האם בקידוש צריך לומר "ברוך הוא וברוך שמו"?

א. כָּתוּב בַּתּוֹרָה (דְּבָרִים לְבַ',ג'): "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ", מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹמֵר לְעַם יִשְׂרָאֵל: כְּשֶׁאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם ה' אַתֶּם תְּנוּ כָבוֹד גָּדוֹל לַה'. וּמִכָּאן לָמְדוּ הַפּוֹסְקִים שֶׁכַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ אוֹמֵר אֶת שֵׁם ה' - צְרִיכִים הַשּׁוֹמְעִים לוֹמַר: "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ". וְכָךְ כָּתַב הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סִימָן קכ"ד, ה'): "עַל כָּל בְּרָכָה שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ בְּכָל מָקוֹם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ".

ב. אִם הַמְּבָרֵךְ מְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכָה בִמְהִירוּת וְאִם יַעֲנוּ "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ", יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לַעֲנוֹת "אָמֵן" - כְּדַאי לְוַתֵּר עַל אֲמִירַת "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ", בִּכְדֵי לַעֲנוֹת אָמֵן בְּצוּרָה טוֹבָה.

ג. מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּרָכָה מֵחֲבֵרוֹ וּמְכַוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, כְּגוֹן: בְּקִדּוּשׁ, הַבְדָּלָה וְכַדּוֹמֶה - יֵשׁ לוֹ לְהִמָּנַע מֵאֲמִירַת "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ". כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ פּוֹסְקִים שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ הֶפְסֵק. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לוֹמַר וְיֵשׁ לָהֶם עַל מִי לִסְמֹךְ - מִכָּל מָקוֹם, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה חֲשַׁשׁ הֶפְסֵק - עָדִיף לְהִמָּנַע. וְאִם יֵשׁ בְּבֵית כְּנֶסֶת אַבְרֵכִים שֶׁמַּדְרִיכִים אֶת הָעָם לֹא לַעֲנוֹת, וְאִלּוּ זִקְנֵי הָעֵדָה מַמְשִׁיכִים לִנְהֹג כְּמִנְהָגָם בְּחוּץ לָאָרֶץ לַעֲנוֹת בְּכָל בְּרָכָה בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ - לֹא יַעֲשׂוּ מַחְלֹקֶת חָלִילָה. אֶלָּא כָל אֶחָד יַעֲשֶׂה כְמִנְהָגוֹ מֵאַחַר וּלְכֻלָּם יֵשׁ עַל מָה לִסְמֹךְ. "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".

ד. אֵין לָאָדָם לַעֲנוֹת "אָמֵן" אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ. אֶלָּא רַק בְּמִקְרֶה שֶׁמְּבָרֵךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת רְצוּפוֹת, אוֹ יוֹתֵר, שֶׁאָז עוֹנֶה אַחַר הַבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה "אָמֵן". לְדֻגְמָא: בְּסוֹף בִּרְכַּת "יִשְׁתַּבַּח" שֶׁבִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, וְכֵן לְאַחַר בִּרְכַּת "שׁוֹמֵר אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד", שֶׁבִּתְפִלַּת עַרְבִית, וּבְבִרְכַּת "בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם" שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְכַדּוֹמֶה. וּמִנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז, לַעֲנוֹת אָמֵן רַק אַחֲרֵי "בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם" בִּלְבַד.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי, יא', ב'):

"בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה"

