דני שטג בהצגה ראשונה מסוגה בנושא גוש קטיף: "גאולה פרטית קטנה"

לאחרונה השיק תיאטרון אספקלריא את "בולדוזר", הצגה ראשונה מסוגה שעוסקת בנושא העקירה מגוש קטיף ומבקשת לגעת במעט בתהליך המדיני של קבלת ההחלטות שהובילו אליה. בהצגה משתתף גם השחקן דני שטג, המגלם את דמותו של אחד המפונים מבתיהם, שהוא גם כעין מנהיג היישוב.

על הסיבות שהובילו אותו לגלם את התפקיד, שאינו דומה לשום דבר שעשה בעבר, אומר שטג כי זו הייתה עבורו הזדמנות להשמיע את הקול האמיתי שלו באשר לסוגיית הגירוש הכאובה, שהתרחשה לפני 10 שנים. "בזמנו יצא שלא מחיתי בדבר הגירוש – זאת למרות שבתוך תוכי כאבתי, ולא הסכמתי איתו ולו במקצת", הוא אומר. "הסיבה שהובילה אותי להשתתף בהצגה היא הידיעה שסוף סוף אוכל להשמיע את הקול האמיתי שלי. אפשר לומר שההשתתפות בהצגה היא כעין גאולה פרטית קטנה, הדרך שלי למחות על ההחלטות שהובילו לקרע כל כך גדול בלב של כולנו".

דני שטג ב'בולדוזר' (קרדיט: תיאטרון אספקלריא)

ההצגה מבקשת לשפוך אור על השפעתן של אושיות כגון יועצי תקשורת ואסטרטגיה בחברה הישראלית ועל האופן שבו התמודדו הללו עם תפקידם - בתפר שבין החלטת ראש הממשלה לדרכי הפעולה שנבחרו לביצוע היציאה מגוש קטיף. אמנם מדובר בעלילה בדיונית, אך המציאות שהיא משקפת אינה רחוקה בהכרח, ממאורעות הגירוש של 2005.

האם נתקלת במסגרת התפקיד בקונפליקטים 'מסוג אחר'?

"לא יותר מבכל תפקיד אחר שגילמתי. לכל תפקיד יש את הקשיים שלו, אך אני משתדל לעשות את מה שאני עושה בצורה הטובה ביותר".

על רקע הדעות בעד ונגד שהושמעו בזמנו על התהליך, ממליץ שטג לכל מי שהנושא קרוב לליבו – להגיע ולראות את ההצגה. אבל יותר מכך, מומלצת ההצגה למי שמרגיש לכאורה 'מנותק רגשית' מכל מה שאירע. "אם מישהו היה אומר לי לבוא ולראות הצגה על ראש ארגון 'בצלם', לא הייתי הולך. אני פשוט מתנגד להם. אני בטוח שיש צדדים בציבור הישראלי שחושבים כך על תהליך ההתנתקות: שזה טוב וחבל שלא מתנתקים גם מעכו, מחיפה, מתל אביב ומכל דבר שמפריע לערבים לבצע את זממם עלינו. אבל אני הייתי כן ממליץ לאנשים שחושבים ככה לבוא ולראות את ההצגה, ולו בשל העובדה שיש בה צדדים שאני חושב שיחדשו להם. צדדים נסתרים שעקבו אחר רחשי הלב של האנשים שבאמת נכחו שם – משני צדי המתרס: הן המתנחלים שגורשו מבתיהם, והן מקבלי ההחלטות".

שטג בתפקיד המתנחל שמפונה מביתו, בהצגה 'בולדוזר'

נשאלת השאלה מדוע רק עכשיו - יותר מעשר שנים אחרי ההתנתקות, שהביאה אחריה להתעלמות אמנותית טוטאלית מהנושא – מישהו מרים את הכפפה, ודואג להפנות אליה את אור הזרקורים מחדש. על השאלה הזו השיב מנכ"ל תיאטרון אספקלריא חגי לובר - שהשתתף בכתיבת ההצגה ובימויה: "האמנים יוצרים מהחוויות שלהם, מהכאבים, השמחות והמבט שלהם – את המציאות. ברוך ה', בשנים האחרונות, אולי בעקבות הגירוש – יש אמנים שחוו דברים אחרים, והם מביאים את זה לידי ביטוי". עוד מוסיף לובר ואומר כי "בולדוזר" היא "סנונית ראשונה ולא יחידה" של אמנים שחווים במדינה הזו דברים ומביאים אותם לידי ביטוי, בתקווה שהמדינה לא תפנה עורף לתחושות המעורבות שנשארו בלב העקורים, מאז ועד היום.