איזו מצווה ניתן לקיים בזמן פיגוע? 10 נקודות על תפילה בעת צרה

1. הרמב"ן: "מצוות עשה מן התורה... שנתפלל אליו בעת הצרות, ותהיינה עינינו ולבנו אליו כעיני עבדים אל יד אדוניהם, והיא מצווה על כל צרה וצרה שתבוא על הציבור, לצעוק לפניו בתפילה ובתרועה... שהיא מצווה לעת הצרות שנאמין שהוא יתעלה שומע תפילה, והוא המציל מן הצרות בתפילה וזעקה" (השגות הרמב"ן לספר המצוות, עשה ה').

2. הרמב"ם: "מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הצבור, שנאמר 'על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות'. כלומר: כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו" וממשיך הרמב"ם: "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב 'עונותיכם הטו' וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם". (רמב"ם, הל' תעניות א', א-ב).

3. הרב סולובייציק מבאר את דברי הרמב"ם: " הרמב"ם סבור, שקיומנו היומיומי שרוי תמיד בסימן של צרה ומצוקה, המעוררות בלבו של אדם רגיש תחושת ייאוש, מועקה כבדה, בשל חוסר תוכן וטעם והעדר כל סיפוק בחייו. זוהי צרה מתמדת, הקיימת בכל יום. המילה צרה מסמלת יותר מאיזה אסון חיצוני... אין ספק שזעקתו של בעל המזמור 'מן המצר קראתי יה', מתייחסת למצב פנימי של לחץ ומצוקה, יותר מאשר לגורמים כאלה הבאים מבחוץ".      
עוד מוסיף הרב סולובייציק: "מהרגשה זו של מבוכה ומפח נפש נובעת התפילה. כשהיא באה במצב של נוחות וביטחון, היא נהפכת לסתירה מיניה וביה... מקורה של תפילה אמיתית נטוע ברגש של בדידות, של חוסר אונים ושל תלות".(פרקים במחשבת הרב י"ד הלוי סולובייצ'יק, עמ' 61-62).

4. בזוהר מובא כי מצווה על האדם לספר לפני בוראו את צרות ליבו. "מכאן ולהלאה יאמר אדם צרות לבו, זה שאמר 'יענך ה' ביום צרה', כמו מעוברת היושבת בחבליה, כדי שכולם יתהפכו להיות מליצי יושר על האדם, ועל כן כתוב אשרי העם שככה לו... (רמז תקמז)

5. עוד מובא בזוהר כי "אין לך בכל העולם שיעמדו לפני (הקב"ה) אלא תשובה והתפלה של האדם וא"ר יהודה ג' מיני תשובה הן בכתוב הזה, תפלה שועה דמעה, וכולם כתובים בכתוב הזה: 'שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש". כלומר, אף דמעה נחשבת לתפילה והיא אינה שווה ריקם.

6. בשעה שראה משה רבנו את צרתה של אחותו מרים, הוא התפלל תפילה קצרה: "קל נא רפא נא לה". הרבה הלכות תפילה נלמדים מתפילה קצרה זו, כגון שכאשר מתפלל על חולה אין חובה להזכיר את שמו. עניין נוסף, הנלמד מתפילתו של משה, הוא חשיבות התפילה והצעקה בעת צרה: "היה אומר לו הקב"ה למשה, משה יש שעה להאריך ויש שעה לקצר, א-ל נא רפא נא לה הרי זה לקצר, ואתנפל לפני ה' הרי זה להאריך".

7. נקודה נוספת מלמד הזוהר מתפילתו של משה: אף בעת צרה יש להקדים שני שבחים לבורא העולם ורק אחר כך לבקש את הבקשה. אכן, משה רבנו התחיל את תפילתו במילים "קל נא" ואח"כ ביקש את בקשתו.

8. גדולי המוסר מבהירים כי בעת שיהודי ניגש לתפילה עליו לחזק בליבו שלש אמונות, אשר מי שאינו מאמין בהם נחשב לאפיקורס: בראשונה יאמין שהשי"ת בכוחו להחיש עבורו כל מה שהוא רוצה. השנית, שרצונו של אבינו שבשמים לתת לנו את כל מאוויינו. והשלישית שאף הפחות שבפחותים בכוחו לפעול על ידי התפילה.

9. בזוהר על פרשת האזינו מובא כי יש לבקש את בקשתו בפיו: "ומשום כך, כל תפלה ובקשה שמבקש האדם לפני הקב"ה צריך להוציא המלים בשפתיו, שאם אינו מוציא אותן אין תפלתו תפלה ואין בקשתו בקשה, וכיון שהמלים יוצאות מתבקעות באויר, ועולות ועפות ונעשו קול ולוקח אותן מי שלוקח, ומאחד אותן למקום קדוש בראש המלך".

10. בתלמוד בבלי מובאים דבריו של רבי יצחק: "מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים".

ובמדרש תנחומא: "אין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה, אלא מבקש שיתפללו לפניו, ויקבלם. ואפילו אין אדם כדאי [=ראוי] להיענות תפילתו ולעשות עמו חסד, כיון שמתפלל ומרבה תחנונים, אני עושה חסד עמו".

ה"חפץ חיים" כותב על המדרש הנ"ל: "היוצא מדברינו, שכל הצרות הרבות הבאות עלינו, שאיננו ניצלים מהן, המה מפני שאין אנו צועקים ומרבים בתפילה עליהן, כי לו התפללנו ושפכנו שיח לפני הקב"ה, בוודאי לא ישובו תפילותינו ובקשותינו ריקם. ולא יסתפק אדם במה שמתפלל השמונה-עשרה שלש פעמים בכל יום, אלא כמה פעמים ביום צריך לשפוך תפילות ובקשות בינו לבין עצמו כשהוא בביתו מעומקא דליבא [=מעומק הלב]. כי השלש תפילות הן אצלו כבר שגורות בפיו, ואינו נותן לב להם כל כך; מה שאין כן אם יתבונן כל אדם בינו לבין עצמו ויעשה חשבון נפש על מצבו ומעמדו, גודל עניותו וטרדותיו הרבות, ועל כולם - הוא משתכר רק על לחם צר ומים לחץ, ואזי ישפוך ליבו כמים נגד השם יתברך, והתפילה תצא אז בכוונה עמוקה ובלב נשבר ורוח נמוכה - תפלה כזו וודאי לא תשוב ריקם. ואז, בעת שנפשו מרה לו על מצבו ומעמדו הדל, ומפיל תחנונים לפני הקדוש ברוך הוא, יזכור גם את הצער של השם יתברך, שגם לו כביכול אין מנוחה, ובכל צרותינו לו צר, וסובל עלבון על ידינו, כדכתיב (ישעיה נט): "הן לא קצרה יד ה' מהושיע וגו', כי עוונותיכם היו מבדילים" וגו'. ויבקש אז רחמים גם על גלות השכינה, שתשוב להיכלה ולמקומה, ושנזכה שיתגלה כבוד ה' בעולם, ויקוים הפסוק: "ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך".

הרב אברהם אסולין עונה על השאלה: חז"ל מורים לנו להתפלל כל היום כולו, איך אפשר לעשות זאת?