הַצְּנִיעוּת הִיא מִדָּה טוֹבָה וְיֵשׁ לְכָל אָדָם לְסַגֵּל אוֹתָהּ לְעַצְמוֹ. מַהִי צְנִיעוּת? "צָנוּעַ" פֵּרוּשׁוֹ מֻסְתָּר. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַעֲלִים וּמַסְתִּיר אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים מִבְּנֵי אָדָם, וְלֹא מְחַפֵּשׂ שֶׁיְּפַרְגְּנוּ לוֹ אוֹ שֶׁיְּשַׁבְּחוּ אוֹתוֹ - זוֹהִי צְנִיעוּת. בָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וּמְגַלֶּה שֶׁהַצְּנִיעוּת מְזַכָּה אֶת הָאָדָם לְחָכְמָה. וְכָךְ אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ: "אָמַר ר' יוֹחָנָן בְּרִית כְּרוּתָה הִיא, כָּל הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּצִנְעָא - לֹא בִמְהֵרָה הוּא שׁוֹכֵחַ. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה". יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁצְּנִיעוּת הַכַּוָּנָה הִיא לְהִסְתַּפְּקוּת בַּמּוּעָט. אָדָם שֶׁלֹּא לוֹבֵשׁ בְּגָדִים מְפֹאָרִים וְלֹא נוֹסֵעַ עַל רֶכֶב מְפֹאָר אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא צָנוּעַ. זֶה אָמְנָם דָּבָר טוֹב, אֲבָל זוֹ יוֹתֵר תְּכוּנַת נֶפֶשׁ שֶׁנּוֹלָדִים אִתָּהּ, וְאִלּוּ עִקַּר מִדַּת הַצְּנִיעוּת הִיא לְהַסְתִּיר וּלְהַצְנִיעַ אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. אָדָם שֶׁמְּפַרְסֵם אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וּמִתְפָּאֵר בָּהֶם, לֹא דַי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר אֶלָּא יִתָּכֵן וְיֵעָנֵשׁ עֲלֵיהֶם!

אוּלָם יֵשׁ מִקְרִים יוֹצְאִים מֵהַכְּלָל כְּמוֹ בַמַּעֲשֶׂה הַבָּא. בְּעִיר אַחַת הָיָה תַלְמִיד חָכָם גָּדוֹל וְצַדִּיק שֶׁדַּרְכּוֹ הָיְתָה לְהִשָּׁאֵר עֵר כָּל לַיְלָה וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. שֶׁכֵּן אֵין אָדָם לוֹמֵד אֶת עִקַּר חָכְמָתוֹ אֶלָּא בַלָּיְלָה בְּשָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם יְשֵׁנִים וְאֵין הַפְרָעוֹת. לַיְלָה אֶחָד הִגִּיעַ הָרַב לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַמֶּרְכָּזִי לִתְפִלַּת עַרְבִית. בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה הִתְפַּזְּרוּ הַצִּבּוּר לְבֵיתָם אַךְ הָרַב הִמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמוֹ. כַּמּוּבָן שֶׁהִשְׁאִירוּ לִכְבוֹדוֹ אֶת הָאוֹר דּוֹלֵק וְכָךְ יָשַׁב לוֹ הָרַב כָּל הַלַּיְלָה וְלָמַד. בַּבֹּקֶר הִגִּיעוּ הַצִּבּוּר לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמָצְאוּ אֶת הָרַב שֶׁלֹּא זָז מִמְּקוֹמוֹ. נִגַּשׁ אֶחָד הַמִּתְפַּלְּלִים וְשָׁאַל אֶת הָרַב: "יֹאמַר לִי כְבוֹדוֹ, מַדּוּעַ חָרַגְתָּ מִמִּנְהָגְךָ לִלְמוֹד בְּצִנְעָא וְלָמַדְתָּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת? וַהֲרֵי אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה!?" הָרַב עָנָה: "דַּע לְךָ שֶׁלְּאַחַר תְּפִילַת עַרְבִית רָצִיתִי לָקוּם מִמְּקוֹמִי אַךְ הִבְחַנְתִּי שֶׁאֶחָד הָעֲנִיִּים נִרְדַּם עַל הַסַּפְסָל וְאֶת רֹאשׁוֹ הֵנִיחַ עַל כְּנַף מְעִילִי, כֵּיוָן שֶׁחָשַׁשְׁתִּי לְהָעִירוֹ וְלִגְזֹל אֶת שְׁנָתוֹ נִשְׁאַרְתִּי לָשֶׁבֶת וְחִכִּיתִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר, אַךְ הוּא כַּנִּרְאֶה הָיָה עָיֵף מִדָּי וְרַק בַּבֹּקֶר קָם וְהָלָךְ..."