאה מהרגשת חוסר אונים אינה 'בריחה', אלא ניתוב נכון של ההרגשות וניווט מדוייק אל המטרה - לשמה הובאנו למצב זה.

ועד אז...

בזמנים קשים כאלה כדאי ללמוד מאבותינו במצרים. כשהיו במצב הרוחני הירוד ביותר ובמצב הנפשי המדכא ביותר, אומר עליהם הכתוב:  'ויזעקו בני ישראל אל ה' וישמע אלקים את שועתם...'.

התפילה היא הנשק האולטימטיבי שלנו במצבים הקשים ביותר.  לא זו בלבד, בפרשיות אלו ניתן ללמוד עוד, כי גם תהליכים העתידים להתרחש - כאלו שנמצאים על סדר היום ממילא - אינם יכולים לצאת אל הפועל ללא תפילה.

הבה נתבונן: גם פרעה מבין זאת, וכשהצפרדעים כבר מכניעות אותו הוא אומר למשה ואהרן 'העתירו אל ה' ויסר מעלי את המות הזה'. כלומר, הוא מבין היטב שהמפתח לשינוי המצב גם לאחר כניעתו - הוא בתפילה.  ואכן, משה מסכים עם העיקרון. הוא יודע שבשלב זה המטרה הושגה והוא יכול בכל עת ללחוץ על המתג שיפסיק את המכה, אבל הוא יכול לעשות זאת רק באמצעות הכח היחיד דרכו ניתן לפעול תהליכים בבריאה – בתפילה.

לפיכך הוא שואל את פרעה: 'למתי אעתיר לך'. הווה אומר: ה'שאלטר בידים שלי' אבל כמו שהנך מבין, מדובר במערכת של תפילה. אם כך אני שואל אותך - אומר משה לפרעה - על מה בדיוק להתפלל? מהי השעה הרצויה לך לסילוק המכה...

מי שם פה לאדם

רעיון דומה אנו מוצאים בדברי הרמב"ן בפרשה הקודמת. משה מציג את קושי ההתבטאות שלו כמחסום בפני קבלת השליחות לגאולת ישראל ממצרים, ומבקש מאת ה' 'שלח נא ביד תשלח'. הקדוש ברוך הוא לא מקבל את טענתו על היותו כבד פה וכבד לשון ואומר לו 'מי שם פה לאדם...' מדוע הקדוש ברוך הוא לא מרפא אותו?

כותב על כך הרמב"ן (פרק ד פסוק י): 'הנה משה מרוב חפצו שלא ילך לא התפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו. אבל טען אחרי שלא הסירות כבדות פי מעת שדברת לי ללכת, אל תצווני שאלך, כי לא יתכן לאדון הכל לשלוח שליח ערל שפתים למלך עמים. והקב"ה, כיוון שלא התפלל בכך, לא רצה לרפאותו. היינו משה לא ביקש מאת ה' רפואה (כיון שלא רצה בשליחות) אם כן היא לא תבוא! הקב"ה רוצה בשליחות והפתרון הפשוט הוא לרפא את מומו של משה – אבל בלי תפילה שום דבר לא זז! לכן הפתרון יהיה שמשה ילך ויצליח בשליחות עם כבדות הדיבור שלו...

גם הגאולה כפי הנראה נמצאת כבר שנים בפתח, תקופת חבלי משיח כבר עברה עלינו בשואה, וסימני עקבתא דמשיחא נראים במלואם, אבל בלי תפילה מעומק הלב כנראה שהוא אינו יכול להגיע. ולכן, כפי שפתחנו, אולי דווקא חוסר האונים שאנו חווים בתקופה האחרונה בכלל ובשבוע האחרון בפרט, הם אלו שיקדמו אותנו אל היעד הרצוי – אל הגאולה השלמה.

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.