ומלאה הארץ דעה: כוללים נפתחים בערים לא צפויות

במודיעין וביפו, בחדרה ובצפת, אין מקום שבו לא תמצא את בית הכנסת נוסח שנות האלפיים: בית הכנסת ובו 'כולל אברכים' היגעים בעמלה של תורה במשך כל שעות היום.

אין זה סוד, שבתי כנסת רבים עמדו ברבות השנים מבוישים ונכלמים. הגבאי היה פותח אותם בקפידה עם-שחר ונועל את הדלת באדיקות על מסגר ובריח עם תומה של התפילה. זה היה עד השנים האחרונות.

לאחרונה הולכת ונראית בארץ ישראל תופעה משמחת: בתי הכנסת שמאכלסים בקרבם כולל אברכים של ממש.

הפלוס הגדול לא נמצא בכולל השוכן בלב הערים החרדיות – בני ברק, אלעד, ביתר או מודיעין-עילית. שם הכוללים נפוצים לרוב, ואין לבית מדרש שכזה מקום בולט במיוחד בהווי החיים. שונה הוא הדבר באזורי ספר מרוחקים, או בערים ושכונות חילוניות מובהקות ואפילו מיליטנטיות, שם כולל הוא מצרך יהודי חריג למדי וממילא גם משמעותי מאוד, שלו השפעה של ממש על האזור כולו. הסיפורים בכתבה הזו, מעידים על תופעה בסדר-גודל משמעותי מאוד.

עד היום קיים 'כולל שירת דבורה' בלב הבוהמה התל-אביבית של רחוב בן-יהודה, ואפילו בית הכנסת הגר"א המפורסם השוכן כבוד בטבורו של רחוב הירקון הסואן כל-כך, מתכבד בכולל שחורץ איקס גדול על רוחות הזעף שמסביב. כאילו טריטוריה עצמאית קמה לה כאן. לשם הטעימה, לקחנו כמה מקומות כאלו, כדי לשמוע את רחשי הקולות של הנוגעים בדבר.

תופעת ה'מגדלורים' מגלה לנו עד כמה שיטת הוויכוחים התקשורתיים, הסוערים ותוססים כל-כך, על סוגיות שבין ישראלים לעם ישראל פשטה את הרגל – ואת מקומה נטלו כלי המעשה של בתי המדרשות. מעשים חזקים מדיבורים. הרבה יותר חזקים. בלי השוואה בכלל.

איש 'העבודה' מקרית טבעון, למשל, יוכיח. שום ויכוח בעולם לא היה מצליח לרכך את דעות הפלדה האנטי-דתיות שלו. רק ניגון ערב של גמרא שבקע מבית המדרש הקדוש 'זיכרון ברוך מנחם מנדל'.

מודיעין: תלמיד עירוני ג' מסיים מסכת

אמרת מודיעין, אמרת ראש המוסד, כמו גם הרבה עורכי-דין ואנשי היי-טק, שביקשו להתגורר בצפון תל-אביב השנייה – הפחות עמוסה ופקוקה. כולל ומודיעין – הם לא דברים שבדיוק הולכים שלובי-זרוע. זו בדיוק הסיבה שלפני 15 וחצי שנים, אז הוקם הכולל הראשון במודיעין, אפילו רבני העיר פתחו על הרב אריאל וילנר – איש 'אילת השחר' בעיר, זוג עיניים משתאות.

"שום גבאי בית כנסת לא נאות לארח אותנו", נזכר הרב וילנר בשיחה עם "יום ליום". "היחיד שנאות לכך, ושהודות לכך זכור לטובה עד הרגע הזה, הנו גבאי בית הכנסת 'מגדל דוד' שברחוב מגדל דוד 6 - ר' יעיש שימול, שהצהיר בפשטות יהודית: 'בית הכנסת איננו שלי. הוא של הקב"ה. ואם ילמדו בו תורה – מה טוב'".

מקץ פסח תשס"א הגיעו עשר משפחות בני תורה להתגורר בעיר המטופחת. "התחלנו פעילות חברותות עם נוער מדי בוקר", מספר הרב וילנר. "וכמו כן קיימנו פעילות מיוחדת לימי הקיץ".

