בין כלה לחמותה: בריאות הקשר המשפחתי אחרי החתונה

1. אחד השילובים המאתגרים ביותר בחיי האדם הנשוי הוא הקשר בין הכלה לבין אמו – חמותה של אשתו. מה קורה כאן בעצם? הבן נמצא בקשר ביולוגי עם אמו עוד מרגע העיבור, ובמהלך התפתחותו ברחם. גם אחרי שנולד, קיים קשר בלתי נפרד, קיומי, תלותי וחיוני. באופן טבעי, תהליך זה יוצר קשר פסיכולוגי-רגשי, שהרי הילד מקבל אהבה, חום, ערכי חינוך ועוד. קשר זה הולך ומתפתח, בפרט בגילאי הילדות, אך עם השנים, ובפרט בגיל ההתבגרות, חלה ירידה ניכרת בקשר ובתלות הפסיכולוגית.

2. שלב נוסף בניתוק חל עם נישואיו של הבן, כאשר בד בבד מתהווה חיבור נפשי בין הבן לבין אשתו הצעירה, הגם שהיא לא גידלה אותו, ולא העניקה לו כמו אמו, ובטח לא ילדה אותו... כל שכן כאשר נולדים ילדים, שאז מתחזק החיבור הביולוגי בין בני הזוג.

בשלב הראשון נסכם ונאמר שאצל האם התהליך הוא ביולוגי ואחר כך גם פסיכולוגי, כאשר במהלך השנים קיימת נסיגה מסוימת, ולעומת זאת במערכת הנישואין הסדר הפוך: ראשית ישנה התפתחות רגשית-פסיכולוגית, ובהמשך גם ביולוגית.

3. זוהי התשתית ההתחלתית של היחסים בין הכלה והחמות, אלא שבני אדם אנו ורגשות מלווים אותנו. מציאות זו יוצרת מתחים גלויים וסמויים, על בסיס תחרותי, מפני שבתווך נמצא הבן והחתן.

4. מחקרים מצביעים על כך שאחוזים גבוהים מאוד ממקרי הגירושין, שורשם נעוץ בבעיות אלו, במיוחד כאשר לא קיימת הדרכה בנושא, כאשר לא נעזרים בייעוץ ההולם את הבעיה,  או כאשר מי מהצדדים המעורבים מתנהג בצורה פוגעת. התוצאות עלולות להיות קשות למערכת הנישואין ולמשפחה. וכבר אמר מרן החזון איש: "ההורים גורמים הרבה צרות לבני הזוג".

5. יש מי שיטען שהפתרון יהיה באחד מהאופנים הללו: "ניתוק סופי מההורים, אין מה לעשות"; או "אין מה לעשות, נסבול ונשתוק" (מה שבפועל לא קורה, כי המריבות לא יפסיקו לעולם). ויש כאלו שיקבלו הדרכה נכונה כיצד להגן כשצריך, וכיצד לא לגרום עוגמת נפש לאף אחד עם כלים נכונים.

6. הרמב"ם כותב באיגרת לבנו ר' אברהם, "המשפחה זה כמו אש. כשמתרחקים מדי נהיה קר, שמתקרבים מדי נשרפים".

7. כאשר בני זוג מתחתנים, עליהם לזכור שמטרתם היא קודם כל לרצות ולהיטיב אחד לשני. ננצל את הבמה המכובדת הזו כדי לומר לגבר היקר, אשתך אמורה להיות האזרח מספר אחת בשבילך. ובעלך אמור להיות האדם החשוב ביותר בשבילך, גברת יקרה.

8. כיבוד הורים זהו ערך מקודש ביהדות, וללא ספק אסור לזלזל בהורים, וכבר צוונו בתורה הקדושה גם לכבד וגם להיות יראים מההורים, ומצוות נוספות נאמרו במצווה יקרה זו.

9. ההמלצה היא שבני זוג נבונים ידעו לבקר ולכבד את ההורים פעם בשבוע, למשך שעה וחצי או שעתיים, יתעניינו בהורים, ידאגו להם, ישמחו אותם עם הנכדים המתוקים, ועוד.

10. אך בני זוג שמרבים לבקר בתדירות גבוהה מדי, וגם אורך הפגישות ארוך מדי, דבר זה בדרך כלל יוצר  במערכת הזוגית מציאות מתוחה מאוד, משום שבמהלך הביקור, ייתכן שאחד מבני הזוג רוצה כבר לצאת ובן הזוג השני לא מודע לכך, מה שיתגלה רק לאחר הביקור, ואז כבר יהיה מאוחר מדי...

11. הבעיה הקשה יותר היא תוכן הפגישה. חשוב לזכור שמילים מחוללות מהפך בין בני אדם. הרבה הורים רוצים רק... לתת עצה. אבל הגבול בין התערבות לבין עצות הינו דק מאוד, בוודאי שדבר שנאמר כמידע אודות המלצה לחופשה, או איזה גן ילדים, רכב לקנות, שיעור מרתק, וכיוצא בזה, הוא מידע לגיטימי, אך אמירות של החמות כמו, "תשמעי לי! אני גידלתי ילדים עוד לפני שנולדת..." או חתן שאומרים לו, "חמודי, אתה עוד ילד" – יוצרות בעיה. הזמנות בלתי פוסקות לאירוח בחג או שבת, עלולות גם הן ליצור תחושת אי נוחות.

12. בני זוג חייבים להגן אחד על השני במצב של אמירות שאינן ראויות. לא מחפשים נקמה על אמירות פוגעות, אבל חייב החתן לומר להוריו בצורה עדינה מכובדת אבל ברורה שאין לפגוע באשתו. וכן שלא להתערב לה כיצד מחתלים את התינוק וכיוצא בזה. וכמובן גם להיפך: הורי הכלה צריכים לזכור שהחתן הוא לא בנם, אי אפשר לדבר אליו איך שרוצים. אך האחריות היא קודם כל על ההורים, ואם לא... חייבים בני הזוג לגונן ולהסביר בחכמה שהם מחליטים יחד והם יודעים כיצד להתייעץ.

13. הן על הורים והן על בני זוג לזכור שאחוזים גבוהים ממקרי הגירושין נובע מהתערבות הורים. מעניין להזכיר שמרבית הגירושין מתרחשים בשנות הנישואין הראשונות. באתר בניה כתוב בשלט: סכנה, כאן בונים! כעת גם הזוג בבנייה. נא לא להפריע.

14. לעולם אין לערב הורים או משפחה בעניינים שבין בני הזוג. אבל יש גורם אובייקטיבי תורני מקצועי אליו נפנה. לא להזניח בעיות. הן לא נפתרות עצמן.

עם הדרכה נכונה וייעוץ מתאים, ניתן לפתור ולגשר על בעיות אלו. ובסיעתא דשמיא, כמעט כל המקרים פתירים.