הבת שלי - הרבנית שלי

גדלתי בבית שעושים בו קידוש על רגל אחת, אבל אחר כך עושים כל מה שרוצים, בלי חשבון. לא ידעתי אפילו שיש ספר תהילים. למרות זאת אבי הקפיד מאוד על כבוד הבת. הייתי ילדה שקטה וטובה בבית הספר. הוריי היו טרודים מאוד בפרנסתם ובמאבקי החיים ולא הייתה להם אפשרות להעניק לנו תשומת לב מספקת.

כבר בגיל 18 נישאתי. הורי בעלי היו דתיים ואילו ילדיהם התנתקו לגמרי. כאשר התארחנו אצלם גיליתי את השבת, את המאכלים המיוחדים ואת האחדות המשפחתית סביב השולחן. זה הקסים אותי ורציתי להתחבר לזה, אבל את בעלי זה לא עניין. היוצרות התחלפו בינינו.

המשכנו לחיות חיים חילוניים לגמרי, אבל היו שלבים קטנים של התעוררות. כשבני היה קטן הוא למד זמנית בבית ספר דתי, וכאשר נסענו בשבת למקום מסוים בעיר הוא ביקש ללכת ברגל.

כאשר בתי השלישית הייתה בת ארבע עשרה, היא החליטה לפתע לחזור בתשובה. לפני כן היא חלמה איך שסבתה - חמותי, עליה השלום - מלמדת אותה לתפור. ככה היא הצליחה ´לתפור´ ולחבר את בתי לתורה ולמצוות. בתי הייתה יושבת בחדרה בשבתות, לומדת, קוראת תהילים ומתפללת. כאשר אמרנו לה "בואי תראי משהו מעניין בטלוויזיה", היא ענתה: "לא, מה זה יוסיף לי בחיים?!". זה דווקא מצא חן בעיניי. היא לימדה אותי מה זו מסירות נפש לתורה.

כשהייתי שומעת רשת ג´ ברדיו היא העבירה את התחנה ל"קול החסד" וערוצי רדיו חרדיים נוספים שהיו באותם ימים. ככה התחלתי לשמוע רבנים. גם כאשר בתי הלכה המשכתי לשמוע בעניין את השיעורים עד שחיפשתי בעצמי תחנות רדיו כאלה.

פעם שמעתי את שיעורו של הרב יעקב אפרגן. הוא אמר שכאשר מישהו מבקש ממנו ברכה, הוא אומר לו שזה לא מספיק: המתברך צריך לעשות משהו, לקבל על עצמו איזו מצווה כמו הדלקת נרות, טבילה במקווה וכדומה. ואז התפללתי תפילה שנגעה לבן שלי ששירת בשירות קרבי וקיבלתי על עצמי ללכת עם חולצת חצי שרוול, ותפילתי התקיימה! אחר כך התפללתי על דבר נוסף שרציתי. הבטחתי ללבוש חצאית במקום מכנסיים, למרות שלא הייתה לי אף חצאית, ושוב תפילתי התקבלה! וכך זה המשיך והתפתח. הגיע לידי הספר "האמת היחידה", שמוכיח באותות ובמופתים את קיומו של הבורא. זה חיזק אותי וכך התקדמתי עוד צעד בדרך לתשובה. לא היו אירועים קשים שהובילו אותי, אלא התקדמתי צעד-צעד, הבנתי יותר וקיימתי יותר, התפללתי ונעניתי והתחזקתי יותר.

פעם התעורר חשש שיש לי גידול. בתי, שקיבלה עול מצוות, אמרה לאחיה שיקבל על עצמו איזו מצווה לרפואתי, כמו ברכת "אשר יצר". הוא התחיל לברך ואחר כך התברר בבדיקות שאין לי כלום. הבית שלנו התקדש בצעד נוסף. בסופו של דבר גם הוא חזר בתשובה. בעלי הוא אדם שכלתן ותכליתי. הוא קיבל הכל ולא התנגד אף פעם להתקדמותנו, ואף החל ללכת בעצמו לבית הכנסת.

יש לנו עדיין טלוויזיה, אבל אנחנו רואים כמעט רק את ערוץ הידברות ומאוד מתחזקים מכל הרבנים שמופיעים שם ומיתר התוכניות. כמו כן, אני מתייעצת בטלפון עם אנשי ערוץ הידברות לגבי שאלות בנושאי יהדות.

יש היום התחזקות עצומה בעם ישראל. כל החברות שלי התקרבו ליהדות. האחים של בעלי, שבצעירותם התרחקו לגמרי כפי שסיפרתי קודם, התקרבו כעת ביתר שאת.

היום למדתי לקבל את כל הבעיות בחיים באהבה. למדתי להשלים עם דברים לא קלים שאני עוברת, ולתלות זאת בעבירות שעשיתי בעבר, כשלא זכיתי עדיין להתקרב לקדוש ברוך הוא.

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il