איך באמת מקבלים אתכם תושבי האזור?

"בתחילת הדרך באמת לא היה קל. כאשר נתנו מלגה ב'ישיבת בין הזמנים' לעשרות נערים שהשתתפו בלימוד, התקשר אליי סגן ראש העיר בבהלה והתריס: 'איך אתה מסית נערים לבוא ללמוד בשביל כסף?'. הוצאתי לו את העוקץ מהשאלה והשבתי לו: 'ולתת לנערים כסף שיחלקו פלאיירים בצמתים – זה כן בסדר?'

"שני דברים עשינו, או מדויק יותר לא עשינו, כדי שלא לעורר את הדב מרבצו: ראשית, היינו צריכים להמיר לימים אחדים את הלבוש החרדי הקלאסי של כובע וחליפה ועטינו על עצמנו לבוש אחר, כדי שלא יחשבו שאנחנו הולכים למחרת 'לכבוש את העיר'. נוסף לכך, האברכים נצרו את פיהם ועשו את מלאכת הקודש נכון, וכך נוצרו, ברבות הימים, חיבורים מדהימים".

למשל?

"הגיע אלינו למדרשה נער, אלעד שמו. מששאלנו לשם משפחתנו נקב בשם 'קנייבסקי'. האברך שאלו אם קשור להגר"ח קנייבסקי, וזה השיב שלא יודע בכלל מיהו. הגיעו השניים להגר"ח קנייבסקי, והבחור החילוני ממודיעין, הנושא את שם המשפחה המפורסמת, הוצג בפניו. 'לאבי סביך היו שנים-עשר אחים?' חקר הגר"ח, והנער לא ידע להשיב. 'אשאל את הוריי', הבטיח. שאל את הוריו והתברר כי הם אכן שארי-בשר. לשאלת האברך מה ילמד עם הנער, השיבו הגר"ח, כי ילמד אתו מסכת תענית ויבואו לעשות את ה'סיום' עמו במסגרת ה'סיום' המסורתי שהוא עורך על שני התלמודים בערב חג הפסח. זה אכן קרה. הנער הגיע לבית הכנסת 'לדרמן' במועד וזכה לחביבות יוצאת-דופן מהגר"ח. זה התחבר לנו מאוד עם דברי חז"ל בעניין יציאת מצרים, 'שלא שינו את שמם' – שהדבר הזה עצמו, אף שנראה פעוט לכאורה, יוצר חיבור יוצא דופן ליהדות".

בפסח האחרון, 15 שנים אחרי יריית הפתיחה לפעילות, מספר הרב וילנר, צוין רגע מרגש במיוחד: "34 נערים באו ללמוד על בסיס יומי קבוע וקיבלו מלגות. אחד מהם, תלמיד עירוני ג', הכין אף קונטרס (!) בסוגיית 'אמירה לנכרי'. הגאון רבי אברהם יצחק ברזל שליט"א - ראש ישיבת 'מיר ברכפלד', שהשתתף במעמד המרגש, חיבק את הנער בחום. אביו מפקד בכיר ביחידה מובחרת בצבא. אנחנו עושים הכול בעדינות כדי לא למתוח את החבל. אותו נער ערך סיום מסכת בערב שבועות ההשתתפות האדמו"ר מסדיגורא שליט"א, שאף כתב לו הקדשה חמה ולבבית. הלוואי עלינו כאלו שאיפות.

"תשמע עוד סיפור בלתי-ייאמן: לאחרונה התוודעתי, כי אחד מהנערים שמגיעים לפעילות שלנו, לא הכניס לפיו מאכל מבושל מביתו זה שלושה חדשים (!), בשל מאכלי הטריפות שהיו בבית. משנודע לנו הדבר, הסכימו ההורים להכשיר את המטבח בשביל הבן. מובן שכל המהלך נעשה בנעימות. תראה רק להיכן נערים מגיעים בזכות התורה", מתפעם איש-שיחנו.

"עברו הרבה מים במודיעין מאז ימי הבראשית", מסכם הרב וילנר בהתרגשות. "חרף העיניים הארסיות שננעצו בנו אז, לא הפסקנו את הפעילות היהודית הברוכה כל-כך. להרבה אנשים – זה פשוט היה החמצן. הרבה מתושבי העיר חיזקו והידקו את הקשר שלהם ליהדות".

