"עלייך, דפנה, השמים בוכים והרוחות סוערות"

דפנה. מאיר. השם. יקום. דמך.

מהבוקר עיניי זולגות דמעות. גם האף דולף.

לא, זה לא מזג האוויר.

אובדנך, דפנה, הוא המעיק על הנשימה

עלייך גם השמים בוכים והרוחות סוערות.

דפנה יקרה, לא הכרתי אותך, אבל מהבוקר אני בוכה על אובדנך.

עם מותך, מת גם בי משהו. התמימות, הביטחון,

האשליה שקורות הבית מעניקים לי ביטחון,

המחשבה המדומה שביכולתי להגן על ילדותם של ילדיי.

דפנה, בוססת בדמך לעיני ילדייך,

בביתך, אותו פתחת לרווחה לשני ילדים יקרים שלא ילדת

יניב ויאיר, מי ייתן לכם תמורתה?

עבדת כאחות מוסמכת בבית החולים סורוקה,

סייעת לנשים רבות בעצה והנחייה,

הבלוג שלך התייתם, רק תמונתך מתנוססת בו, וחיוכך,

ששובר לכולנו את הלב.

חברותייך ממאנות להשלים עם האובדן,

מספרות על אישיות שנתנה חלק גדול מזמנה כדי לסייע לנשים שכלל לא הכירה.  

גדלת במשפחות אומנה ונתת בית לילדים כאלה,

היית אישה של חיוך ונתינה תמידיים.

אחד מהעובדים בבית החולים שלך כתב עליך:

"אני לא מאמין שזאת האחות שעוזרת לכולם. אין אצלה ערבי או יהודי הייתה טובה עם כולם".

אי,, דפנה, היית טובה עם כולם, אין אצלך יהודי או ערבי,

וכעת נרצחת באכזריות לא נתפסת,

וברגעייך האחרונים נאבקת עם בן העוולה

הסכין המדממת סירבה להינתק מגופך הטהור

ובכך ניצלו חיי ילדייך.

דמותך המחייכת והטובה נשקפת מכל אתרי החדשות

ילדייך הבוכים, בעלך השבור, חברותייך הממאנות להיפרד.

יש לי בקשה ממך, דפנה,

גשי לקדוש ברוך הוא בשם כולנו, הפילי דמעה והרבי תחינה

את פתחת את ליבך וביתך בפני ילדים שלא ילדת,

את ידעת להיות אמא למי שצריך, היי אמא של כולנו.

גשי לקדוש ברוך הוא והפילי תחינה,

אל תתני דומי לו עד אשר יכונן וישים את ירושלים תהילה בארץ,

גשי אליו, עם צניעותך ופשטותך,

עם נעימותך ועוצמתך,

ובקשי שיאמר די לצרותינו

גשי לפני המלך והפילי תחינתך לפניו

הזכירי לו את משפחתך השכולה,

את בעלך ויתומייך,

הזכירי לו את שאר משפחות אבלי ציון

יתומים ללא אב, יתומים ללא אם, יתומים עגולים...

בחורים ובחורות, תינוקות ועוברים

התבוססו בדמם על קידוש שמך,

מני בפניו משפחות שכולות, מחלות איומות,

תינוקות של בית רבן שנקטפו מעימנו לכפר עלינו,

אמרי לו שאנו מחכים שיזריח את אורו עלינו,

ספרי לו שחפצים אנו לעשות את רצונו,

התחנני אליו ואל תמנעי קולך מבכי.

אנחנו כאן, מהארץ, נצטרף אלייך לתחינה

מי בזעקה, מי באנקה,

מי בקבלה אמיצה ומי בדמעה קטנה שגולשת

אנא, ה', אסוף את רסיסי לבבנו השבורים,

אמור די לצרותינו,

גאל אותנו מהרה

שלח את משיח צדקך

ובנה את בית מקדשך ותפארתך

וכעת, לפני ששמך היקר מצטרף לרשימה הארוכה

של אבלי ציון שנטבחו ועלו כקרבן עולה,

נקדיש כולנו רגע של זעקה

לאבינו שישוב אלינו ברחמיו

וינקום דם עבדיו

ויקדש את שמו המחולל

ויזכנו לשוב אליו באמת ובלב שלם.

את הסדק שנסדק בליבנו אמש ננצל להרהור אמיתי של תשובה

ונזכה במהרה לגאולה השלימה

ושתהיי את, דפנה, האחרונה ברשימה