זמן להרפות: למה לא כדאי להשתדל יותר מדי?

הדם ששתת מראשו של נמואל הבהיל את שכנו. "מה אירע לך", שאל השכן בדאגה את נמואל, הידוע כתמים גדול, "שככה אתה חבול?"

"לא הצלחתי לפתוח את דלת הבית", השיב נמואל בבלבול.

"ואיך זה קשור לדם?!" תהה השכן.

"אמא לימדה אותי בקטנותי כלל חשוב", השיב נמואל ברצינות, "תמיד כאשר אתה נתקל בבעיה – תפעיל את הראש"...

(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

***

משה רבינו מתרה במצרים שתגיע אליהם מכה שניה, מכת צפרדע. מהיאור עולה צפרדע אחת בודדת. המצרים מגחכים על משה רבינו, צפרדע אחת? זה שום דבר. נוטלים מקל וחובטים בה בכוח. נחילי צפרדעים התעופפו מפיה של הצפרדע והחלו לקרקר בקולי קולות (רש"י).

מה עשו המצרים? מה שלא הולך בכוח, הולך ביותר כוח. מכים שוב, ושוב יוצאות צפרדעים. כך התמלאה מצרים בצפרדעים שהבאישו את כולה.

אנו מוכרחים לצאת מנקודת הנחה פשוטה: אילו היו המצרים חסרי דעה, לא הייתה התורה מפרטת את מעשיהם לדורות. אמת שנחמד לספר לילדים בליל הסדר ובפרשיות יציאת מצרים תיאורים חיים של עשרת המכות והם מתמוגגים מצחוק. אבל מה אנו לומדים ממעשה חסר-היגיון זה של המצרים?

אברך הגיע עם קושיה חמורה שטרדה את מנוחתו, אל הגאון רבי עזרא עטיה מראשי ישיבת "פורת יוסף". "שלושה ימים שאיני מסוגל לעשות מאומה מלבד העיסוק בקושיה זו", שח האברך לראש הישיבה, "אין כוונתי למאכל ומשקה שלא באו אל פי, עם זה הייתי מסתדר בקלות. אלא שאף תפילתי ושאר חובותיי הרוחניים מוזנחים בשל קושיה זו וזקוק אני לעזרתו של הרב".

רבי עזרא שמע את הקושיה, נטל על אתר דף ועט והחל לכתוב מראי מקומות רבים. הדף הלך והתמלא, וראש הישיבה הגישו לאברך: "כאן תמצא מנוח לתמיהתך, עיין היטב!" הדגיש הרב. האברך נטל את הדף מרוצה ופנה לבית מדרש שקט לעיין במקורות ביישוב הדעת.

לאחר שעתיים שב האברך ועל פניו מבוכה רבתי. הוא כחכח בגרונו להסב את תשומת לבו של ראש הישיבה ששקוע היה בלימודו, וביקש הסבר: "עיינתי במראי המקומות הרבים, ייתכן שהם עמוקים מדי לקוצר השגתי, אך תשובה לקושיה שלי, או אפילו רמז כיצד הדבר קשור לקושיה, לא מצאתי באף אחד מהם".

רבי עזרא חייך בטוב-לב והבהיר: "אכן, אין שם תשובה ישירה לקושיה. מראי מקומות אלו, הינם מקומות רבים בהם בעלי ה'תוספות' חותמים במילים "צריך עיון" על דברי התלמוד. כלום הדבר גרם להם להפסיק ללמוד או לנהל את סדרי חייהם בצורה שונה? את זאת רציתי ללמדך – העיון טוב לאדם במידה, ואם העיון גורם לו לעצירת סדרי הלימוד והתפילה, הרי שיצא שכרו בהפסדו"...

נשוב למצרים והצפרדע המוכה שהתיזה נחילים של צפרדעים חדשות: המצרים גרסו שתמיד צריך לעשות ולפעול כדי להגיע לתוצאות, ולכן על האדם לנסות שוב ושוב ושוב. אם זה לא קרה בפעם אחת, זה יקרה בפעם נוספת, אם לא בשלישית אז ברביעית.

באה מכת צפרדע וטפחה על פניהם. בכל מכה שהנחיתו על הצפרדע הבינו המצרים, לאחר מעשה, שככל שניסו והתאמצו יותר רק הכפילו ושילשו את הנזק. הם למדו בדרך הקשה שלא ניתן להילחם בשום השתדלות בבורא העולם וגזירותיו.

את הלקח הזה רוצה התורה שנלמד בעיקר אנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב, היודעים ש"הכל בגזירת עליון" (לשון הרמב"ן בפרשת בא). וכאשר יהודי רואה שהדבר אינו עולה בידו למרות השתדלותו - עליו לנסות שיטה אחרת (לא להכות את הצפרדע שוב ושוב), או לחדול לחלוטין מהשתדלות בעניין זה, משום שכנראה ה' יודע שמילוי רצונו לא טוב עבורו, כעת או בכלל.

*** 

אנו אמונים על כוחה של תפילה, ואין ברצוננו חלילה להרפות אנשים בעניין זה. אולם חשוב לעשות סדר: הדבר הראשון שנוכל לומר בבטחה הוא שבהשתדלות מעשית בדרך הטבע בוודאי שאין ראוי להתעקש ולהתאמץ מעבר להשתדלות ראויה.

אך בעניין התפילה, מצינו מקורות בחז"ל שככל שירבה האדם בתפילה יקבל את מבוקשו, ומקורות הפוכים שאסור להפציר מדי הרבה, משום שאז גם לו ייעתרו לבקשתו – הדבר אינו לטובתו.

כ"ק מרן אדמו"ר רבי יהושע מבעלזא זי"ע, לימדנו יסוד גדול: להתפלל להשי"ת שיעזור לנו בצורה ובאופן הטוב ביותר עבורנו. דבר זה הינו ודאי הגון ונכון לכל הדעות: לבקש את מה שטוב עבורנו, ולזכור שההשתדלות ראויה במידה ולא בהתעקשות מרובה. 

תפילה מסוגלת לכל עת מהאדמו"ר כ"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע

איתא בספרים הקדושים, כיון שאין האדם יודע מה היא טובה לו באמת ועל מה להתפלל, וכמו כן פעמים שנמצא בעת צרה חס ושלום ואינו יודע מה לבקש, ולכן צריך תמיד לבקש ולהתחנן מלפני השי"ת באופן כללי:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ וּמַה שֶׁחָסֵר לִי וּמַה שֶׁטּוֹב לִי בְּרוּחָנִיּוּת

וּבְגַשְׁמִיּוּת וְעַל מָה לְהִתְפַּלֵּל.

אֲבָל אַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ מַה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ וּמַה שֶׁחָסֵר לִי וּמַה שֶׁטּוֹב לִי בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.

עַל כֵּן יִהְיֶה חָשׁובּ לְפָנֶיךָ כְּאִלּו בִּקַּשְׁתִּי כָּל דָּבָר בִּפְרָטותּ,

וְתִתֶּן לִי מַה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ וּמַה שֶׁחָסֵר לִי וּמַה שֶׁטֹּוב לִי בְּרוּחִָניּוּת וּבְַגשְמִיּוּת,

וְתַאֲִזין תָּמִיד לִתְפִלּוֹתַי שֶׁאֶתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ,

שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּרִי לְמַעְלָה וְשֹׁרֶשׁ לְמַטָּה.