צו השעה: הדאגה לילדים

בפרשת וילך מופיעה מצוות הקהל. כלומר, אחת ל-7 שנים, כשהיה בית המקדש קיים, היו כולם מתאספים לשמוע את המלך. כל ישראל היו מגיעים למעמד המיוחד הזה, כמו שנאמר: "הקהל את העם, האנשים והנשים והטף". זה היה מעמד מאוד מיוחד בכך שלא רק הגברים היו חייבים בו, אלא כל העם ממש. אפשר לתאר איך ירושלים לבשה חג באותו הזמן, כאשר רבבות עמך ישראל מתאספים מכל קצוות הארץ לבית המקדש.

בגמרא, במסכת חגיגה שואלים חז"ל על מצוות הקהל: לצוות על האנשים והנשים זה אכן נצרך שיבואו, אך מדוע להביא את הטף? ועונה הגמרא תשובה מפתיעה: "כדי לתת שכר למביאיהם". תשובה זו דורשת הסבר. הרי הילדים בד"כ מפריעים למעמדים כאלו, וצריך סיבה טובה כדי להטריח את הוריהם להביא אותם עמם. אך בכל זאת אומרת הגמרא, שכדאי כביכול לקב"ה לצוות על כך. מדוע? ילד שחווה חוויה אדירה כזאת של כל ישראל המתקבצים לשמוע את דבר ה', אינו שוכח זאת בקלות. המעמד נחקק בלבו, והוא מקבל הערכה והערצה לתורה.

ומצווה זו מלמדת אותנו את היסוד הגדול עד כמה מוטל על ההורים לחנך את הילדים להעריך דברים חשובים. כלומר, לא רק לתת נאומים, דרשות והסברים, אלא גם להעניק את הערך המוסף שבחוויה. הרב וולבה זצ"ל היה אומר תמיד, שהבעת הפנים של האבא בקידוש בעת שהוא אוחז את הגביע, הבעת הפנים של האמא כשהיא מדליקה את נרות השבת – אלו הדברים המשפיעים ביותר על נפשו של הילד, יותר מכל שיחת חינוך. אם הילד רואה את ההתרגשות, את השמחה את האווירה הנפלאה שסביב שולחן השבת, הוא "מתאהב" בשבת. וכך בכל מצווה ומצווה, כל דבר שהוא יקר ערך, כשמטפחים את הממד החווייתי – הילד קולט שמדובר בדבר חיובי וטוב, וגם בגיל מאוחר הוא ישמור על ערך זה.

זהו למעשה תפקיד ההורים בחינוך. הורה אינו יכול לטעון כי הוא טרוד בענייני פרנסה ואין לו זמן עבור הילד. ילד חייב לקבל את החום, את האווירה הטובה והקשר להוריו. הדברים אמורים לגבי הדברים הרוחניים לא פחות מאשר הגשמיים. על ההורים לבדוק היטב את בית הספר שבו לומד הבן, האם מוסד זה מסוגל לשמור על בריאותו הפיזית של הילד, לצד בריאותו הרוחנית. האם מחנכים שם לערכים של דרך ארץ, כיבוד הזולת, או שמקנים שם רק יכולת לימודית?

כתוב בפסוק: "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי". לצד הפשט של הפסוק, יש לדרוש על דרך הסוד, שהאדם צריך לשאול כל הזמן את עצמו "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי?", דהיינו, כאשר הילד לא מחונך בדרך של תורה ומצוות, אינו יודע מהן תפילין ומהי שבת - האב לא יכול לומר: "אני בסדר, יש דברים שקיבלתי מההורים שלי שאני שומר, אבל הילדים שלי זה סיפור אחר..." צריך לזכור שכשאדם מגיע לעולם האמת, יבדקו האם הוא גילה אחריות גדולה לחינוך הילדים, האם הוא עשה כל שביכולתו שהם ילכו בדרך התורה. ואם אכן יוכח שילדיו גדלים בדרך התורה והמצוות – אשריו ואשרי חלקו.

שנזכה לגזרות טובות בכתיבה ובחתימה טובה, "וראה בנים לבניך – שלום על ישראל". שבת שלום.