על תכנון המשפחה: האם יש בחיינו דבר חשוב מלהיות אמא?

"תכנון המשפחה". צמד המילים הזה הפך עם השנים למושג די מדובר, במיוחד בשפת הנשים. אם בשנים עברו היו נמנעים מלומר זאת, הרי שהיום התופעה ממש בולטת ורווחת, בכל גווני האוכלוסיות. גם לציבור החרדי תופעה זו חדרה. כיצד עלינו להביא ילדים? מה צריך להיות הפרש הגיל בין ילד לילד כדי שלא יהיה מדי "קשה", כדי שכל אחד יחוש שהוא "בן יחיד"?

פעם נכנס אל הרבי מקוצק יהודי עני ואביון, ולו שלוש בנות לחתן. הוא ביקש מהרבי ברכה כדי שיזכה לחתן את בנותיו – הן פרנסתו אינה מצויה, ופרוטה אין בידו כדי להשיאן... שמע הרבי את בקשתו, ריחם על מצוקתו וברכו שיזכה לבן בעוד כשנה. האיש היה המום, הן לברכה זו לא ציפה. וכי איך יוכל לגדל עוד ילד בביתו, אם עכשיו בקושי יש לו לכלכל את בני משפחתו? התחנן על נפשו, אך הרבי בשלו: בעוד כשנה תבוא לבשר לי על הרך הנולד. ראה האיש כי זו הברכה וזו התשובה, ויצא.

ובאמת, כעבור שנה נולד לו בן זכר למזל טוב. הוא יצא לשוק, לחפש מעט מזון עבור סעודת הברית. בשוק הוא פגש בעובר אורח שקלט את מצבו הדחוק, והציע לו שימכור את סחורותיו ויתחלק עמו ברווחים. וכך היה אותו יהודי מוכר את סחורותיו, ולאט לאט הרוויח והתעשר מעט. הוא ראה כי טוב, קנה עוד מאותה הסחורה, הרוויח יותר ויותר – ונעשה לעשיר.

נסע היהודי אל הרבי מקוצק, והפעם הביא לו גם פדיון מכובד מאוד. הוא הודה לו על ברכתו, אבל לא הסתיר את תמיהתו הרבה ושאל את הרבי לפשר אותה ברכה. ענה לו הרבי: כל ילד שבא לעולם מביא עמו ברכה. ראיתי שכל עושרך תלוי בבן הזה שיבוא לעולם בזכותך, ובלעדיו לא תהיה לך ברכה במעשה ידיך ולא תזכה לעושר, ולא יהיה לך איך לחתן את בנותיך. על כן ברכתיך שתזכה בבן זכר, ובזכותו יבוא גם העושר והברכה תשרה בביתך.

כל ילד, כל נשמה יהודית שיורדת לעולם, מביאה את המזל והברכה הייחודיים לה! ולכן, איך אפשר לעצור? ובמילים אחרות, איך אפשר להגיד לקב"ה, "לא מתאים לי עכשיו", "זה לא בתכנון..."?
נשות מצרים הצדיקות ידעו לעמוד בגבורה בניסיון הקשה. אפילו גזרותיו של פרעה הרשע לא הרתיעו אותן, ההפך: "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".
ראה פרעה שבני ישראל מתרבים, ופחד. הוא פחד שהם ישלטו על מצרים, ובסופו של דבר גם על מלכותו. הוא קרא ליועציו וחכמיו, שיתנו לו עצה כיצד "לעצור" את ריבוי העם היהודי. אמרו לו חכמיו: על ידי שהיהודים יעבדו קשה וישתעבדו, לא יישאר בהם כוח ורצון להמשיך ולהביא ילדים לעולם. כך התחיל פרעה להעבידם. תחילה שילם להם, ולאט לאט הפסיקה המשכורת... ולא עוד, אלא שחייבם לעבוד בשבילו באותה האיכות והכמות שעבדו כאשר נתן להם את שכרם! ולא רק ביום, אלא גם בלילה! וצווה אותם שלא ילכו לשון בבתיהם, אלא בשדה. וברור היה, שבעם ישראל תפחת הילודה.

