הייתם רוצים שאראלה תתקשר – ולא תוכלו לעבוד יותר?

הבה נערוך סקר: כמה מאיתנו מוכנים להיות מחוסרי עבודה – בסיטואציה שאין חשש למצבנו הכלכלי? נניח שאנו זוכים לקיצבה מממשלת הונלולו / זכיה בהגרלה של משכורת חודשית / פיצויים מגרמניה / ירושה / או כל מקור הכנסה אחר - וזאת בתנאי שאיננו עוסקים בכל עבודה אחרת בתמורה כלכלית – האם היינו רוצים בכך? האם אנו מוכנים לעיסקת זהב כזו, או שמא זהו בור אפל שאין בו תקוה: אין בשביל מה לקום בבוקר, אין במה להעביר את היום...

האם העבודה בשבילנו היא אמצעי לקיום ופרנסה, או שהצורך בפרנסה נותן לנו עיסוק ואתגר, מעניק לנו ערך ותכלית?

אם אנו כנים עם עצמנו ומודעים לעובדה שהעבודה היא עבורנו צורך קיומי, ש'חופש' שוה רק אם יש 'עבודה' לחזור אליה ולברוח ממנה – אנו עוברים לשאלה הבאה: האם זה נורמלי והגיוני? האם האדם נועד כדי לעבוד? האם אדם נחשב בעל תכלית אמיתית כשהעדר עבודה מעמיד בסימן שאלה את ערכו ומטרתו?

אוכלי המן במדבר ובכל הדורות

בני ישראל קבלו את פרנסתם מן השמים במשך ארבעים שנה במדבר, וכך נעשה המושג 'אוכלי מן' כמסמל את מי שפרנסתו מגיעה אליו ללא שום מאמץ וללא שום השתדלות. אנו תוהים מה הם עשו כל היום? ומסיקים את המסקנה כי הגברים למדו תורה והנשים גדלו את ילדיהן. נשמע מוכר?

אכן, אמרו חז"ל 'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן'. כדי להיות לומדי תורה יש צורך בפרנסה משמים, וניתן לראות בצורה מוחשית שלכל לומד תורה במסירות ועקביות יש צינור מיוחד המספק לו את צרכיו הבסיסיים. מי שלא מאמין בכך כדאי שילך לאחד ה'כוללים' הגדולים בהם יושבים אנשים מבוגרים הלומדים תורה לשמה, מקבלים מילגת קיום (ליתר דיוק - דמי כיס של 1000 – 1200 ₪ וגם זה לא תמיד...) ומחתנים כבר את נכדיהם! איך אמר הרב חיים גריינמן זצ"ל למישהו שהתקשה להתחזק באמונה על ידי סיפור יציאת מצרים? 'לך לכולל חזון איש בבני ברק ותראה את נס יציאת מצרים...!'

אכן כדי ללמוד תורה יש צורך בפרנסה של מן, וללומדי התורה אין בעיה של תעסוקה ואתגר אילו רק תזומן להם הפרנסה ללא עיסוק תמידי. אולם מה יעשה מי שאיננו מסוגל לעסוק בתורה כל היום? העבודה היא צורך קיומי, אבל כיצד אפשר להעניק לה משמעות עמוקה יותר?

חוויות בעבודה!

האם באמת לא יתכן שפרנסה תהיה חויה רוחנית בפני עצמה? ובכן, באמת מי שפרנסתו אינה מ'תלוש חדשי' - חקלאי או נהג מונית, בעל עסק וכל מי שיכול להרגיש בעבודתו את התלות היומיומית בבורא עולם – יש לו בעבודתו שדה של אמונה... איך נקרא חלק המשניות העוסק בחקלאות והלכותיה? 'סדר אמונה'! דוקא עבודה חסרת יציבות, עשויה במבט נכון להיות מנוף צמיחה לאמונה ובטחון בבורא. כמה נפלא לשמוע / לראות נהג מונית המרגיש וחווה יום יום את התלות בבורא עולם! נהג המונית - אולי אף יותר מהחקלאי ובוודאי יותר מבעל עסק – לא רק שאיננו שולט בהצלחה היומית, אלא גם כאשר הוא מצליח באופן מיוחד – אין לו את האפשרות לתלות זאת בחכמתו. המחשבה של 'כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' פוסחת עליו... זהו אחד האתגרים הרוחניים שמספקת ההתעסקות בפרנסה.

גם מי שמסובב הסיבות שולח לו פרנסה יציבה וקבועה (ובוודאי הוא מודה על כך) יכול למצא בה יעוד ותכלית מעבר ל'צורך'. הוא יכול, למשל, ליזום שותפות עם אברך לומד תורה ולהתחלק אתו כיששכר וזבולון, הם נעשים שותפים בעסק אחד שבו ישנם שני בעלי תפקידים שונים.

אבל גם ללא רזרבה כלכלית אדם יכול להפוך את תפקידו בעבודה לפינה של קידוש שם שמים: יהודי שומר מצוות המקפיד על יושר מקסימלי, מקיים את הלכות עובד ומעביד כפי שהן מופיעות בהלכה ואינו גוזל זמן מהמעביד, ויחד עם זאת הינו אנושי ומוסרי עם הסביבה – הריהו מקדש שם שמים בהליכותיו. על כל אלו נאמר בְּכָל־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ: אמר שלמה המלך: 'אם ידעת להקב"ה בכל דבר ודבר - הוא יישר אורחותיך'. 

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.