"תראה", הוא מוסיף, "יש לנו מדרשה לנערות שפועלת בימות השבוע. בשנה האחרונה, חמש מהן התחתנו עם נערים שומרי תורה ומצוות, חלק מהן אף עם בני ישיבה אותנטיים. אל תשכח: מדובר בנערות שהגיעו מבתים חילוניים בעליל".

קדימה: חילונים מממנים כולל

"אפילו חילוני המושבה המוצהרים מממנים את ה'כולל' שלנו", מגלה לנו בהתלהבות ר' יצחק ענבי, מלומדי הכולל בן ה-50 אברכים שבמושבה 'קדימה' שבשרון, כדי להעיד על ההשפעה של האברכים על תושבי המושבה החילונית-מסורתית. "אין לנו כל תרומה ומימון ממוסד ציבורי כזה או אחר, ורק בזכות תרומתו המתמדת של הציבור, ב"ה, אנו שורדים".

לדברי ענבי, האווירה במושבה השתנתה דרסטית לנוכח הכולל: "אנו מקיימים לא פחות מארבעה מניינים של שחרית וערבית, וכמה מניינים למנחה. המקום מלא ושוקק אדם. ישנם כאלו שמגיעים לבית הכנסת רק לשיעור בליל השבת, מציצים ונפגעים".

הכולל דנן הוקם לפני 14 שנה. בתחילה שכן בחדר קטן, מרחק 50 מטרים מהמיקום הנוכחי. כיום הוא נמצא במקום מרווח שמותיר מקום גם לעוברי-האורח.

הכולל, שמרבית לומדיו נמנים עם בעלי התשובה המתגוררים במושבה, ממוקם במרכז המושבה – צמוד למרכז הקניות הרועש והומה-האדם שבלבה, ואולי דווקא כך. "ראשית", מסביר לנו ארי, תושב כפר יעב"ץ הסמוך, שמגיע לעתים תכופות למקום, "עצם העובדה שאנשים רואים נוכחות ערנית של אברכים באזור – זה תורם רבות לאווירה של המושב. נוסף לכך, העובדה שיש במרחק נגיעה ממרכז הקניות מקום תפילה, מעניקה הזדמנות-פז לקונים, חלק מהם מסורתיים, להתפלל במניין".

ענבי אינו מסתפק בכך. בערב פסח הוא עורך 'הגעלת כלים' פומבית ברחבה הסמוכה לכולל, ובערב חג הסוכות הוא דואג לערוך במקום 'שוק ארבעת המינים' מושך-עין. "הלקוחות", מסביר ארי, "נחשפים למוטיבים יהודיים שלא בטוח שהיה להם אותם בהישג יד בדרך אחרת".

כיום, קשה להכיר את המושבה קדימה, בשל הכולל שמכריז במוצהר כי הגיעה העת לקנות גם עולם בשעה אחת. תושבים דתיים באזור יודעים כי רק במושבה קדימה יש מענה למניין בשעה פחות קלאסית.

ענבי לא רגוע. "תגיע לראות", מבקש ממני, "היידישקייט בוערת כאן".

לאן חותרים הלאה? מה השאיפה?

 "להרבות תורה", הוא משיב בפשטות של איש מושב.

חדרה: כשהגבאי בן ה-90 בכה

ברחוב הגדוד העברי שבלב שכונת 'גבעת אולגה' שבחדרה החילונית מצאנו לא פחות ולא יותר מ'כולל להוראה ולדיינות' הנושא את השם 'אדרת אליהו'.

"המוטו שלנו", מפטיר ראש הכולל הגאון רבי ישראל מאיר ביטון שליט"א, "הוא כפי שכבר התבטא בעבר מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א: 'די להתכנס בגטאות; צאו לעם שבשדות והפיצו תורת השם'", "האברכים שלנו, שהם העידית שבחבורה, לומדים מדי יום עד חמש אחר הצהריים, ורק אז, אחר שהתמלאו על גדותיהם בתורה, יוצאים הם לבתי הכנסת המיוחדים שעליהם הם אמונים ומוסרים שיעורים".

