15 שנים לפטירת הרב כדורי: הסיפורים שעוד לא סופרו

15 שנים עברו מיום הסתלקותו של המקובל האלוקי המאור הגדול הגה"צ רבינו יצחק כדורי זצוק"ל לגנזי מרומים, אך רבים מאיתנו עדיין זוכרים את הצדיק, עמודא דצלותהון דישראל, אשר חן וחסד היו נסוכים על פניו וקיבל כל יהודי בחביבות, בסבלנות ובמאור פנים. רבים נושעו על ידי תפילותיו, עצותיו והקמיעות שכתב.

ישבנו עם נכדו ר' ישראל הי"ו, המספר בערגה סיפורי מופת שחזו עיניו ומגלה לראשונה טפח וטפחיים מפסיפס החיים של סבו הדגול.

"רבי יצחק כדורי היה איש קדוש וגאון בתורת הנסתר", מספר נכדו ר' ישראל. "הייתה לו אהבה גדולה ללימוד התורה, והיה הוגה בה יומם וליל. וגם כשעלה על יצועיו בשעות הקטנות של הלילה, תמיד ראיתי אותו לוקח עמו ספר והיה לומד בו עד שהיה נרדם".

לשם פרנסתו עסק בכריכת ספרים, ומשום כך דבק בו בפי אנשי ירושלים של אז הכינוי "רבי יצחק הכורך". בלומדו בישיבת המקובלים "עוז והדר" שע"י ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה קיבל הסבא עבור משפחתו דירה בת שני חדרים גדולים, כאשר רבנים אחרים קיבלו דירה קטנה יותר. רבינו היה כורך את כל הספרים של ישיבת פורת יוסף, ולשם כך סיפקה לו הנהלת הישיבה דירה מרווחת, שתהא לו פינה בדירה לשם כריכת הספרים.

(צילום: פלאש 90)

לישיבת פורת יוסף היו ספרים רבים ונדירים (יש אומרים כי רבי אליהו מני זצ"ל, רבה של העיר חברון, הוריש בפטירתו את כל ספרייתו לישיבה), כך שהסבא התוודע לראשונה לספרים רבים ונדירים בפשט ובקבלה.

כמו כן אנשים פרטיים ורבנים היו מביאים לו את ספריהם כדי שיכרכם. הוא כרך להם בכריכה מעולה וטובה, בהדבקה חזקה וכך עמדו הספרים הללו בשלמותם שנים רבות עד היום הזה, ללא שנקרעו וניזוקו.

אך המאפיין הוא שלא היה כורך בלבד. אלא הנהגתו  הייתה שהיה לומד את כל הספר מתחילתו ועד סופו, ורק אחר כך היה כורכו. ועל כך היה אומר עליו הג"ר יוסף עדס זצ"ל, מרבני ישיבת פורת יוסף: "רבי יצחק היה כורכן ואוכלן בבת אחת", דהיינו שגם למד את כל הספר.

הראשון לציון הג"ר יצחק ניסים, אף הוא הביא לסבא את ספריו שיכרוך לו, אך חיכה שבועיים ושלושה ועדיין לא הושלמה העבודה. התפלא הרב ושאל את הסבא מדוע מתעכבת כל כך כריכת ספריי? השיב לו ר' יצחק בחיוך: עדיין לא גמרתי ללמוד את כל הספרים שכבודו הביא לי.

בין שלל הספרים שרבינו כרך היו ספרים בקבלה של שמות הקדוש למיניהם לכתיבת קמיעין לכל מיני מחלות וכדומה, וכאן פגשם רבינו לראשונה ושמח כמוצא שלל רב, והעתיקם לפנקסו שבזה השתמש אחר כך לקמיעות הרבים שכתב.

עם כיבושה של ירושלים העתיקה על ידי הירדנים בשנת תש"ח, היה רבינו חייב לברוח לעיר החדשה ולהותיר בעיר העתיקה את ספריו, ושנים רבות היה מצר על כך שכל הספרים היקרים שהיו לו וכן לישיבת פורת יוסף עלו באש.

(צילום: פלאש 90)

נכדו ר' ישראל מספר: "מרוב אהבתו לספרי הקודש, כשהיו מגיעים תלמידי חכמים צעירים מחברי ספרים והיו רוצים מהסבא הסכמה או ברכה, פעמים שהייתי מונע מהם, כי ידעתי כאשר מגיע ספר חדש לסבא, הוא לא יעזוב את זה עד שילמד מתחילתו ועד סופו, וזה על חשבון האוכל והשינה שלו וקבלת הקהל. לכן בלית ברירה לא הסכמנו לכך".

