צעירה מוסלמית: "אתייצב בקו החזית עבור העם הנבחר"

פרחנה רחמן, צעירה מוסלמית מניו יורק המועסקת בחברת סטארט-אפ ישראלית, כתבה השבוע פוסט השופע אהבה אינסופית למדינת ישראל ואזרחיה.

"בזמן שאני מקלידה", כתבה לאחר ששבה לארה"ב מביקורה השני בישראל, "ליבי עוד פועם בחוזקה, ועדיין קיימת הכמיהה ההיא, לשוב על עקבותיי".

"אני הקטנה והמוסלמית נסעתי לליבה של ישראל, והתפוצצתי – מרגשות ומסנטימנטים. כולם אהבו אותי. כולם יצאו מגדרם בכדי לאהוב אותי. איש לא יעז לכתוב שחברי המקוונים בישראל אינם ידידי אמת. כי הם אכן כאלה. מעליב אותי אפילו לכנות אותם במילה 'חברים'. הם חלק ממני. מהדם שלי. באופן קבוצתי, הם הפכו אותי לגרסה הרבה יותר מוצלחת של עצמי".

"אנשים נפלאים רבים נסעו למרחקים גדולים בכדי לראות אותי. לא רציתי להפריע לאף אחד ולבקש שיקדיש לי מזמנו במהלך הביקור, שתוכנן ברגע האחרון, אבל זה לא עצר אותם. הם הניחו בצד את עומסי העבודה שלהם ואת משפחותיהם היפות, ובאו לפגוש אותי ולהעביר איתי זמן בשלל שעות מטורפות. בסוף התאהבתי בהם עוד יותר מקודם, כי הם באמת היא מאוד מאושרים מזה שבאתי. אולי אפילו יותר ממני".

"אני לא משתמשת במושג 'חברות' בקלות דעת. אני יודעת שאני אומרת פה הרבה. ודאי שאינני בנאדם פופולארי, רחוק מזה. אבל כך עובדת התרבות הישראלית: אם אנשים מכירים אותך, הם אוהבים אותך. נו טוב, ברור שאתה חייב להיות אדם טוב. אבל איך שלא יהיה – כולם מרימים את כולם למעלה. מכירים את הדימויים האלה של יהודים שעוזרים רק אחד לשני, ולכן הם כל כך מצליחים, וכו' וכו'? ובכן, אני מהווה הוכחה ברורה לכך שהם מסייעים מכל הלב גם לאנשים שלא שייכים לשבט. ומדוע שלא נלמד מהם?"

"כולם בישראל, מכל הגילאים, העניקו לי יחס יוצא מגדר הרגיל, יחס ברמה עולמית. קיבלתי נשיקות עם רוק מזאטוטים, מתנות מלאכת יד מילדים קטנים, מחמאות אין קץ מבני עשרה, ראיתי את הצד הילדותי של אנשים צעירים, הוזמנתי למסעדות מקומיות נהדרות ע"י אנשים בגילם של הורי, ושמעתי מילות חוכמה – בליווי חיבוקים רציניים ביותר – מאנשים מבוגרים בהרבה. למה אני מספרת את זה? בכדי ליידע אתכם שבני ישראל מכל הדורות אוהבים, ואוהבים לקבל אהבה. והאמינו לי... זה לא שפגשתי רק קומץ אנשים בעיירה אחת".

פרחנה רחמן (צילום: באדיבות המצלם)

"מספר הנשים המוסלמיות שראיתי כאשר הן נוהגות במכוניות, עורכות קניות באופן עצמאי, לומדות, עובדות, ונהנות מהחיים בישראל. סוגי חופש שהן לא יכולות אפילו לחלום עליהם בשום מקום אחר במזרח התיכון. וכן, רבות מהן עטו בורקות, מכף רגל ועד ראש. חוץ מזה, הרבה יותר בטוח ללכת בחוצות בשעת לילה מאוחרת ברוב חלקי ישראל, מאשר בניו יורק. משום שהאנשים מתורבתים וטובים".

"נכנסתי לבתי עסק שנוהלו ע"י יהודים, וקיבלתי שירות נהדר. נכנסתי לבתי עסק בניהול מוסלמי. גם שם קיבלתי שירות נהדר. הלקוחות היו מעורבים בכל המקומות, וכולם הסתדרו אלה עם אלה. ומעניין שבשני המקרים, בעלי העסקים והעובדים לא הצליחו להחליט אם אני מוסלמית או יהודייה. לקחתי את זה כמחמאה".

"לא חשבתי שאוכל לאהוב את ישראל ואת האנשים שבה יותר מכפי שכבר אהבתי אותם. אבל מה לעשות, הביקור הזה עשה בדיוק את זה. האם זה הופך אותי לציונית? מן הסתם. תופתעו לדעת בכמה מוסלמים ציוניים אחרים נתקלתי שם. אז קדימה, שונאים, תתקפו אותי במה שאתם מסוגלים. אני אתייצב בקו החזית עבור העם הנבחר. ואחרי שהעשן יתפזר, נתכרבל בצוותא ונשחק במשחקי לוח, וניהנה מבורקס ולימונענע".