לדברי הגרי"מ ביטון, "האברכים שלנו – 60 במספר – חולשים על עשרות בתי כנסיות בעיר. הייעוד שלנו הוא להפוך את הרב לדמות המרכזית שאליה גם הבעיות האישיות של האנשים מתנקזות. אנו פועלים שהאנשים יגיעו לתובנה, כי כשם שאדם כיום צריך צמוד לידו פסיכולוג ורופא משפחה – הוא צריך לידו גם רב און-ליין שיתייעץ עמו בהלכה על כל צעד ושעל. הוא משתוקק לכך. מהסיבה הזו אין לנו קהילה מגובשת בסביבה אחת. פיזרנו את האברכים ככוכבים, על פני העיר כולה, בכל חור ופינה".

הרב ביטון, הוא בנו של רבה המיתולוגי של העיר, הגאון רבי שמעון שליט"א, והוא ממשיך את פעילותו הגרנדיוזית של האב, שמשמש כרב העיר זה 40 שנה. "לפני 12 שנה הגענו למקום עם תשתית יהודית עמוקה שביסס אבי מורי שליט"א. מאז אנו פועלים שלא יהיה מושג של 'בית כנסת' בלי שיהא גם 'בית מדרש'".

"בית כנסת ללא בית מדרש אין לו זכות קיום", חורץ ראש כולל 'אדרת אליהו', המשמש גם רבה של צפון חדרה. "לא בזה בחר ה'. אנחנו פועלים כ'ידא אריכתא' של אבי מורי שליט"א, המנווט את 'שרי החמישים ושרי העשרות' הללו. אחד לאחד נהפכים בתי הכנסת ל'שערים המצוינים בהלכה' - בתי מדרש עם תפילות ושיעורי תורה. בתי הוראה ובתי חינוך בין איש לאשתו, עד שאין פינה שלא ניכרת בעליל השפעתם של האברכים בכל קרן זווית בעיר, כפשוטו".

"הנה לפני שנים מספר פרש הרב האשכנזי לגמלאות, ומיד מינה מהכולל שלושה אברכים מרביצי תורה בעלי תואר 'יורה יורה' שעמלו ויגעו במשך שנים על נושאי הלכה אלו, להיות אחראים על העירובין, המקוואות והנישואין, ורמתם עלתה פלאים".

רגע מרגש במיוחד לא ימוש מלבו של הגרי"מ ביטון. היה זה במהלך כנס ההוקרה לרבנים ולגבאים שקיים לפני כשלוש שנים. "עמד שם גבאי בית הכנסת הגדול, ר' דוד ברמן בן ה-90, והעניק תעודת הוקרה לצעיר בן 20 המשמש אף הוא כגבאי בית כנסת, כשבעיני השניים דמעות של גיל. גם אני לא עצרתי את דמעותיי", מתוודה הרב ביטון.

יפו: תפילין לבן לאב ערבי

ליפו – עיר נמל מעורבת, יש סיפורים מרתקים משלה. אברכים בכולל 'אילת השחר' שבשכונת 'יפו דרום', שקיים זה 13 שנה, שחים לנו אנקדוטה שיכולה להתרחש רק ביפו המעורבת: "ישנו ילד שהתברר שאביו ערבי ואמו יהודייה, רח"ל, והוא הגיע אלינו וביקש להניח תפילין".

הפעילות של הכולל ביפו, מתברר, מתקיימת בעיקר בשעות הערב. בשעות היום, מדובר אפוא בכולל רגיל ושגרתי לחלוטין. נלמדות שם המסכתות הנלמדות בכוללים – מסכתות חולין, שבת, ברכות וכדומה. "אנחנו עורכים רישום לבתי ספר תורניים, עורכים מעמדי הדלקת נרות חנוכה, ועוד. יש משפחות 'שגרתיות' שהתקדמו רוחנית וכבר קבעו את מושבן בבני ברק".

אבל גם בלי לדבר הרבה, בכולל שבעיר הנמל רואים את הצימאון היהודי לשמוע דבר ה' כבר בעצם הנוכחות במקום: "אנשים מתדפקים על דלתנו ומבקשים מזוזות", מספרים לנו שם. "אנחנו כמובן ממציאים להם אותן בלי תשלום".

