איך פותחים את שערי הפרנסה?

א. מַהוּ הָאֵבָר הֲכִי גָּבוֹהַּ בָּאָדָם? מִי שֶׁיֹּאמַר "הָרֹאשׁ" - אֵינוֹ מְדַיֵּק. מַדּוּעַ? כִּי הַיָּדַיִם הֵן הָאֵבָר שֶׁעוֹלֶה גַּם לְמַעְלָה מֵהָרֹאשׁ וּמַגִּיעַ גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מִכָּל הָאֵבָרִים. וְלָכֵן, מִצְוַת נְטִילַת יָדַיִם נִקְרֵאת בִּשְׁמָהּ כָּךְ, כִּי "נְטִילָה" פֵּרוּשָׁהּ הַגְבָּהָה כְּלַפֵּי מַעְלָה. וּבָא לְלַמֵּד שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם "נוֹטֵל" יָדָיו לִפְנֵי אֲכִילַת לֶחֶם הֲרֵי שֶׁהוּא מֵרִים אוֹתָם לִקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הַפּוֹתַחַת שַׁעֲרֵי פַּרְנָסָה טוֹבָה לָאָדָם שֶׁאוֹכֵל אֶת הַלֶּחֶם.

ב. מֵאַחַר וּפְעֻלַּת הַנְּטִילָה הִיא קְדוֹשָׁה יֵשׁ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם בְּמַיִם רְאוּיִים. וְלָכֵן, הַמַּיִם שֶׁנּוֹטֵל בָּהֶם אֶת הַיָּדַיִם צְרִיכִים לִהְיוֹת נְקִיִּם וּרְאוּיִים לְפָחוֹת לִשְׁתִיַּת כֶּלֶב, וְאִם הַמַּיִם סְרוּחִים - אֵין לִטּוֹל מֵהֶם אֶת הַיָּדָיִם. וְלָכֵן, מִי שֶׁנִּמְצָא עַל שְׂפַת הַיָּם הַתִּיכוֹן - אֵינוֹ יָכוֹל לָקַחַת מִמֵּימֵי הַיָּם בִּכְלִי וְלִטּוֹל אֶת יָדָיו, כֵּיוָן שֶׁהֵם מְלוּחִים וְאֵינָם רְאוּיִים לִשְׁתִיַּת הַכֶּלֶב, אוּלָם יָכוֹל הוּא לְהַטְבִּיל אֶת יָדָיו בְתוֹךְ הַיָּם וְיוֹעִיל. מַדּוּעַ? כֵּיוָן שֶׁטְבִילָה בַּיָּם מְטַהֶרֶת אֲפִילוּ שֶׁהַמַּיִם מְלוּחִים (מִדִּין מִקְוֶה).

ג. אֵין לִטּוֹל יָדַיִם בְּמַיִם חַמִּים מְאֹד, כִּי יֵשׁ פּוֹסְלִים מַיִם רוֹתְחִים, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם בְּמַצָּבָם הַטִּבְעִי, וְגַם יָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבִּגְלַל הַחֹם לֹא יַקְפִּיד שֶׁיִּשָּׁפְכוּ עַל יָדָיו כָּרָאוּי, אֶלָּא יֵשׁ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּהְיוּ פוֹשְׁרִים.

ד. מַיִם שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בָהֶם מְלָאכָה - אֵין לִטּוֹל בָּהֶם אֶת הַיָּדַיִם. כְּגוֹן: מַיִם שֶׁהֵנִיחוּ בָהֶם בַּקְבּוּק עִם חָלָב חָם כְּדֵי לְקָרֵר אֶת הֶחָלָב. אוֹ, מַיִם שֶׁשָּׁרוּ בָהֶם יְרָקוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.

