"איתותים"

ברשותכם, אפתח בשאלה ואפנה אותה בעיקר אל בעלי רישיון הנהיגה מבינינו: כיצד עלינו לנהוג כאשר אנו נוהגים בעקבות רכב המאותת ממחוון הכיוון (וינקר)?

א. עלינו לאפשר לנהג הרכב שלפנינו לבצע את הפעולה שלשמה אותת, להאט ואף לעצור אם צריך.

ב. להמשיך בנסיעה אגב הגברת מהירות הנסיעה, לקיצור זמן הקונפליקט.

ג. ניתן להמשיך בנסיעה ללא האטה. הבעיה היא של המאותת.

ד. להיצמד לצד ימין של הכביש.

אני מניח שהשאלה מוכרת לכם ממבחני התיאוריה. התשובה הנכונה היא א – כך קבע המחוקק. ההיגיון פשוט, כשהרכב שמלפניך מאותת הוא מעביר מסר אזהרה עבורך, והיה אם תבחר להתעלם הדבר עלול לעלות לך אפילו במחיר חייך...

הנכם מבינים שאינני עובד משרד התחבורה. הרכב מהווה משל לחיי האדם. האדם פוסע בשבילי חייו ופעמים רבות שהוא מקבל "איתותים", כל שעליו לעשות הוא להבחין בהם ולפעול בהתאם, אסביר את כוונתי:

עומדים אנו לפני היום הקדוש ביותר בשנה - יום הכפורים. שעות ספורות לפני סיומו – בתפילת המנחה, קוראים בבתי הכנסת את ספר יונה. טעמים רבים נתנו מדוע קוראים את סיפורו של יונה, אזכיר את אחד מהם.

אזכיר את תקציר הספר. יונה היה נביא ה. יום אחד אלוקים מצווה אותו ללכת אל העיר נינוה [נינוה הייתה ממוקמת מזרחה, לכוון אשור] כדי להתרות באנשי העיר ושליטיה ולהזהירם מהבאות...

מצבם הרוחני של אנשי נינוה היה ירוד מאוד. אלוקים חפץ שיעזבו את מעשיהם הרעים וישובו חזרה אל דרך הישר. ואם לא.. בעוד 40 יום נינוה נהפכת... מושמדת. לשם כך הוא שלח להם את יונה הנביא.

יונה חשש, שאנשי נינוה, שאינם יהודיים, ישובו בתשובה, והדבר יעורר קטרוג על עם ישראל, שלא תמיד ממהר לחזור בתשובה. לשם כך הוא שוכר אוניה ומפליג למקום שנקרא "תרשיש". בתרשיש, כך חשב, לא יקבל עוד נבואה, שהרי אין הנבואה שורה אלא בארץ ישראל. (התלמוד - מועד קטן כ"ה) כותב, שהטעות של יונה הייתה, שאמנם נבואה לא שורה על אדם בחוץ לארץ, אך אם פעם אחת היא שרתה בארץ, היא ממשיכה לשרות עליו גם כאשר הוא בחוץ לארץ).

יונה "בורח" מהתפקיד שהטיל עליו הבורא. החשש שלו מוצדק או לא, אבל הוא "בורח"...

ידידיי! אי אפשר להתחמק מרצון האלוקים. דוד המלך כותב בספר תהלים (מזמור קל"ט) "אנא אלך מרוחך, ואנא מפניך אברח, אם אסק שמים שם אתה... אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים – גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך... גם חשך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר, כחשכה - כאורה...".

אלוקים הטיל על יונה שליחות והשליחות חייבת להתבצע. אלוקים מביא סופה עזה שמטלטלת את אוניתו של יונה. יונה מבין שהסערה בגללו, והוא מציע למלחים לשאת אותו, ולהשליכו אל הים הסוער, רק כך – אמר - הים ישקוט.

בלית ברירה, הטילו אותו המלחים אל הים הסוער, ואכן, הים מיד נרגע.