מעשים יוכיחו. "לא צריך לשלם", משיב איש-שיחנו לאישה שמבקשת לרכוש ערכת נרות חנוכה מידיו, בעיצומה של השיחה.

קריית טבעון: וידויו של איש הפלמ"ח

אצילותו של הרב אדלר שליט"א – ראש כולל 'זכרון ברוך מנחם מנדל' בקריית טבעון, המופעל על ידי ארגון 'אילת השחר', מתברר, מצליחה למוסס לבבות.

זה קורה בחנוכה לפני 12 שנים. "התחושה הייתה כמו לידה של ילד", מחייך הרב אדלר כשהוא נזכר בעבר. "היו במקום קבוצה של בעלי תשובה מתחילים שביקשו סיוע בתהליך ההתחזקות. בתחילת הדרך שלחו אליהם מגידי-שיעורים שיחממו את לבם באור התורה. חלפו ימים ונולד צורך למענה מאסיבי יותר. לא הייתה לי ברירה אלא לעבור ולהתגורר במקום, הנחשב לארץ שממה רוחנית.

"ביקשו ממני שאטול על שכמי את העול. שיחרתי את דלתו של הגראי"ל שטיינמן שליט"א ונועצתי בו כדת מה לעשות. 'יש יהודי אחד שיתקרב ליהדות בזכות הפעילות?' שאלני. משהשבתי בחיוב הורה לי ברורות 'לקפוץ למים'".

ברגעי הבראשית, היו אלו אברכים חמים תושבי רכסים שעשו מדי יום את הדרך מהיישוב החרדי לזה החילוני הסמוך לו (מרחק חמש דקות נסיעה), ולמדו בחברותא עם בעלי התשובה. אט-אט גילו האברכים עניין לעבור למקום וכך נפתחה הקהילה התורנית המצומצמת במקום.

כיום יש שני כוללים נפרדים. האחד – כולל בעלי התשובה, שבראשו עומד הרב אדלר. השני – כולל האברכים, שבראשו עומד הרב אברהם לוין, המשמש אף כרב הקהילה. בכולל האברכים לומדים 16 אברכים, בכולל בעלי התשובה לומדים מניין ויותר. כמובן, בשעות מסוימות ביום מתקיימות פעילויות משותפות. לצד זאת, פועלת ביישוב מדרשיה לנשים.

היו שהציצו ונפגעו?

"בוודאי. אנשים נוכחים בפעילות של הכוללים. הם לומדים שיש שיעורי תורה, תפילת מנחה וכדומה, ונכנסים פנימה. כל הזמן אנו מקבלים יהודים חדשים שרוצים לטעום מהאור המבהיק של התורה הקדושה. חלק  מהם קבעו חברותא, חלק גם חזרו בתשובה. אנו רואים, ברוך השם, הרבה פירות".

תוכלו לשתף אותנו באנקדוטה אחת?

"עולה לי כעת בראש סיפור מעניין: הגיע אלינו יהודי מבוגר מלוחמי הפלמ"ח של ימי טרום קום המדינה. הלה, איש 'העבודה' ברמ"ח ושס"ה. הוא נחשף, בדרך הילוכו ברחוב, לכולל שלנו. הוא פנה אלינו וביקש לדבר בפני האברכים כמה מילים. היה זה בערב חנוכה וחשבנו שמסיבת החנוכה תהיה ההזדמנות הנאותה ביותר.

"הוא הגיע למסיבה. עמדנו נבוכים קמעא למול חילוני מ'מלח הארץ' שמבקש לדבר בפני הוגי תורה. מי יודע מה הולך לומר, חששנו. 'אני רוצה לומר רק דבר אחד', פתח. 'אני רואה אתכם, אברכי כולל, לומדים ברצינות ראויה לשבח. לראשונה בחיי, אני מבין את בן גוריון – ראש הממשלה הראשון שנתן 'דיחוי' ללומדי תורה'. אני יכול לציין בפניך, שהוא עבר הרבה דרך כדי להעז ולומר את המשפט הזה".

