פרשת בא: 'תרבות אוכל' או 'תרבות אכילה'?

היו ימים שהמילה 'תרבות' התייחסה להשכלה, ללמידה, לערכים וכדומה. היום יש 'תרבות אוכל', 'תרבות דיור', ולעיתים גם תרבות שהיא באמת תרבות. מילא, על כך לא היינו נאנחים, גם לא על שפה ושיחה העוסקת בחוויות גסטרונומיות – וחדרה גם לשיח של ציבור שומרי תורה ומצוות. אולם כשחלק מאותה 'תרבות' מוציאה את מקצתנו מכללי תרבות אלמנטריים ראוי לנו להקדיש לכך דיון.

בעצם, בפרשת השבוע נוכל ללמוד כי אכן יש 'תרבות אכילה' בישראל, זו המחדירה את ערכי התרבות גם למערכת האכילה, זו המזכירה לאדם את מעמדו ונכבדותו גם בעת אכילה. איך אמרנו? תרבות אכילה, לא תרבות אוכל! 

בפרשתנו נאמר במצות אכילת קרבן פסח'ועצם לא תשברו בו' (י"ב, מ"ו).

בספר 'החינוך' שנכתב לפני כשמונה מאות שנה  ועוסק בטעמי המצוות, נאמר בטעם איסור זה: 'שלא לשבור עצם מכל עצמות הפסח, שנאמר  ועצם לא תשברו בו' ...שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחלת בואנו להיות סגולת כל העמים ממלכת כהנים ועם קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין נקבע בנפשותינו הדבר לעולם'.

הרעיון של מצוה זו לדעת החינוך, הוא להשריש בנו את הנהגת המכובדות באכילה. עלינו לזכור תמיד - ולא רק בחג הפסח – כי אנו עם נכבד, עם סגולה, ומעמדנו זה צריך להתבטא גם בתרבות אכילה המתאימה לבני אצולה...

התורה קבעה ביום חירותנו הלאומית, תוך כדי אכילת קרבן פסח המבטא את זכרון יציאת מצרים ועצמאותנו הראשונה, להזכיר במעמד זה את ההשלכה של עצמאות זו לקביעת מעמדנו כעם של אצילים, ואת החובה לבטא זאת בכל מצב ובכל עת. גם בעת אכילת בשר צלי מדיף ריח, בל נשכח את מעמדנו...

באופן כללי ישנן 'הלכות דרך ארץ' וישנה גם 'מסכת דרך ארץ' הקובעת כללים באכילה הן מצד הצורך להרגשה הנעימה של הסביבה, הן מצד הצורך לשמור על איפוק ומכובדות בכל מצב. אולם ישנה הלכה אחת בהלכות אכילה שלפי הנפסק ברמב"ם היא כה מהותית, עד שאי קיומה מעיד על האדם כחסר כל כבוד - במידה כזו שאי אפשר לסמוך על המילה שלו...

מילה של כבוד

כך כותב הרמב"ם בהלכות עדות פרק יא 'וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם (=מדרבנן) והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בעת שהן עוסקין במלאכה מנוולת וכיוצא באלו שאין מקפידין על הבושת, שכל אלו חשובין ככלב ואין מקפידין על עדות שקר'. אדם חסר רגישות של כבוד, אינו מרגיש את החומרה של עדות שקר. המושג המקובל בשפת ההמון 'מילה של כבוד' כמחוייבות לשמירת המילה, הרגישות של אדם 'לכבד את המילה שלו' - נובע מרגש הכבוד הפנימי ובהעדרו אינו קיים.

האדם נברא בצלם אלקים, והנשמה נקראת כבוד  לְמַ֤עַן׀ יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם ה' אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ (תהלים פרק ל יג) לנשמה יש הרגשה בכבוד אמיתי פנימי, והיא זו שמאותתת לאדם 'זה לא לכבודך' (ולא במובן של 'מה יגידו' או 'איך זה מצטלם' - ) אלא מרגש פנימי הבא מצלם אלקים.

אותם אנשים האוכלים בשוק כבר אינם מרגישים את אי הכבוד שבכך, הם כבר השתיקו את קול הנשמה אחרי שהתעלמו ממנו כמה פעמים, או אחרי שנעשו מגושמים כל כך שהנשמה כבר נחנקת בתוכם. הרמב"ם מגלה לנו שאי אפשר לסמוך על מילה של אדם שאין לו הרגשת כבוד, אדם האוכל ברחוב או הולך בלבוש חושפני...

הורים מההגדה

מעניין שדוקא בקרבן פסח המסמל גם את הרעיון של 'פה סח' - את המצוה של 'והגדת לבנך' הבאה עם קרבן הפסח - באה לידי ביטוי ההוראה הנוספת לשמירה על מכובדות במגמה להחדיר אותה בתוכנו למשך כל השנה.

נראה שהצירוף הזה איננו מקרי. לא רק מהטעם האמור לעיל שבפסח התחדשה הווייתנו הלאומית, אלא גם ככלי ליצירת דמות של הורה משפיע. בחג שבו אנו מצווים על העברת המסורת לדור הבא, כאשר אנו מסובים איש ומשפחתו לליל הסדר ומקיימים  מצות הגדה - 'והגדת לבנך', עלינו לחזק את הצד המכובד באישיותנו. ילד מקבל השפעה יתירה מהורה שאינו 'בזוי', ילד מצפה בעומק ליבו לדמות הורית מכובדת. דמות כזו מקרינה סמכות ועוצמה שאינה נפגעת גם אם הקשר עם הילד הינו קרוב וידידותי.

ראוי לציין בהקשר זה את הזיקה בין מכובדות לסמכות כפי שהיא באה לידי ביטוי בבית המשפט. המקום שבו נשמרת גם כיום אוירה מכובדת למדי - הוא אולם בית המשפט. חלילה מלאכול או לפטפט וגם צלצול טלפון עלול לגרום להוצאה מהאולם.    ברמה כמעט טקסית מדברים בגוף שלישי, קמים לכבוד השופט הלבוש בקפידה, ועוד כהנה. זוהי מוסכמה מקובלת בכל העולם – והעומק הפסיכולוגי שלה הוא הקשר העמוק שבין סמכות למכובדות.

אנו לא זקוקים כהורים לרמה כזו של טקסיות, אבל מידה סבירה של מכובדות שלנו, ביננו לבין עצמנו, תעצים את הסמכות ההורית ואת יכולת ההשפעה שלנו.

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.