בתחילת דרכו במשך שנים רבות חי רבי יצחק חיי דחק. נכדו זוכר שכאשר עזב הסבא את העיר העתיקה, התגורר ברח' בצלאל אשכנזי בשכונת "בית ישראל" בדירה פשוטה ורהיטים מעטים. כאשר היה עורך את הקידוש בליל שבת היו באים חסידים אשכנזים וספרדים לשמוע את הקידוש, והיו לוקחים מעט יין מהקידוש. וכן רבינו היה בוצע על שני כיכרות והיה מחלק מהם, וכל אחד היה מקבל מהשיירים של הרב, ורבים ראו בזה ישועות גדולות.

"כמו כן סבא היה מסתפק במועט, ולשם כך הסבתא הדגולה והמסורה מרת שרה ע"ה  הייתה מוזגת לו חתיכת בשר ולה היא לא  הייתה מוזגת, כי ידעה שהוא אוכל לאט. וכן לאחר שאכל מעט ורוב הבשר השאיר בצלחתו,  הייתה נותנת לנו הנכדים וכן לוקחת גם קצת לעצמה. והיה אוכל מעט והייתה ברכה במעיו".

(צילום: פלאש 90)

הקמיע שניצח את העובדות

פרק מיוחד בחייו היה התמחותו הבלעדית בכתיבת קמיעות. לא בכדי התבטא המקובל רבינו מרדכי שרעבי זיע"א לתלמידיו: "כי בדור שלנו יש רק אחד יחיד ומיוחד שיש לו רשות מן השמים ובקי בכתיבת קמיעות. הוא רבי יצחק הכורך".

עשרות סוגי קמיעות היו לו לכל מיני סוגי בעיות, לזיווג הגון, לפקידת בנים זרע קודש של קיימא, לפרנסה, למחלות רבות ל"ע, לפחד, להשכנת שלום ועוד.

אחד ממקורבי רבינו מספר סיפור מעניין.  הייתה לו חנות בשכונת "מאה שערים" ותמיד סבל מפקחי העיריה וכן מאנשי מס הכנסה. הם היו מטילים עליו קנסות רבים על לא עוול בכפו.

בצר לו פנה אל רבינו, רבינו שמע בקשב ובסבלנות את דבריו, והחל להרגיעו וביקש שיבוא למחרת. או אז הכין לו רבינו קמיע מיוחד ולמחרת נתן לו וביקש שיתן את זה במשקוף חנותו. וראה זה פלא, מיני אז סימא הקב"ה את עיניהם, ושוב לא היו נכנסים אותם פקחים לחנותו, והייתה לו הרווחה.

נכדו ר' ישראל הודף את השמועה כי הקמיעות שהרב צילם באחרית ימיו ולא כתב אותם או הקמיעות של הטס שחולקו בשעתו ע"י תנועת ש"ס, היו שטענו כי אין בהם ממש. על כך מספר הנכד סיפור מדהים, כי בהיותו מתגורר בארה"ב אשתו הייתה צריכה ללדת. כאשר הגיעה לבית החולים בדקו הרופאים ואמרו כי תצטרך ללדת בניתוח.

"מיד כששמעתי זאת התקשרתי לארץ לסבא וסיפרתי לו שהרופאים רוצים לנתח. הסבא אמר לי אל דאגה, אשלח לך קמיע בפקס ותשים זאת בכוס מים, ותיתן לה לשתות. וכך היה. הקמיע הגיע בצילום בפקס, שמתי זאת בכוס מים, וכשהרופאים לא היו בחדר נתתי לה לשתות. כשהם באו להכניסה לחדר ניתוח, אמרו כעת נעשה צילום ובדיקה אחרונה לפני הניתוח. לאחר הבדיקה הם אמרו: אנו רואים כי אין צורך בניתוח. הם היו מופתעים ולא ידעו מה השתנה. וכך בחסדי ה' אשתי ילדה לידה רגילה. הרי שגם הקמיעות שצולמו ראו בהם ישועות רבות. סיפורים לאין ספור יש באמתחתנו על הישועות הרבות שחוללו הקמיעות שכתב".