תושבי קריית-טבעון, אני מבין, אינם נרתעים מהחזות החרדית הנראית, בתקשורת, מאיימת.

"אני רוצה לספר לך, שגם בתקופות הקשות שידענו לאחרונה, כאשר ההסתה האנטי-חרדית העפילה לשיאים - אנחנו לא פגשנו את הניחוח הזה בשטח. האווירה בסך הכול רגועה. רק בתקשורת יש אווירה של עוינות וניכור.

"אני אומר זאת מניסיון: אני מוסר הרצאות לציבור חילוני פעמים רבות, ואינני נתקל בכלל בשאלות ששואלים בתקשורת, כמו על הצבא והעבודה. הם מתעסקים בעיקר במה שחשוב להם בחיים כדי לחיות חיים נעימים יותר – כמו נושאי זוגיות, חינוך ילדים, משמעות היהודי. זה מה שמעניין אותם באמת. הם משדרים התייחסות רצינית. לא הולכים לכיוון הערוץ המתלהם הרווח בתקשורת".

מה השאיפה הלאה?

"שבעזרת השם, תמלא הארץ דעה את ה'".

צפת:  צימאון ברחוב רמז דוד

בכולל שבבית הכנסת 'רבי מאיר בעל הנס', הממוקם על תפר הרחובות רמז דוד ולוחמי הגטאות בצפת, כבר רגילים, כמו בריטואל קבוע, לראות את המחזה הבא: תושבים בשכונה חובשים כיפה לבנה מאולתרת, נכנסים לכולל ומבקשים דבר-מה. "תושבי השכונה", מספר הרה"ג רבי יעקב עמאר שליט"א – ר"מ בכולל שע"י בית הכנסת והרוח החיה שבו, "רואים בכולל כתובת לכל עניין יהודי. הנה, רק לפני שעה התקשרה אלינו אישה, כנראה לא-דתייה, שהציעה לערוך סעודה לאברכי הכולל. אנחנו רגילים דבר יום ביומו לקבל פניות של אנשים שצריכים סיוע בהנחת תפילין, בדיקת מזוזות ושאר צרכי מצווה".

"הרבה מתושבי האזור מקושרים אלינו", מוסיף ראש הכולל, הרה"ג רבי אליהו בן הרוש שליט"א. "באים אלינו כמעט כל יום שלושה אנשים חדשים למנחה. מדובר באנשים שלא קרובים לדת ואנחנו נותנים את הביטוי לנקודה היהודית שלהם.

"לעומת אלו, מגיעים אלינו גם אנשים שחפים מכל זיקה לדת. הם מתעניינים באשר למעמדי ה'בר-מצוות' לילדיהם, בדרך-כלל".

איך היו נראים ימי הבראשית?

"זה עידן ועידנים שבית הכנסת שימש רק לתפילות בלבד. אך לפני שמונה שנים, המצב השתנה.

"היה זה כאשר הכולל שבו למדתי בשעתו, התפרק", נזכר הרב בן הרוש. "נותרו כמה אברכים מבוגרים שלא היה להם להיכן ללכת. ליקטתי אותם ואז פתחנו את הכולל שבבית הכנסת".

הכולל, שאינו נתמך משום גורם רשמי, משמש גם נערים נפלטים: "אנחנו לא דוחים אף אחד", מסביר הרב. "אנחנו קולטים אצלנו גם נערים שנפלטו ממוסדות במרכז הארץ ואין להם כיום מקום לימודים מסודר.

לאחרונה אירע מאורע מרגש עם אחד מנערים אלו: "בחור ישיבה נפלט ממרכז הארץ הגיע הנה לצפת וביקש אם יוכל ללמוד אצלנו. קיבלנו אותו סבר פנים יפות. הבחור החל ללמוד וראיתי שאין לו סדר בלימודו; יום הוא מגיע, יום לא. כמה שיחות היו לי אתו ודיברתי עמו על ערך הסדר. הוא החל אט-אט להיכנס למסלול, ברוך השם. כארבע שנים הוא למד אצלנו. בשנה האחרונה ניסיונו לדאוג לו לשידוך הולם. ממש לאחרונה הוא בישר לנו כי הוא מצא שידוך וכי הוא הולך להינשא במזל"ט בקרוב".