יונה מנסה לשרוד בין גלי הים, ואלוקים מזמן דג גדול שבולע אותו. שלשה ימים ושלשה לילות יונה שוהה במעי הדג. בסופו של דבר יונה מתחרט על מעשיו, ומתפלל מעומק ליבו לאלוקים. אלוקים מקבל את תפילתו ונותן ציווי לדג לפלוט את יונה אל היבשה.

כעת יונה כבר יודע, שאם אלוקים ייעד לבן אדם תפקיד, מוטלת עליו החובה לעשות זאת. אלוקים מצווה את יונה בשנית, ללכת לנינוה, והפעם יונה מבצע את השליחות. בסופו של תהליך, אנשי נינוה שבים מדרכם הרעה, אלוקים משנה את החלטתו להפוך את נינוה, והם ניצלים.

כעת אשאל שאלה: אלוקים לא אהב את הרעיון שיונה בורח ולשם כך הוא גרם לסערה, אם כך, מדוע אלוקים לא מודיע ליונה עוד לפני שהוא עלה על האוניה – תחזור ליבשה ואל תברח, מדוע הוא נתן לו לברוח ואחר כך הוא נתן לו איתות?

חברים, זה המסר עבורנו!  

שום אדם לא מקבל מסר גלוי ישירות מהבורא, אבל הבורא שולח רמזים ואנו צריכים להיות ערים וקשובים אליהם...

יונה בהתחלה לא קלט את המסר, אולם לאחר איתות נוסף הוא הבין טוב מאוד ואמר "יודע אני כי בשלי הסער הזה".

התנ"ך מספר שבלק מלך מואב שכר את בלעם בן בעור לקלל את עם ישראל. אלוקים "לא אהב" את הרעיון ולכן הוא החליט לעכב את בלעם, וכך נכתב: "ויחר אף אלוקים כי הולך הוא, ויתייצב מלאך השם בדרך לשטן לו והוא רוכב על אתונו... ותרא האתון את מלאך השם ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטותה הדרך". שלשה פעמים חזרה התופעה על עצמה, האתון נוטה מהדרך ובלעם מכה אותה. אלוקים ראה שבלעם לא הבין את המסר "ויגל השם את עיני בלעם וירא את מלאך השם ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו ויקוד וישתחו לאפיו... ויאמר בלעם אל מלאך השם חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי".

"חטאתי" – כך אומר בלעם. נו, אם הוא לא ידע שהמלאך ניצב לקראתו למה הוא מגדיר את עצמו כחוטא?כן, כשמאותתים לאדם ואדם לא שם לב אל אותם איתותים הוא חוטא, בלעם היה צריך להבין שהעיכובים החריגים מהווים עבורו תמרורי אזהרה [ביאור "הספורנו" לתנ"ך]...

תובנה זו עולה יפה מפרשתנו, פרשת וילך. "ויאמר השם אל משה, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו". אלוקים מודיע למשה שלאחר פטירתו מן העולם, בני ישראל יעזבו אותו, יפנו אל האלילים ויעבדו עבודה זרה. אלוקים אומר מה תהיה התגובה: "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות". נורא.

איך בני ישראל יגיבו לצרות הנוראות הללו?

אומר אלוקים למשה, שבני ישראל יגיעו למסקנה, למה יש לנו כל כך הרבה צרות? "ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה". אלוקים עזב אותנו, חלילה, כך הם יאמרו...

מוסיף אלוקים ואומר, אבל האמת "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". זאת אומרת, האמת לא כפי שהם חושבים שסיבת הצרות זה בגלל שעזבתי אותם, שהרי בכל מקום שהם יהיו אני אהיה איתם, מטרת הצרות היא רק בשביל לאותת...

זה אחד המסרים העולים מהפרשה, כל שנותר לי לאחל שנזכה לחיות כך, ונזכה כולנו לגמר חתימה טובה.