כשנשאל רבינו האם יש לכבודו קמיע נגד המחלה הקשה, רח"ל, שרבים סובלים מכך ומתו בקיצור שנים, השיב, כי חיפש ועמל זמן רב למצוא מזור ותרופה וקמיע בשביל המחלה הזאת, אך ככל שניסה לא עלתה בידו, כי זו גזירה מן השמים.

אך הוסיף ואמר שיש דבר אחר שעל ידו נוכל לעצור ולהתרפא מן המחלה הנוראה והגזרות הקשות, והוא סדר אמירת פיטום הקטורת כמובא בזוהר הקדוש בפרשת ויקהל, שיש לאומרו תדיר, ואילו היו יודעים האנשים את מעלת קריאת הקטורת, היו עושים זאת לעטרה לראשם, ומי שרגיל בו ינצל מכל מיני מחלות.

כאמור רבינו היה מומחה גדול בכתיבת הקמיעות. ופעם נשאל ע"י תלמידו הג"ר בניהו שמואלי שליט"א, האם בשביל לכתוב קמיעות צריך איזו השגה מיוחדת? השיב שבוודאי צריך, וכפי שכותב הרמ"ק שאם למשל כותב החכם קמיע, ובו הוא מבקש מן המלאכים שבעולם היצירה על אותו ענין, והחכם הכותב הנו רק בדרגה של עולם העשיה, לא יעזור הקמיע מאומה. ואכן רבינו היה בדרגות רמות ו הייתה לו נשמה גבוהה, ולכן היה בכוחו לפעול ישועות רבות על ידי הקמיעות.

בני משפחתו מספרים כי לרבינו  הייתה מחברת שבה היה כותב את הסגולות והקמיעות, הכול היה כותב בסדר מופתי, כל קמיע מה מסוגל, לרפואה, להצלחה, שלום בית וכדומה. בסוף המחברת הנ"ל רשם "לוח הנסיונות", שבו היה כותב: עשיתי ניסיון בקמיע הזה לפלוני בן פלוני ונתתי לו קמיע זה ובעזרת האל יתברך עזר לו.

לרבינו היה קמיע ובו סגולה נפלאה בדוקה ומנוסה נגד מיתת עוברים ל"ע. הוא היה כותב על קלף את הפסוק: "והותירך ה' לטובה, בפרי בטנך ובפרי בהמתך ופרי אדמתך", שבראשי תיבות של פסוק זה יוצאים שמות הקודש, ועוד פסוקים שהיה משתמש בהם, והיה אומר לכרוך זאת באיזה עטיפה ולעשות חגורה ולקשור על בטנה ולא תפיל. ואכן נשים רבות שהיו מפילות, לאחר שהרב נתן להן את הקמיע הזה נושעו, וזכו לזרע קודש בר קיימא.

כמו כן רבינו היה מברך על חלה גדולה והיה אוכל ממנה והנותר היה נותן לזוגות שלא זכו לפרי בטן. והמוהל הרב משה כהן שליט"א, שהיה מקורב לרבינו מעיד כי בזכות סגולה זו זכו רבים להפקד לבנים, ורבינו שימש כסנדק.

סגולה נוספת לאנשים שהיו להם בנות ורצו להיפקד בבנים זכרים, היה אומר רבינו, שגם הבעל וגם האישה יאמרו בכל יום 26 פעם את הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב", וב"ה יזכו לישועה.

(צילום: פלאש 90)

הרב ידע איך יסתיים השידוך

ר' שלום הנו יהודי יר"ש שהיה מתלמידיו של רבינו, היה מתגורר בשכונת "מקור ברוך", בעבר הרחוק לפני כ-40 שנה בערך היו רוב תושביה אנשים חילוניים שאינם שומרי תורה ומצוות. לא היו תלמודי תורה ואף לא מקווה טהרה. אך בחסדי השם לפני כ-35 שנה היה גל של תשובה שפקד את השכונה, והשכונה החלה להתחרד.

חלק זעיר מתושבי השכונה, שהיו אנטי חרדים, הדבר היה לצנינים בעיניהם, ועשו פוגרומים וצרות רבות נגד הציבור הדתי והחרדי.

והנה גם מיודענו ר' שלום אצלו בבנין התגוררה משפחה שהיו מאותה קבוצה של האנטי דתיים, ובכוונה עשו דברים להכעיס, הדליקו את מקלט הרדיו בשבת בקולי קולות, שחררו את כלבם שהיה נובח ומבעית את הדיירים, והיו עושים לדיירי הבנין החרדיים צרות צרורות.