ה. אֶת הַיָּדָיִם צָרִיךְ לִטּוֹל בְּמָקוֹם טָהוֹר. וְלָכֵן, אֵין לִטּוֹל יָדַיִם בְּחֶדֶר שֶׁיֵּשׁ שָׁם שֵׁרוּתִים. וְאִם יֵשׁ שָׁם רַק אַמְבַּטְיָה - מֻתָּר לִטּוֹל שָׁם אֶת הַיָּדַיִם, אַךְ יֵצֵא וִיבָרֵךְ בַּחוּץ. וְאִם הַבֶּרֶז הַיָּחִיד נִמְצָא בְתוֹךְ הַשֵּׁירוּתִים (כְּגוֹן בְּבֵית מָלוֹן וְכַדּוֹמֶה) - יִסְגֹּר אֶת הָאַסְלָה וְיִטֹּל אֶת יָדָיו אוּלָם אֶת הַבְּרָכָה יְבָרֵךְ בַּחוּץ.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי, יא', ז'):

"בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע - תֹּאבַד תִּקְוָה, וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים אָבָדָה"

שְׁנֵי פְּסוּקִים יֵשׁ בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר בְּהִסְתַּכְּלוּת שִׁטְחִית נִרְאִים כְּסוֹתְרִים. פָּסוּק אֶחָד אוֹמֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד", וְהַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא (דַּף נ') מוֹסִיפָה וְאוֹמֶרֶת: "אָמַר ר' חֲנִינָא: כָּל הָאוֹמֵר הַקַּבָּ"ה וַתְרָן הוּא - יִוָּתְרוּ חַיָּיו", דְּהַיְנוּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מְוַתֵּר לָאָדָם בַּדִּין, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם שָׂכָר עַל כָּל מִצְוָה הֲכִי קְטַנָּה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה, כָּךְ הוּא נִפְרָע מִמֶּנּוּ עַל כָּל עֲבֵרָה קְטַנָּה שֶׁעָשָׂה. אוּלָם, בְּפָסוּק אַחֵר נֶאֱמַר: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם", מִכָּאן מַשְׁמַע שֶׁה' כֵּן נוֹשֵׂא פָנִים וּמְוַתֵּר?

אֶלָּא, הַדָּבָר תָּלוּי: כָּל עוֹד שֶׁהָאָדָם חַי וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מֵה' יִתְבָּרַךְ, וּמִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו - הֲרֵי שֶׁה' סוֹלֵחַ לוֹ, וְחָפֵץ בִּתְשׁוּבָתוֹ וְנוֹשֵׂא לָעֲווֹנוֹ. אוּלָם, אִם לֹא הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּמֵת מִתּוֹךְ רִשְׁעָתוֹ, הֲרֵי שֶׁאֵין אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא וַתְרָנוּת. וְזֶה כַוָּנַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּפָסוּק זֶה: "בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע - תֹּאבַד תִּקְוָה", כַּאֲשֶׁר מֵת כְּרָשָׁע הֲרֵי שֶׁאָבְדָה תִקְוָתוֹ לָשׁוּב וְלִמְחֹק אֶת מַעֲשָׂיו הָרָעִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: "וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה יוֹם יָמוּת?" אָמַר לָהֶם: "כָּל שֶׁכֵּן! יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר וְנִמְצָא כָל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה". אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אֶת עֲבָדָיו וְלֹא קָבַע לָהֶם זְמַן, פִּקְחִים שֶׁבָּהֶם קִשְּׁטוּ אֶת עַצְמָן וְהִמְתִּינוּ עַל פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, אָמְרוּ: "הֲרֵי יֵשׁ הַכֹּל בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וּבְוַדַּאי הַסְּעוּדָה תִהְיֶה בְקָרוֹב מַמָּשׁ", טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הָלְכוּ לַעֲבוֹדָתָם וְאָמְרוּ: "וְכִי יֵשׁ סְעוּדָה שֶׁלֹּא צָרִיךְ לִטְרֹחַ עֲבוּרָהּ? אִם כֵּן יֵשׁ לָנוּ זְמַן..." פִּתְאוֹם בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו שֶׁיִּכָּנְסוּ לַמִּשְׁתֶּה. הַלָּלוּ נִכְנָסִין מְקֻשָּׁטִים, וְהַלָּלוּ נִכְנָסִין כְּשֶׁהֵן מְלֻכְלָכִים. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת פִּקְחִים וְכָעַס לִקְרַאת טִפְּשִׁים. אָמַר: הַלָּלוּ - יֵשְׁבוּ וְיֹאכְלוּ, וְהַלָּלוּ - יַעַמְדוּ וְיִרְאוּ." יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מֵהַפִּקְחִים!