ללמוד על מנת לקבל פרס

כמו שראינו בשבועות הקדומים, ראוי לכתחילה להעניק לילד פרס כדי לתת לו חשק ללמוד תורה. ואין להקשות ממשנת אנטיגנוס איש סוכו (אבות א ג) שאמר: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על-מנת לקבל פרס"? שהרי הרמב"ם (סנהדרין פרק חלק) כותב וז"ל: "והאשימו [חכמים] לאנטיגנוס איש סוכו בבארו להמון מה שביאר, ואמרו בזה: ´הזהרו בדבריכם´".

ומדוע האשימו חכמים את אנטיגנוס? מבאר הרמב"ם (אבות א ג): "והיו לזה החכם [אנטיגנוס] שני תלמידים, שם האחד צדוק ושם השני ביתוס, וכאשר שמעו שאמר המאמר [שלא על מנת לקבל פרס] יצאו מלפניו, ואמר האחד לחבירו: ´הנה הרב אמר בפירוש שאין לאדם לא גמול ולא עונש ואין תקוה כלל´. כי לא הבינו כוונתו, וסמך האחד מהן ידי חבירו ויצאו מן הכלל... וקראום החכמים: צדוקים ובייתוסים".

נמצא, שאין דעת חכמים נוחה מדברי אנטיגנוס שאמר לתלמידיו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על-מנת לקבל פרס", דלחולשת שִׂכלם עלולים לצאת לתרבות רעה.

משנת אנטיגנוס היא אמת לאמיתה, והדרגה הנעלית והרצויה היא לעבוד את ה´ שלא על-מנת לקבל פרס. מכל מקום, עם ילד יש לנהוג כפי הבנתו וחולשת שכלו, ולעודדו ללמוד על-ידי פרסים.

יש שמגדילים לעשות. לא די שאין נותנים לילד פרס, אלא גם כאשר הוא מבקש, הם גוערים בו ומזכירים לו את משנת ´אנטיגנוס´ שאין ללמוד תורה על-מנת לקבל פרס. זאת יש לדעת: במידה והילד לא יקבל פרס, לא יהיה לו חשק ללמוד תורה, והוא עלול למאוס בתורה חלילה.

כיום, לחולשת הדור אף המבוגרים זקוקים לעידוד על-ידי דברים שלא לשמה – תוספת מלגה על שמירת סדרים, מבחנים, וכדו´.

כיצד בזמן התלמוד עודדו ילד ללמוד תורה? העידוד על-ידי פרסים מובא כבר בחז"ל (תענית כד.) וכך היה המעשה: ´רב´ [שם חכם] הזדמן למקום שהיה שם בצורת. אנשי המקום בקשו ממנו שיתפלל שירדו גשמים, עמד והתפלל אך לא נענה. ניגש אחריו אדם אחר להתפלל, וכאשר אמר: ´משיב הרוח´, מיד נשבה הרוח, וכאשר אמר: ´ומוריד הגשם´, מיד ירדו גשמים.רב רצה לדעת באיזו זכות נענה אותו אדם, ולכן שאל אותו: מה מעשיך? השיב לו: מלמד תינוקות אני. והוסיף ואמר: מלמד אני בני עשירים ובני עניים כאחד, ומי שאין ביכולתו לשלם עבור שכר הלימוד, איני לוקח ממנו שום תשלום. ויש לי בריכות דגים שמהם אני מתפרנס, וכל תלמיד שאינו לומד, אני משחדו בדגים – מפייס אותו עד שבא ללמוד.

אותו מלמד תינוקות לא די שלא לקח שכר עבור הלימוד של בני העניים, אלא בשעת הצורך אף נתן להם פרסים משלו (דגים), כדי לשדלם ללמוד תורה.

בזכות מעשים אלו זכה ומיד נתקבלה תפלתו.

ועוד מובא בגמרא (ב"מ פה.): כל המלמד את בן ´עם-הארץ´ תורה, אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מבטלה בשבילו, שנאמר: "אם תוציא יקר מזולל, כפי תהיה".

מכאן נלמד:

א. מלמדי תינוקות שעושים את מלאכתם נאמנה, ואף לפנים משורת-הדין, זוכים לדרגה גבוהה – שהקב"ה נענה מיד לתפילתם, ויש כוח בידם לבטל גזרות.

ב. תלמיד שמתרשל בלימודו, לא רק שאין לדחותו, אלא יש לשדלו בדברים שאוהב כדי שירצה ללמוד.