ר' שלום פנה לרבינו ושח לו את מצוקתו, הרב אמר: "תבוא מחר ואני אכין לכם קמיע". ואכן למחרת הגיע אל הרב וקיבל את הקמיע מידיו הקדושות. והרב אמר לו: "תזרוק זאת לביתם של אותם השכנים והכול יסתדר". ואכן כך היה.

אחד השכנים התנדב לזרוק את הקמיע למרפסתו של אותו שכן רע, ולא יאומן כי יסופר, בתוך 48 שעות! באישון לילה ואפילה הם ברחו ונסו מן הבית. בבוקר כשהשכנים התעוררו וקמו ראו את דירת השכן פתוחה ללא שום רהיטים. לאחר זמן התברר כי הם היו שוכרים את דירתם, והסתבכו עם בעל הבית, ולכן ברחו כגנבים בלילה, בהותירם חוב גדול לבעל הבית. ובחסדי ה' יתברך במקומם באו שכנים יראי שמים וכך אט אט כל השכונה התחרדה.

רבינו היה בקי עצום גם בחכמת הגורלות, והוכיח בראיות ברורות שכל גדולי עולם התעסקו בגורלות, וכשהיה צורך היה עורך גורל. את הגורלות ערך על ידי שהיה מניח מפתח בספר תנ"ך. והיה אומר מה שאומר והיה קושר זאת בחבל ומגביה זאת והיה עורך את הגורל והיה אם התשובה  הייתה חיובית ספר התנ"ך היה פתאום זז ונוטה לצד ימין, ואם התשובה  הייתה שלילית ספר התנ"ך היה נוטה לצד שמאל.

בזמן מלחמת יום כיפור, אשר גבתה קורבנות רבים, ומשפחות רבות לא ידעו מה עלה בגורל בניהם, היו מגיעים לרבינו, והיה עורך להם את הגורל והיה אומר להם אם הם בחיים או אינם בחיים, ותמיד קלע למטרה.

כן היה נוהג לעשות גורלות כדי לדעת על עניני נישואים, אם החתן והכלה מתאימים. והיו שרבינו פסק להם כי אינם מתאימים ולא שמעו לדבריו, ולבסוף התגרשו.

נכדו זוכר כי היה לו חבר נעורים, וכשהגיע לגיל 20 נפגש עם בחורה ורצה להנשא לה. "אמרתי לו תבוא לרב ותשאל אם אתם מתאימים, אך אותו בחור אמר שלא מאמין בזה. והנה בזמן שלסבא היה זמן ולא היו אנשים בקבלת קהל הבאתי לו מיוזמתי את השמות של החתן והכלה וההורים. ואמר לי הסבא: תאמר לו שלא יתחתן עמה. אך לא אמרתי לחברי כי אמרתי הרי בין כה וכה הוא לא ישמע לרב, ועדיף שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. ואכן הוא התחתן ולאחר תשעה חודשים הם נפרדו והתגרשו. או אז אמרתי לו דע לך כי כבר סבי אמר לי שזה לא מתאים לך והשידוך הזה לא יצליח. ומאז כששמע זאת האמין בדברי הרב, וכשנישא בפעם השנייה בא לרב והביא את השמות ורבינו אמר לו שהפעם הוא יצליח, ואכן הקים בית לתפארה עם בנים ונכדים".

סיפור מעניין שסיפר פעם רבינו בענין הגורל, כי פעם בא אליו ראש ישיבה אחד מיוצאי אשכנז וביקש ממנו שיעשה לו גורל כדי שיזכה בלוטו, כיון שיש לו ישיבה ומטרתו כדי לתחזק את בני הישיבה. ואכן רבינו נעתר לו וערך לו גורל ואמר לו מה המספרים שיסמן בטופס הלוטו, ובאמת זכה בסכום כסף רב עבור המוסד שלו.

אכן תקצר היריעה במעשיו ובנפלאותיו שחולל, וכל יום ויום מרגישים אנו את האבידה הגדולה שחסרנו, שאין כיום מקובלים המלומדים בניסים ומתמחים בכתיבת קמיעות הגדולים בתורת הנסתר. ואכן זכה דורנו לחיות בצלו. חייו נתפרסו על פני למעלה ממאה ועשר שנים, שבהן לא נס ליחו ולא כהתה עינו מעבודת ה' והתמדת התורה. מתובלים היו חייו בקשר חד עם ענקי הרוח גדולי הדור אדירי התורה, ונסוכים הוד והדר מזיווה של "ירושלים של מעלה".