טורים אישיים - כללי
אבישי בן חיים, אתה טועה ומטעה
"פרשנים על החברה החרדית וצפונות העתיד עבורה ילכו ויבואו. החברה החרדית, במובנה כחברה של תורה, תישאר". מעיין כפיר בטור תגובה לתיאוריות של אבישי בן חיים אודות עתידו ומצבו של הציבור החרדי
- הידברות
- פורסם י"ז שבט התשע"ו |עודכן
"על שלושה דברים החברה החרדית עומדת: על התורה – חברת הלומדים, על המרן - שלטון המרנים, ועל החומה - חומות הגטו החברתי תרבותי" (אבישי בן חיים)
איכשהו, לפי אבישי בן חיים, אני לא אמורה להיות קיימת. אחרי הכל, הוא מאמין שהחברה החרדית עומדת על שלוש צלעות, שכולן קורסות מול עינינו: חברת הלומדים, שלטון המרנים, וחומות הגטו החברתי התרבותי. אלא שמכיוון שבן חיים לא הגביל את עצמו לתיאור החברה במאה שערים או באדוקות שבשכונות בני ברק, נותרת קושיה בלתי פתורה: איפה זה משאיר אותנו, כל החרדים ששלוש הצלעות של בן חיים מעולם לא היוו הבסיס לעולם החרדי שלהם?
כמו חרדים רבים, גדלתי בעיר מעורבת. לא היו לנו שכנים חרדים – או דתיים. למדתי בבית יעקב, במחזור שבו בסך כל לשתי בנות מתוך מחזור של למעלה מ-60 היה אב אברך. בגיל עשר, לי ולבנות גילי היה מושג מעורפל מאד לגבי מהו 'כולל'. שלטון המרנים? ידענו כמובן שיש רבנים שאליהם הולכים לקבל ברכה או לשאול שאלה הלכתית מסובכת, אבל לא מעבר לכך. אף אחת מאיתנו לא גדלה בבית שנע סביב הערצה ספציפית לגדול דור מסוים. חומות? נהגנו להחליף ספרים בספריה העירונית ולצפות בטלוויזיה החינוכית אצל סבתא – בהשגחה כמובן. מטבע הדברים, לא חיינו בגטו: קשה קצת להקים גטו כשהחרדים היחידים שאתה רואה ברחוב הם בני המשפחה שלך. ובכל זאת, לא התפקרנו. גם חברותי שהמשיכו ללימודים אקדמיים במסגרות לא חרדיות - נותרו חרדיות. אפילו הטכנולוגיה, זו שהיתה אמורה להביא את 'האביב החרדי', לא ממש שינתה את זה. בעיר בה גדלתי, רוב הבתים החרדים החזיקו אינטרנט עוד לפני שהוא הפך לנושא למודעות רחוב היסטריות. ועדיין, מעטים בחרו לעזוב את העולם החרדי.
לפי התיאוריה של בן חיים, קשה קצת להסביר איך גדלנו, חברותי ואני, ובחרנו בדרך החרדית. לא רק שבחרנו בדרך הזו, אלא שרבות מאיתנו נשואות היום לאברכים, על אף שאמונה בכולל-בכל-מחיר לא היתה חלק מהחינוך שלנו. אני יכולה לדבר רק בשם עצמי כמובן, אבל אני מניחה שחלק מהדברים שנכונים לגבי נכונים גם לגבי אלה שעברו מסלול דומה משלי. אז למה באמת, הנני כאן, בחברה החרדית, מבלי שגדלתי על אף אחד מ'אדני החרדיות' של בן חיים?
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
אני כאן משום שהחברה החרדית לא המציאה שום דבר. כשכתב רבנו גרשום מאור הגולה לפני אלף שנים 'ואין שיור רק התורה הזאת' ('זכור ברית', סליחות לערב ראש השנה) הוא לא ראה בדמיונו את תנועת הכוללים הארצישראלית. הוא ביטא הלך רוח יהודי שנמשך מ'והגית בו יום ולילה' של ספר יהושע, ועד 'מיום שנחרב בית המקדש, אין לו לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה' שאמרו חז"ל. 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי' זה לא סלוגן בחירות של יהדות התורה – זו הצהרתו של אלוקים עצמו.
החברה החרדית לקחה על עצמה להמשיך את מה שהיה הבנה בסיסית בחייהן של קהילות יהודיות שומרות מצוות בכל הדורות: התורה היא החיים. התורה היא תורת חיים. דווקא בגלל שגדלתי בעיר מעורבת, יכולתי לראות איך חי הציבור החילוני במדינת ישראל, ולהיות בטוחה שאין לי עניין באורח החיים הזה, המנותק לחלוטין מהתורה. דווקא בגלל שגדלתי בעיר מעורבת, יכולתי להבחין גם בהבדלים בתוך הציבור הדתי הרחב: ההבדל בין מי שמנסה כמיטב יכולתו לחיות חיים של תורה - ומי שהיהדות, עבורו, היא צ'קליסט שצריך לעבור עליו מידי יום, ואז להניח בצד ולהתחיל ליהנות מהחיים. לכל מי שלמד את המקורות היהודיים, אין ספק מהי הדרך הנכונה. 'בכל דרכיך דעהו' אין פירושו 'בכל דרכיך לבית הכנסת ובחזרה'. פירושו – פשוטו כמשמעו. בכל דרכיך.
כדי לשמר חיים של תורה, ציבור זקוק ללומדי תורה, אלה שכל עיסוקם בתורה. זה לא יכול להיות כל אחד, כמובן. המודל החרדי אותו הכרתי בילדותי, מודל האב העובד וקובע עיתים, הוא מודל יהודי מקובל מאז ומתמיד. אבל מעולם לא היה לי ספק שאשרי מי שהתגלגלה לידיו הזכות שתורתו תהיה אומנותו. מעולם לא היה לי ספק שהתגלגלה לידי זכות להיות אשת אברך שתורתו אומנותו.
כדי שהחברה החרדית תתפרק באמת, צריך שרבים מאיתנו ירצו בחיים שאינם סבים סביב התורה. ורובינו – לא בוחרים את זה. חברת הלומדים תגדל כל עוד הערכת לומדי התורה עומדת בעינה, גם אם לצדם תגדל חברה של בעלי מקצוע יראי שמיים. רבנים רבים במקום מרנים מעטים? המסורת היהודית שרדה תהפוכות כאלה פעמים אינספור. לכל דור יש את הרבנים הראויים לו, אבל התורה עצמה לא משתנה. גטו חברתי ותרבותי? נורמות חברתיות ותרבותיות יכולות להשתנות מתקופה לתקופה וממקום למקום, מבלי לפגוע בשמירת המצוות. לפני השואה התקיימו חברה אורתודוקסית אדוקה בגרמניה וחברה אורתודוקסית אדוקה בפולין. מידת פתיחותן לתרבות החיצונית היתה שונה לחלוטין; במידת יראת השמים שלהן, לעומת זאת, לא היה הבדל.
פרשנים על החברה החרדית וצפונות העתיד עבורה ילכו ויבואו. החברה החרדית, במובנה כחברה של תורה, תישאר. וכל עוד כך יהיה – אני אהיה חלק מהחברה הזו. כי את מה שאמר רבנו גרשום לפני אלף שנים, רק חיזקו עוד אלף שנים של היסטוריה יהודית זבת דם, של משיחי שקר שהכזיבו, של אידיאולוגיות שמשכו יהודים אליהן עד שהתמוססו, של חלומות עצמאות ו'נהיה ככל העמים' שהתנפצו...
ואין שיור, רק התורה הזאת.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>