לפני תקופה קצרה, זכה ראש הכולל להכניס לבית הכנסת ספר תורה שאותו כתב בעצמו לעילוי נשמת הוריו, עליהם השלום. "באו המונים להשתתף במעמד המיוחד", מספר הרב. "זה ריגש מאוד את האנשים".

ולא רק בצפת מכירים את הכולל דנן. לעתים קרובות מוסרים בני הכולל שיעורים ביישובי הסביבה, דוגמת מרגליות, אביבים ודובב. "לכל מה שרק קשור ליהדות", מסביר הרב בן הרוש, "אנחנו משתדלים לתת מענה".

יערה: יער של תורה

הסיפור הזה, המטלטל כל-כך, מצליח להוציא גם את הרב שלמה דנינו שליט"א – ראש הכולל ורב המושב 'יערה', משלוותו ונינוחותו האופיינית. "למשפחה בת המושב היה חתן הרחוק טוטאלית מהיהדות. ניתן לומר שאף היה 'אנטי' לכל דבר שריח של קדושה נודף הימנו.

"יום אחד, הלכה רעייתו לעולמה בפתאומיות והשאירה אותו עם ילד קטן ונפש מרוסקת, חסרת-אונים. הוא היה יושב בביתו בודד כל היום. הציעו לו לבוא וללמוד בכולל שלנו. הוא אכן בא, והתחיל ללמוד מאותיות א'-ב' ועד גמרא. חמיו, יהודי מסורתי, הגיע גם הוא להשתתף בלימוד כדי לשמח את חתנו. לאט לאט, בזכות הלימוד בכולל, המשפחה כולה חוותה תהליך התחזקות בל-ישוער.

"לאחר שנים מספר נישא החתן שוב והקים משפחה שומרת תורה מצוות לתפארת, כאשר הילד לומד בחינוך תורני. תראה", אומר הרב דנינו, "תראה איך אור התורה מצליח להבעיר נפשות עצובות".

לפני כ-12 שנה הוקם הכולל על ידי ארגון 'אילת השחר' בשיתוף חבר הכנסת הרב יצחק ועקנין – בן המושב ואיש תורה ברמ"ח ושס"ה. בשעתו נוסד הכולל עבור אברכים פעילי 'אילת השחר', שפועלים בקרב מושבי הצפון ובערב עושים פעילות רוחנית בקרב בני המושב, אלא שברבות הימים חווה הכולל שינוי קל והוגים בו בתורה גם בעלי תשובה המתגוררים בסביבה. חלק מהם לומדים יום שלם. אברכים כמדרשם - מה שנקרא. הכולל מונה כ-20 אברכים.

"הרב ועקנין מממן חלק נכבד מהפעילות", מציין הרב דנינו. "הוא נמצא תמיד לסייע. האברכים בבבת-עינו. מעולם לא השיב לנו ב'לא' לכל בקשה ששטחנו בפניו".

הרב ועקנין, כמובן, מוכר היטב בנוף של המושב, החילוני בבסיסו. "הוא משכים מדי בוקר בשעה 3 וחצי לפנות-בוקר והוגה בתורה עד שעת תפילת ה'נץ'. רק לאחר מכן הוא מתחיל בפעילות ציבורית. גם כששב לביתו מאוחר בלילה הוא יישב וישלים את חוק לימודו – 'דף היומי', עד השעות הקטנות של הלילה".

הכולל הספיק להצמיח כמה מו"צים כמו גם ראשי כוללים בסביבה. יער של תורה – כפשוטו.

ההשפעה של הכולל מטביעה חותם של ממש על המושב כולו. "עצם האווירה הרוחנית המרוממת שמשרה הכולל", מסביר רבו של מושב 'יערה', "מזמינה אנשים במשך היום כולו. כל העוינות לפתע מתמוססת. הם רואים שמדובר באחד 'משלנו'. רואים במושב 'אברך' מול העיניים ורואים שהוא לא נראה 'מפחיד' כפי שהוא נראה בתקשורת. קולטים שמדובר באנשים שבאמת יושבים ולומדים".

המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com