אלא שלא כך היה. נשות מצרים הצדקניות לא הסכימו להפסקת הילודה. הן היו הולכות ליאור, מעלות משם דגים, נותנות לבעליהן שיאכלו ויתאוששו מעמל היום, מתקשטות לפניהם, וכך היו מקיימות במסירות את מצוות פרו ורבו! והנס הגדול שנעשה להן – שהיו יולדות שישה בכרס אחת!
ראה פרעה שהגזרה לא עוזרת, להפך: הוא רואה יותר יותר ילדים וילדות יהודים המהלכים ומשחקים ברחובות מצרים. הוא קרא למיילדות העבריות הצדקניות של מצרים, הלא הן יוכבד ובתה מרים, שכונו שפרה ופועה, שהן משפרות ופועות לוולד, וציווה עליהן שכאשר הן מיילדות בן – עליהן להמית אותו. ורק אם זו בת, יש לתת לה לחיות. פרעה הרשע העדיף להשאיר את הבנות בחיים, כדי שהן ייאלצו להתחתן עם המצרים.

כמובן שהמיילדות לא שמעו לדבריו, וסיכנו את חייהן כדי לעזור בילודת העם. ראה זאת פרעה, והמיילדות הסבירו: עוד לפני שהן מספיקות להגיע ולעזור ליולדות, הן כבר אחרי לידה... "כי חיות הנה". נשות מצרים והמיילדות הצדקניות בחרו שוב ושוב לסכן את חייהן ולמסור את נפשן כדי להביא ילדים לעולם – אף שהיו להם את כל התירוצים המוצדקים להפסיק את הילודה.

כשגזר פרעה שכל בן שיולד יושלך ליאור, היו הנשים הצדקניות מחביאות את התינוקות על ידי שהיו יולדות בשדה. ושם עשה איתן הקב"ה, שראה את מסירותן, ניסים גדולים! הן היו יכולות ללדת לבד, כמעט בלי שום עזרה, שישה תינוקות בלידה אחת. המלאכים היו "מגדלים" את התינוקות הללו, על ידי שנתנו להם סלעים מיוחדים של דבש וחלב, מהם היו ניזונים. וכשגדלו – ידע כל ילד וילד ללכת לביתו, והכיר מיד את הוריו, אחיו ומשפחתו, כאילו מאז ומתמיד גדל שם. ואם בשעת הלידה היו התינוקות נזרקים ליאור, היו המלאכים אוספים אותם משם, ומגדלים אותם בשדות.
כשאשה יודעת את תפקידה ומהותה בעולם, יותר קל לה לחשוב על הבאת ילדים בצורה חיובית. כי האשה נבראה ככלי – כעזר לבעלה וכאם, להביא ילדים לעולם.
ילדים זו בעצם כל המהות של האשה. הנתינה האינסופית, ההתמסרות, ובריאתה בגוף שמתאים בדיוק ליכולת זאת. זה ממלא אותה בסיפוק גדול, כי זו בעצם "החיות" שלה, בזה היא מממשת את תפקידה בעולם. זה הדבר שנוסך בה רוגע וסיפוק, וממלא אותה באושר פנימי ואמיתי.
התופעה החדשה של "תכנון המשפחה" – ובעצם, צמצום הילודה – היא בניגוד לבריאתה של האשה. כמובן, שאם יש סיכון או בעיה חלילה, יש להיוועץ ברב וברופא. אבל בדרך כלל, את, האשה, מהותך ומטרת בריאתך להביא ילדים לעולם! ולא לשאוף לקריירה, כסף ומעמד...
לך הוענק התפקיד המיוחד בעולם – להיות אם הבנים שמחה ומאושרת!
בזכות נשים צדקניות נגאלו – ובזכותן עתידים להגאל.